שלום לך נשמה (טהורה שנתת בי…????)
קודם כל אתייחס לסיומת שלך, בה את מבקשת לקבל תשובה כנה שתיגע בליבך,
קצת קשה לי לדעת מה כבר שמעת ונשמע לך כקלישאה, אבל מאמינה שמה שיוצא מן הלב נכנס אל הלב❤️
אני שומעת מדבריך שני דברים, אחד- שאת מעדיפה לא להאמין לדברים הטובים שאומרים עליך, כדי לא ליפול לגאוה.
ושתים- את רוצה להאמין למחמאות, אבל לא מצליחה.
אנסה לענות על שני הדברים ככל יכולתי,
בנוגע לחשש לא ליפול לגאוה – להאמין בכך שאת טובה, זה לא גאווה, בדיוק להיפך! זו ענווה אמיתית. מי שמתכחש למעלות שבו, נקרא "בעל ענווה בזויה".
ענווה אמיתית זה לדעת שיש בך דברים טובים, ידיעה פנימית שלא צריכה אישור מבחוץ.
מתי בנאדם נהיה גאוותן? (שוויצר, "עף על עצמו") כשהוא לא מאמין בעצמו ונהיה מכור למחמאות ולאישור מבחוץ, מאחרים.
יש דוגמאות לצדיקים גדולים שאמרו על עצמם דברים שנשמעים כגאווה:
רבי נחמן מברסלב אמר על עצמו "אני איש פלא, ונשמתי פלא גדול"
משה רבינו (שה' מכנה אותו "הענו מכל אדם"!)
כשבא מלאך המוות לקחת את נשמתו אמר למלאך שילך ולא יהרוג אותו כי:
"יש בי כוח מכל באי עולם"!
איך יתכן שצדיקים כאלה גדולים אמרו דברים כאלו על עצמם? צ
התשובה היא שלצדיקים הללו היה ברור שכל מה שפעלו בעולם הזה, זה רק מכוחו של הקב"ה.
כלומר, כל תכונה טובה שיש בהם או כוח, זה מכוחו של ה', אז כשהם אומרים על עצמם דברים טובים=הם אומרים טוב על ה'!
ואם נחזור אליך, כל תכונה טובה שלך, למשל היופי שלך, החוכמה, הכישרונות…ה' נתן לך על מנת שתצליחי לפעול דברים טובים בעולם.
ואם את מבינה שאת צינור של הקב"ה, זרוע שלו בעולם הזה, תאמיני שהקב"ה שלח אותך עם מלא מתנות, כדי שתוכלי לבצע את שליחותך על הצד הטוב ביותר.
במהלך החיים אנחנו שוכחים את זה, משתי סיבות-
א. בגלל שמחנכים אותנו בטעות❗ שלחשוב על עצמנו טוב זה גאוה,
ב.אם אנחנו גדלים תחת ביקורת אנחנו מתקשים להאמין בטוב שלנו, מפתחים ביקורת על עצמנו ובהמשך על העולם.
על מנת לפעול טוב בעולם צריך "לחזור בתשובה", להתחיל להסתכל על הטוב שלנו ולהבין למה קבלנו את הטוב הזה!
ובאופן מעשי…
אני מציעה לך כל יום לכתוב לעצמך דברים טובים על עצמך, דברים טובים שאמרו לך, דברים טובים שעשית. לאסוף את כל האוצרות שקיבלת…. זה ממש לעסוק במצווה!!!
בהצלחה❤️
