כל אחת יש לה מערכת יחסים אחרת עם הגוף והסביבה וגם עם התחושות שלה מול הסביבה. הכי נורמלי בעולם זה שאנחנו שונות מאוד. גם בין אחיות. יש מי שיהיה לה נוח לחשוף את עצמה מול אחרות (ולפעמים למי שלידה זה לא יהיה כל כך נוח) ויש מי שזה לא נעים לה. כל אחת מאיתנו צריכה להיות קשובה לעצמה. וטוב ששאלת- כי זה באמת השלב והגיל ללמוד את עצמך, מי את, מה את אוהבת ומה פחות , עם מה נוח לך ועם מה לא כל כך. זה הכי בסדר בעולם. נולדנו שונות אחת מהשנים בתכונות וברצונות, כל אחת במסלול שלה. בהצלחה בדרך שלך, בהיכרות עם המסלול האישי שלך מתוך הקשבה לעצמך וגם לסביבה. לפתח רגישות כלפי עצמך ולא פחות מכך- כלפי אחרות.

שלום לך יהל יקרה תודה לך ששיתפת אותי במה שמעסיק אותך ואפילו מטריד. תודה שכתבת בכזו כנות. בעצם את שואלת איך אפשר למחוק את העבר? או האם בכלל אפשר? איך אפשר לתקן את מה שנעשה? באופן פשוט את צודקת, באמת איך? אנחנו כבני אדם באמת מתקשים למחול ולסלוח על מה שנעשה לנו. אצל אלוקים זה דבר אחר, ה' הטוב ברא עולם שהתשובה קדמה לבריאתו של העולם, קודם ה' ברא תשובה ואחר כך את העולם. זה אומר לנו שני דברים: א – שבעולם הזה אנשים יעשו טעויות וישגו מאוד. ב – שיש אפשרות לתקן. זה חסד עצום שעשה עמנו ה' שנתן לנו אפשרות לתקן ואת זה חשוב וכדאי לנו לשנן ולהזכיר לעצמנו כל הזמן, אין מצב שאי אפשר לתקן אותו, אין מציאות שאי אפשר לשכלל ולשפר. אז קודם כל מציעה לך לומר את זה לעצמך שוב ושוב, כתמים לא חייבים להישאר! יש לנו אפשרות לפעול כדי להעלים אותם. תאמיני בזה. יותר מזה, זה שאפשר לצמוח מן ההתמודדות הזו, עצם זה שזה מפריע לך וכואב לך המחוזות שהגעת אליהם מספר לך כמה את רוצה לשמור על טהרתך, כמה את רוצה להיות נכונה בעיני אלוקים ואדם. החיסרון מספר על הרצונות הטובים שלך, על השאיפות שלך לחיים בריאים ושלמים, על החפץ לחיות בטהרה וקדושה. אני רוצה לומר לך שזה העיקר וזה הכל. מה שהאדם שואף ורוצה. תתחזקי מהגילויים האלה אודותיך, את נפלאה שאת חפצה באור ובטוב. המחשבות האלו יתנו לך כוחות ללכת ולהגשים את עצמן לאט לאט. רגשות אשם הן רגשות מחלישים שאינם מקדמים אותנו, הם מצערים ומחלישים אותנו וממילא לא מאפשרים לנו להתקדם ולהשתחרר כפי שאת כל כך רוצה. ולכן מאוד מאוד מציעה לך להניח להם, לא לעסוק במה שהיה ובטח לא לכעוס עליך בשל כך אלא להתמקד במה שאת עכשו ובמה שאת רוצה להמשך חייך. תהיי נחושה להיות עם פנים קדימה תאהבי אותך ותחבקי אותך תני לך הרבה חום ואהבה וזה יתן לך כוחות לנוע אל עבר הטוב שאת מבקשת. גם ה' הטוב נוהג עימנו כך. בהצלחה רבה שלך בכל לב אפרת

שלום יקרה, קודם כל טוב שאת פונה, טוב שאת מרגישה בנוח לשאול כשמשהו לא ברור לך. את נורמלית, ואת כמו כולן, וחשוב לדעת את זה. הרבה בנות בגילאים שלך מרגישות רגש של התאהבות בבנים שנמצאים בסביבה שלהן. הבנים מסקרנים אותנו, אנחנו בגיל שזה מאד מעניין אותנו, הגוף שלנו בעוררות, וזוהי חוויה של לא מעט בנות. יחד עם זאת חשבי עם עצמך.. מה אני מחפשת? מי מעניק לי חום ואהבה עכשו? אולי אני זקוקה לחום ולאהבה ואני לא מקבלת אותם כרגע? אולי ההתאהבות הזו בכמה בנים כי זהו צורך שחסר לי עכשו? ובנוסף אנחנו חשופות לעולם המדיה שפותח לנו חלונות לכל מיני עולמות דמיון של אהבה והתאהבות שלעיתים מביאים אותנו למחשבות שהן לא באמת אמיתיות של פנטזיות כאלו ואחרות. לכן מה שנראה לי זה קודם כל להבין שאת נורמלית, שאין פה משהו חריג. ויחד עם זה הייתי מציעה לך לעשות בירור פנימי עם עצמך…למה אני כל כך מחפשת את ההתאהבות הזו? מה חסר לי מבחינת קשר עם היקרים לי? אולי זה ייתן מרגוע. מקווה שעזרתי ולו במעט מוריה  

היי יקרה, טוב שכתבת. כשאנחנו לומדות להתחבר, להקשיב ולשמור על הגוף היקר שלנו ועל גבולותיו, פעמים רבות עולים וצצים זכרונות עבר כאלו ואחרים שקשורים בגוף. יש זיכרונות טובים יש זיכרונות מכאיבים ויש כאלו עם סימני שאלה… משחקים בילדות שקשורים הגוף הם דוגמא טובה לסימני שאלה כאלו. אז בואי נעשה סדר- משחקים שכוללים גוף ומגע בין ילדים נשארים בגדר משחק וחקירה כל עוד – -יש היכרות בין הילדים, -הם בגיל דומה – אין שום כפיה של צד אחד כאשר הכללים האלו תקפים, אנחנו יודעות שלרוב מדובר במשחק שנוגע גם בחקירה של הגוף ולא בפגיעה כלשהי. לפעמים הזכרונות האלו קשורים בזה שאולי לחצו עלי לשחק את זה, או גררו אותי למשחק שלא רציתי ואז מומלץ לברר את זה בטיפול אישי ולוודא שזה לא השאיר לנו צלקת כזו או אחרת בקשר שלנו עם הגוף ועם עצמנו. מקווה שהתשובה עזרה לך בבירור ובסימני השאלה זהבה טמיר

אהובה שלי, קודם כל חיבוק. זו חויה לא פשוטה.
צריך לומר שלרוב הזוגות לוקח זמן להתרגל לרעיון של יחסים מלאים ולבצע אותם, אז חשוב לדעת שאתם זוג נורמלי ולא להלחץ שעברו 4 חודשים. זה סיטואציה מוכרת.
מצד שני אנחנו כן רוצים שתקבלי מענה לחששות שלך.

את מתארת פחד מאוד גדול שמונע מכם להגיע אל החיבור המלא המיוחל..

פחד נובע משתי סיבות:
1. כשאנחנו לא מכירים משהו מספיק לעומק, כלומר כשחסר לנו מידע או היכרות ואז אנחנו חוששים שלא נדע איך להתמודד, חוששים מהלא נודע..
2. כשאנחנו יודעים שהולך לקרות משהו רע, כלומר הפחד בא לשרת אותנו ולהזהיר אותנו מפני סכנה ידועה.

אני לא יודעת לאיזה מהפחדים שייך הפחד שלך ולכן אתייחס לשניהם.

פחד מהלא נודע:
אם לא קיבלת הכנה מספקת ליחסי אישות, בהחלט ייתכן שתחוי פחד מהחויה.. את שאר סוגי המגע הכרת כבר קודם לכן ולא חששת מהם, כמו חיבוק למשל והמגע שמעבר לחיבוק, אבל החיבור עצמו של האיברים הוא בד"כ חויה שאישה לא מצפה לה, או מכירה אותה סתם ככה מהחיים בלי הכנה מקדימה וטובה. בלי היכרות טובה עם הגוף שלה, עם מערכת המין שלה.
בלי היכרות או שיח על התחושה הצפויה לבוא היא כנראה תחשוש מאוד.
שיח פתוח על הגוף ועל מיניות לא מתחיל אצל מדריכת הכלות אלא קודם כל בבית, אבל עיקר ההכנה ליחסי אישות מתרחשת אצל המדריכה. מהדברים שאת מתארת נשמע שלא קיבלת מספיק מידע דרוש להתמודדות עם הפחד שלך, שהוא מאוד נורמטיבי ומוכר אצל כלות, ובתור מדריכת כלות בעצמי עצוב לי לשמוע על כך, אני גם מבינה שהמדריכה לא היתה כתובת למענה על השאלה הזו בעצמה…

אם זה אכן כך, אני מקווה שכשחברות שלך יתחתנו את תגידי להן במפורש שהיא לא מדריכה טובה! ושימצאו מדריכה שתדבר איתן בפתיחות על כל הנושא של יחסי אישות, על כל הפחדים מהגוף ותהיה עבורן כתובת גם  לאחר החופה.

פחד מסכנה ידועה:
ייתכן שאת מפחדת דווקא כי כן שמעת כל מיני דברים על יחסי אישות ואולי אחד הדברים ששמעת זה איזה מיתוס שרץ בין נערות צעירות, כלות וגם נשים נשואות – שהחיבור המיני המלא הראשון הוא כואב.
אני חושבת שאין כמעט כלה שלא הגיעה אליי עם הפחד הזה והשמועה הזו. היא נובעת משנים של נשים שלא הוכנו כראוי ליחסי אישות אבל במציאות –
המיתוס הזה לצערי אינו נכון בכלל!!
יחסי אישות הם דבר מענג ונעים! ולא אמורים להיות כרוכים בכאב בכלל! לא בפעם הראשונה ולא בפעם המאתיים, לא אחרי לידה ולא בגיל זקנה..

הבעיה המרכזית במיתוס הזה היא שהוא נבואה שמגשימה את עצמה.
כי אישה שמפחדת מכאב, תהיה מכווצת מאוד לקראת יחסים ועצם הכיווץ יגרום לכאב.
בדיוק כפי שזה מאוד לא נעים שתנעלי את הפה העליון שלך ומישהו ינסה בכוח לדחוף לתוכו משהו (אולי יש לך אחיין או אחיינית שניסו לעשות את זה) כך זה לא יהיה נעים בשפתיים התחתונות ובנרתיק.
אבל יחד עם זאת , בדיוק כפי שיהיה נעים להכניס אוכל שחיכית לו מאוד בפה העליון, ככה יהיה נעים מאוד להכניס את האיבר הזכרי ל"פה התחתון" שלנו כשנרצה ונבין שזה יהיה טוב!.
כשהגוף של אישה חווה בטחון, מגורה מינית ומתרגש, הוא מפריש נוזלי סיכוך בנרתיק (ממש כמו בלוטות הרוק בפה העליון שלנו) ומאפשר כניסה חלקה ונעימה אליו בלי שום בעיה..

אני יודעת שהחשש המרכזי סביב הכאב ביחסי אישות ראשונים הוא החשש מרקמת הבתולין, לצערי מתארים את זה כאילו מדובר בחומת יריחו שצריך "לבקוע", אבל רקמת הבתולין היום בגיל 16-17 אצל כל אישה, גמישה ודקיקה כמו ניילון חד פעמי (כמו זה שמכסים איתו את השולחן בשבת) דק דק דק, שעשו בו חור גדול גדול והשוליים של החור רופפות ועדינות ביותר.
רקמת הבתולין אצל מרבית הנשים המוחלטת כל כך גמישה שהיא נשארת אפילו עד הלידה ולא מפריעה לקיום יחסים בכלל. אין בה עצבים שיגרמו לכאב, יש בה כלי דם קטנים שיכולים בהתרחבות לדמם מעט ולכן עלול להיות דימום (רק אצל 40% מהנשים ולא יותר) שלא כרוך בכאב.

אם חלילה ייתכן כאב ביחסים ראשונים שבהם האישה רגועה ונינוחה, הכאב הכי "גרוע" שעלול להיחוות ביחסי אישות ראשונים, הוא חוסר נוחות רגעי שנובע ממתיחה של דפנות הנרתיק בעקבות רקמת בתולין מעט סגורה וזהו!
כאב בלתי נסבל לא אמור להיות, ואם חלילה הוא קורה (במקרים חריגים) עוצרים כמובן! ולא דוחקים בגוף! לא נכנסים אל הנרתיק אם יש כאב! פונים לבדוק מה הסיבה אצל רופאה או אצל יועצת שתעזור.. אבל בינתיים לא הגעתם לקרבה מספקת כדי לבדוק את זה..

אני כמובן יכולה להמשיך ולתת פה הדרכה שלימה על הפחדים והחששות מיחסים (אולי בכלל נראה לך שאת צרה מדי יחסית לאיבר שלו? או אולי לא נוח לך שהוא יגע בך שם בכלל? יש עוד הרבה אפשרויות), וצריך גם להסביר על המערכת האנטומית עוד ועוד, אבל האמת היא שאצטרך לכתוב מגילה שלימה, ולא בטוח שזה יענה על הצורך והחשש המדויק שלך.
הכי נכון וחשוב הוא לדעת שלקושי שלכם יש מענה! שאתם ממש בסדר! זה מקרה נורמלי ונפוץ שיש לו תשובות טובות, לא משנה ממה נובע הפחד שלך!

כרגע מה שחשוב הוא לא שתצליחו להביא ילדים, אלא שתצליחו לשמוח ולהתענג ביחסי אישות שלכם. אני בטוחה שגם לאיש שלך לא קל בסיטואציה. מאוד חשוב לו שיהיה לך נעים ושמח במרחב המיני.
הילדים והמשפחה שתבנו בעזרת ה' בהמשך יהיו פירות של השמחה הזוגית שלכם ביחסים, שתגיע בקלות אחרי ליווי קצר של אדם שמבין.
אני מזמינה אותך לפנות אל אמא, או אליי, או אל כל מדריכת כלות/ יועצת מינית/ אישה שמבינה בתחום ואת מרגישה שאת יכולה לסמוך עליה ולקבל מענה שמתאים לקושי שלכם!

משאירה כאן את המספר שלי אם תרצי – 0527290805, אפשר גם להתחיל בוואטסאפ אם לא נוח לך להתקשר..

שולחת חיבוק גדול ומחזקת אותך לפנות ולראות שהכל מאחורייך.
ניתן לך את המידע הנכון, נחזק את התחושות הבטוחות שלך, ובעזרת ה' הכל ייפתר על הצד הטוב ביותר.
אין מה לדאוג.

אלירז פיין.

נ.ב.
אם את נערה אחרת באתר שקוראת את התשובה הזו – שימי לב שחשוב מאוד לברר בחיפוש אחרי מדריכת כלות, שהיא מדברת על הנושא של אישות היטב ומכינה את הכלה לכל התרחישים והחששות, מדברת פתוח ויוצרת איתך קשר טוב שמאפשר לך לשאול אותה את כל השאלות. זה מאוד מאוד משמעותי.

שלום יקרה

טוב שאת שואלת!

זו שאלה מצוינת והיא כוללת בתוכה שני מישורים- אחד- בחינת ההלכה והשני- התחושות שלך. נתחיל דווקא מהתחושות שלך. אם חברה מתפשטת לידך וזה לא נעים לך או מביך אותך, זה הגיוני מאוד מאוד. ייתכן שבנות מסויימות רגילות לחשיפה כזו או אחרת ולך זה מרגיש הרבה יותר מידי. אז גם השוני בינכן הוא הגיוני וגם התחושה שלך הגיונית. תני לה מקום. בהיבט ההלכתי- לכאורה אין איסור הלכתי להתלבש אחת ליד השניה אך יש צד אחר- הכבוד האנושי, יש לנו רצון טבעי להיות מכוסות בחיי היומיום גם ליד חברות, ברמה כל שהיא. ואפילו מבחינה חוקית יש איסור להסתובב בציבור בחשיפה כזו. זה לא סתם אסור, להיות עם חזיה ליד חברות או בלי חזיה ליד חברות- זה פער עצום. וזה הגבול המוגדר גם ברמה האנושית. ומעל הכל- ההקשבה לעצמך והגבולות שלך. זה שריר שחשוב לחזק. אם קורה לידך משהו והוא לא נעים לך – קודם כל לזהות את זה ואחכ לפתור את הבעיה אם היא בידייך. לבקש מהחברה לכבד את רצונך, לצאת כשהיא מתלבשת או כל פתרון אחר. גם אם את היחידה בחדר שזה מפריע לך- זה טוב שזה מפריע ומעיד בעיני על צניעות פנימית, אל תוותרי לעצמך על טיפוח המקום הזה, ובבוא העת- תדעי גם להיחשף- במקום הנכון ובזמן הנכון עם האיש שלך. בהצלחה רבה תמשיכי לשמור על עצמך מכל משמר ולהכיר מה עוזר לך בדרך. רחלי ממן.