שלום רציתי לשאול כמה שאלות. אני מתמודדת עם אוננות שנה וקצת. הצלחתי להפסיק חודשיים שלמים. אבל שוב חזרתי לזה לצערי. יש לי את הכוח להפסיק, עובדה, הצלחתי. אבל ברגע שזה תוקף אותי זה ממש קשה שלא, בתרוץ שזה כיף ועושה לי טוב… כמובן שאחכ אוכלת את עצמי. כמו כן בעקבות כך קופצים לי מחשבות מיניים מעצבנים. התחלתי טיפול בכללי לדברים אחרים, והשאלה שלי האם לשתף את המטפלת שלי בזה, או להמשיך להתמודד ולגבור על זה לבד, כי לא רוצה לספר, לא סיפרתי לאף אחד בחיים על ההתמודדות הזאת, וזה לא נעים לספר. ועוד שאלה- אני רוצה לצאת לפגישות ומרגישה צבועה, איך אני מגדירה ומשייכת אותי לעולם החרדי, עם…. איך אפגש עם בחור חרדי, ועוד אני רוצה בחור ירא שמיים, מידות טובות, שקובע עיתים לתורה וכזה. שאלה אחרונה האם בסופו של דבר צריך לספר לבחור על התמודדות כזאת, לפני/אחרי חתונה.? תודה אשמח שתענו לי.