היי יקרה,

קודם כל לגבי השאלות הקודמות ששלחת, מתנצלת בשם האתר, לעיתים יש עומס מאוד גדול ולעיתים יש שאלות דומות שנשלחות וכדאי לחפש ולראות אולי תמצאי שאלה דומה ותוכלי לקבל מענה מספק, ואם לא אז אל תתייאשי ותשאלי שוב🙏🏼❤️. 

ועכשיו לגבי מה שאת אומרת בעניין הקושי בהבעת רגשות, קודם כל, זה שאת מעלה את הנושא מעיד שאת מבינה עד כמה חשוב להביע רגשות על מנת לנהל חיי חברה ומשפחה תקינים. בע"ה כשתקימי בית עם בעלך, יהיה לו חשוב לשמוע מה את מרגישה ולהבין כמה את אוהבת אותו🤍.

בד"כ כאשר יש קושי להביע רגשות, זה מעיד על איזשהו מנגנון הגנה פנימי שאנחנו מפתחים כדי לא להפגע. ושוב – זה לא במודע!

יש מן אמירה פנימית כזו שאם אביע רגשות אולי הצד השני לא יחזיר לי באותו מטבע, אני עלולה להפגע.

את מספרת שהבית אוהב ותקין בסה"כ וזה טוב ב"ה. זה לא סותר את זה שאולי גם מצידם יש קושי בהבעת רגשות. האם אומרים לך כמה הם אוהבים אותך? כמה אוהבים את מה שאת עושה?

בשביל להביע אהבה צריך להרגיש אהובים.

מעניין מה יש שם בינך לבין החברה שגורם לך להיות יותר משוחררת, אולי זו ההרגשה שלך שהיא מקבלת ואוהבת אותך ללא תנאי?

את מספרת שאת בכורה, זה באמת פרט חשוב וטוב שציינת, כי פעמים רבות בכורות (ובכורים) נושאים אחריות גדולה על כתפיהם, אולי את נושאת תחושה שמשהו לא יחזיק אם את תתפרקי? להביע רגשות זה להראות שאת זקוקה למשהו, זה להראות פגיעות…

אני מציעה להתחיל בקטנה

(ואז בזכותך גם הבית יתחיל לדבר בשפת הרגשות…) 

בכל מקרה, את מתאמנת על הבית שתבני בע"ה.

תתחילי במשפטים שיש בהם רגש: "איך אני אוהבת את האוכל הזה", "איך זה משמח כשאת קונה לי…" "מבאס אותי ש…"

מאמינה שזה יביא לחייך משהו חדש ומרענן❤️

שלום לך יקרה, ותודה על השאלה החשובה ששאלת, שהיא שאלה שאני שומעת מהרבה נערות. 

לרבים מאיתנו יש אמונה פנימית שאם יהיה לנו בטחון עצמי גבוה יותר, נוכל לעשות דברים שאנו לא עושים כיום. כלומר אנחנו תולים את ההצלחה שלנו והאומץ שלנו לעשות דברים בכך שיהיה לנו בטחון עצמי גבוה יותר.

ככה חשבו עד לא מזמן גם בתחום הנפש, ובמשך עשרות שנים הפסיכולוגיה והחינוך שמו להן למטרה להעלות את הדימוי העצמי של ילדים, נוער ובוגרים. כולם הסכימו עם ההנחה שהבטחון העצמי הגבוה יותר יוביל להצלחה רבה יותר במגוון של תחומים: חברתי, לימודי, מימוש עצמי וכו'.

אבל מסתבר שזו הייתה טעות! עשרות שנים של מחקרים הפריכו את המיתוס הזה לחלוטין: בטחון עצמי גבוה יותר הוא לא מתכון לחיים נעימים או מוצלחים יותר. זו בעיקר אשליה שהחברה המערבית ההישגית מוכרת לנו. אין שום סיבה לטפח בטחון עצמי גבוה, אך יש בהחלט סיבה לטפח את העצמיות האמיתי שלך -כלומר להתחבר למי שאת באמת רוצה להיות, לחזק את הצדדים שאת אוהבת בעצמך ולשפר את מה שאת פחות אוהבת.

לכן, המוקד הוא בניית העצמיות, ולא העלאת ההערכה העצמית כשאת עם חברות או מול הסביבה.

אני רוצה לשאול אותך שאלה: אם היית קמה מחר בבוקר ומגלה שהערכה העצמית שלך גבוהה, וכל הקשיים שכתבת לי נעלמו לחלוטין, איך החיים שלך היו נראים? נסי לכתוב לעצמך את התשובה. התבונני במה שכתבת, ובדקי עם עצמך מה באמת מעכב אותך מלהתחיל לחתור לכל אותם דברים שאת רוצה להיות או להשיג. אל תתני לעצמך רשות לומר : מה שמעכב אותי הוא חוסר בטחון.  כך את ממלכדת את עצמך במלכודת חסרת מוצא. במקום זה תבחרי צעד אחד שאת מתחילה לעשות היום, כמו שאת, גם בלי בטחון. גם כשהחברות שלך יכולות לערער אותך, וגם כשהדימוי העצמי שלך לא משהו. החלטת שאת עושה את זה. 

הבטחון המאוזן יתחיל להתפתח דרך מעשים שתעשי, דרך אומץ לעשות דברים שאת דוחה כרגע. זו הדרך להתקרב לעצמיות האמיתית שלך, שהיא הדבר החשוב. לגלות את הבן אדם היקר והמיוחד הזה שנקרא את. וכשיש לך חיבור לעצמיות האמיתית שלך, למה שחשוב לך בחיים, ואת עושה פעולות כדי לקדם את הדברים האלה, אז "על הדרך" גם יבנה בך יותר בטחון.

בהצלחה!

הי נשמה.

איזה יופי של שאלה. 

את צודקת שבסרטים ובקליפים שמים דגש כל כך גדול על הנראות החיצונית וזה מחלחל ומשפיע. לכן כדאי לצמצם צפיה של תכנים חיצוניים.

אפשר להסתכל סביב ולראות שהאנשים המאושרים שסביבנו הם לאו דווקא האנשים היפים.. יש אנשים עם זוגיות טובה שנראים  רגילים לגמרי. הם לא זוהרים בכלל (ובעצם, החיים עצמם לא זוהרים. הם אוסף של רגעים קטנים ורגילים שיכולים להיות קשים לפעמים ועדיין טובים ומשמעותיים). אז מה באמת הופך אותם למאושרים? הקשר בינהם.. האהבה. ההערכה. 

ולעומתם, שחקנים בהוליווד שלא מצליחים לשמור על קשר זוגי נורמלי ולבנות משפחה. הם מתגרשים, בוגדים וכו..ובעיקר, אנשים בודדים. 

כי בסופו של דבר האיש שלך, שלו את מחכה יאהב אותך בגלל האישיות שלך ולא בגלל היופי החיצוני שלך. 

יופי זה דבר זמני ומשתנה. אפשר לראות בתעשית היופי, שדוגמניות מתחלפות כל הזמן. בגיל 25 הן נחשבות כבר מבוגרות..

יופי פנימי לעומת זאת, הולך ומשתבח עם השנים.. זה מקרין גם החוצה ומאיר לעולם.

התפקיד שלך כאשה הוא לא להיות מושכת. התפקיד שלך הוא להיות את בעולם. להביא את האור המיוחד שאת לסביבתך. אין שום סיבה שתשקיעי מחשבה וכוחות נפש בלנסות למצוא חן, תתמקדי בלהקשיב ללב ולגלות מי את בעולם בלי קשר למה חושבים עליך ולאיך שאת נראית. 

אני בטוחה שאת רוצה קשר פנימי עם האיש שלך. שהוא יראה אותך מבפנים. את הנשמה שלך. שיעריך את האופי שלך. שיצליח לתקשר איתך ברבדים עמוקים. כדי שזה יקרה, כדאי שתתקשרי עם האנשים שסביבך ממקום עמוק, פנימי ופשוט.  

בהצלחה

שלום יקרה

תודה לך על האומץ לכתוב לא מובן מאליו. מרגיש לי שאת באמת בחורה איכותית שאיכפת לה וצומחת מתהליכים פנימים שהיא עוברת .

 באמת כפי שאת מבינה ויודעת שסרטים חשופים שמתמקדים באינטימיות בוטה  לא בריא לצרוך ולא כדאי.מקסים שסיגלת עבור עצמך תחביבים שונים שממלאים אותך וזה נהדר כתחליף. ראשית כל, אני מציעה לך לסלוח לעצמך. הסליחה היא מרככת את האשמה. תסלחי לעצמך באמת מכל הלב . את נורמלית, הכל חשוף כל כך היום ואין פלא שנחשפת לסרטים כאלו. ותחמיאי לעצמך שיש  בך כוח רצון אדיר שהצלחת לצאת מזה זה ממש תהליך גמילה וזה לא מובן מאליו בכלל!

מאחר וכבר נחשפת הם מעסיקים אותך וכמו מסתובבים לך במחשבה ובדמיון והאמת שזה ממש הגיוני. זה יוצר מעין התניה של גירוי חזק במוח . יש מקום לתשוקה ומיניות אבל ממקום של אהבה בריאה בין בני זוג ואמיתית שלא מבוססת על סרטים.

אני מאמינה שיש תקווה וממש שאפשר לשנות התניות. אפשר גם ללכת לטיפולי cbt וטיפולים שמבוססים  על מיינדפולנס או טיפולים יותר קונקרטים שעוזרים בכל מיני דרכים  . בכל מקרה אתן לך רעיון שמאוד עובד-

כל פעם שעולה מחשבה בראש, תתבונני במחשבה אל תנסי לשנות אותה להתערבב איתה להאבק בה או להתעצבן עליה . רק תנשמי עמוק ותאמרי לעצמך בקול רך ומטיב:"זו רק מחשבה.. זו רק מחשבה.." אל תנסי להכנס אליה ולתת לה יותר מידי מקום וחשיבות. מחשבות מתגברות ומתעצמות מתוקף כך שאנחנו מתערבבים איתם רגשית . המחשבה נחלשת כאשר אנחנו רק מתבוננים בה ולא מתנהלים ממנה. כך לאט לאט אין לה חשיבות וקיום והיא מתפוגגת . הכי חשוב לא לעשות ממנה עניין .כל פעם שהיא מופיעה פשוט אל תייחסי לה חשיבות תראי שהיא מופיעה ,תשימי לב לזה אבל אל תעשי ממנה יותר מידי . ושוב מדגישה תוך כדי מחילה וסליחה עצמית!

לגבי המגע , זה לאוו דווקא קשור שאת לא אוהבת מגע בהקשר לזה. יכולות להיות לזה המון המון סיבות.. מוזמנת להאריך על זה איתי בהתכתבות במייל או בשיחה. אני צריכה לשמוע על כך יותר כדי להבין.

הרצון לקשר לחבר כדי שיקשיב ויכיל הוא מובן מאוד וטבעי. הרצון להיות נאהבת הוא נעים ומכיל כל כך . בייחוד כאשר יש חסך בכך וצורך לפרוק ואולי אין מי שיספק אותך בנושא הזה. יחד עם זאת ,אני מאמינה ממש שחבר ממקום כזה של צורך במילוי חסך כזה הוא פחות בריא. חבר לא צריך לבוא רק ממקום שאת חסרה וצריכה מילוי של אוזן קשבת וצורך באהבה , אלא ממקום שגם את מלאה בצורך הזה והוא רק יתמוך בך. האם יש דמות בוגרת כלשהי שתוכלי לדבר איתה ולשתף אותה במה שאת צריכה לעיתים קרובות? אולי ללכת למטפלת רגשית? זה נשמע לי מאוד טוב וחשוב שתמצאי את המקום שתפתחי בו את ליבך . החבר יגיע בעת הנכונה ממקום שאת יותר אוהבת את עצמך ושלמה עם מי שאת. 

עוד משהו קטן לגבי המגע-/זה ממש בסדר שאת לא אוהבת מגע , אני מקווה שאת מקפידה לומר לאנשים שלא יגעו בך בדרך שלא נעימה לך.וגם אם הזמן תבדקי אם עצמך אותי כן יש דרכים שנעימות לך. יש המון המון סוגי מגע…

מקווה שקצת עזרתי.

תהילה

יש עוד הרבה הרבה מה לכתוב ומה לדבר בנושא,מוזמנת לפנות אלי בפרטי אם תרצי.

במבה נוגט יקרה

(אהבתי את השם שנתת לעצמך)

זה כל כך מוערך בעיני שאת פונה ושואלת, זה מניח כבר מהתחלה שיש דרך לעזור לעצמך, את לא שואלת אם אפשר להשתחרר  מהרגשה לא טובה או חויה לא טובה אלא איך? וזה מעיד על התפיסה שלך הפנימית שודאי יש דרך להרגיש טוב יותר ושזה באמת עבודה שאת יכולה ללמוד ולעשות אותה, זה עצמו כבר מחזק אותך מאוד. זה אומר שההרגשות שלך לא תלויות באף אדם ובאף בחור שנפגשת איתו , הן תלויות בך וזה מחזק ומעודד מאוד, כי אם זה תלוי בך את תלמדי ותשני אל הטוב. 

ועכשו ללב השאלה, שאלת האיך?

ראשית אני הייתי מבינה אותך מאוד, ונותנת מקום לכאב הזה של לצאת לפגישה להתכונן אליה לצפות ולהתאכזב מהסירוב.

זה באמת לא נעים ולא כיף בכלל בלשון המעטה ולכן אנחנו רוצות לעשות לזה מקום בתוכנו, לכאב, לאכזבה, ואפילו לתחושת האי נעימות מהסירוב.

בשלב שני לאחר נתינת המקום כדאי להתבונן מה עוד יש בסיפור הזה או בחויה הזו, יש כאן השתדלות ונתינת הזדמנות אמיתית מצידך, יש כאן ביטוי לרצון שלך לבנות קשר, ולהשקיע בו וודאי שלך יש עוד טוב שיכולה לראות בעצמך בהקשר של הסיפור הזה וגם אותו כדאי להאיר ולתת לו מקום בתוכך, אנחנו עסוקות בהשתדלות ולא בתוצאות, החלק של מה קורה בסוף הוא באמת לא בידים שלנו… החלק שלך עכשו זה לזהות את כל הטוב שנמצא בתוך ההסכמה שלך להיפגש, באמון בחברה, ההשתדלות בפגישה ליצור משהו טוב ועוד. 

והנקודה השלישית היא באמת איך לא להיפגע או להתערבב  רגשית עם דברים שנאמרים עליך על ידי אנשים אחרים, איך להיות יותר מוגנת במצבים האלו, איך לבנות לך מקום פנימי מוגן ושמור בו את מחליטה מה נכנס פנימה ומה לא, זה שהוא אמר שאת משעממת זה בכלל לא קשור אליך, זה לא אומר עליך כלום,  כל אדם מדבר את עצמו ולא את האחר לכן הייתי מציעה לך להתחזק מההפרדה הזו בין מה שהוא אמר – אליך, באמת שאין קשר, וזה נכון תמיד! 

את כן רוצה ללמוד מהסיפור הזה משהו לדוגמא: * איך מבררים על בחור?

                                                                          * מה אני מחפשת בי ובאדם שרוצה לקשור את חיי בו?   

                                                                          * איך להיות רגישה אם אני מציעה לחברה? איך לעשות את זה נכון?

                                                                          * מה אומרים ומה לא אומרים אחרי שנפגשים?

ובטח יש עוד דברים שכדאי לך לחשוב מה למדת מההזדמנות הזו? כך אנחנו משתדלים להתייחס למה שקורה לנו, מה זה בא ללמד אותי או להצמיח בתוכי, לאיזה מקום טוב זה יכול להוביל אותי וכו'

במבה נוגט יקרה
מקווה שיש בדברים האלו מעט לרפא את כאבך, ולעזור לך להתרומם ולהמשיך בשמחה הלאה מתוך ביטחון בך וביטחון בה' הטוב שמוליך אותך בדרך ישרה ונכונה אל עבר הטוב שאת כל כך ראויה לו.

איתך בתפילה לטוב גדול שיבוא…

בהצלחה רבה

פה בשבילך

אפרת

שלום לך,

שלום לך,

כל פעם שבחורה צעירה מספרת שהיא שומרת נגיעה ושזה חשוב לה זה ממש משמח אותי, אפילו מרגש. פעם כשהיו משתדכים ע"י ההורים ונפגשים פגישה או שתיים לפני החתונה, זו בכלל לא היתה התמודדות ואילו בדורנו, בחיינו בחברה מעורבת הענין הופך להיות מורכב וקשה. על אחת כמה וכמה כשיש לך ממש חבר, אהוב, אז זה ממש קורץ וככל שמתקרבים יותר אז הרצון מתחזק והאתגר גדל- אבל גם השכר! אבל זה קשה!!!- נכון!, אבל אולי המגע היה משחרר את המתח בפגישות…אולי…אבל זה היה מכניס מתחים חדשים שאת לא מכירה ותחושה של עצבות על הנפילה…

אז מה כן? בכותרת כתבתי- חברות עם משמעות. כמו כמעט כל דבר כשיש לו משמעות- הוא הופך לנסבל ואף אהוב. שמירת הנגיעה יכולה להיות האתגר המשותף שלכם כי יש במגע משמעות גדולה שמחכה למימוש בתנאי ההלכה…ובכל מקרה לא "משתמשים" במתנה הנפלאה שקוראים לה מגע בשביל "לשבור את הקרח"…אני מציעה לכם לעשות דברים ביחד, לטייל, להתנדב, ללמוד או סתם לצאת  ולהסתובב ולדבר לדבר לדבר. בלי מגע יש מקום גדול יותר לתקשורת המילולית בינכם (גם אחרי החתונה, בתקופות בהם האישה אסורה לבעלה, למרות החוסר במגע יש חיבור וקשר בין בני הזוג…יש דיבור וחיבור מילולי ולא פיסי) העומק בקשר נוצר מהרבה מילים שמספרות על ערכים משותפים, מטרות ומאוויים משותפים והמגע- יבוא בזמן הנכון ובעיקר במסגרת הנכונה.

בהצלחה, אריאלה

שלום לך שמש הטוב, משאלתך אני מבינה שאת דמות חינוכית כלשהי? בלתי פורמלי? כי ראשית, אם מדובר במסגרת חינוכית בלתי פורמלית, הייתי מייעצת להביא אשת מקצוע מהתחום שתשוחח עם הבנות במידה ועולה צורך, כמובן בשיתוף ההורים, אולי מטעמם של ההורים, ולא שאת תקחי את זה על עצמך, כיוון שלעיתים יכולים לצוץ כל מיני תגובות שדורשות התייחסות מקצועית, או חלילה חשש לפגיעות וכו..

ולשאלתך, שיח על מחזור רצוי להתחיל סביב כיתה ה'. יש מקומות שמתחילים לשוחח כבר לפני כיוון שגיל קבלת הוסת יורד..

לגבי שיח על איך באים ילדים, גם מקובל היום להתחיל לשוחח כבר סביב כיתה ה' כחלק מהשיח על קבלת הוסת.. השיח המוקדם מגיע בהתאמה לשימוש במדיה ולחשש שילדים נחשפים תכנים שאינם מציגים את  המקום הבריא וחשוב לנו כאנשי חינוך/ הורים, להיות שם בשביל הילדים, לפני שנחשפים למידע כוזב או מעוות.

ככלל, כשילד/ה פונה אליך בשאלה הגישה הרווחת, לענות בפשטות וטבעיות, ברב המקרים הילד יחפש תשובה בהתאם לגילו וליכולת שלו להכיל. מקרים בהם נחוש שהילד מחפש ושואל שאלות שאינן תואמות את גילו, נחשוש לחשיפה לתכנים לא מותאמים..

מקןוה שהצלחתי לענות . מוזמנת להמשיך להתייעץ בשמחה.

ברכה והצלחה!

היי אנונימית

קראתי בצער את השאלה שלך. הצלחתי להרגיש איך את בודדה ומבולבלת, ונמצאת בתחושה שאת במצב שהוא תסבוכת שלא ניתן לצאת ממנה. 

את מחפשת אופני התמודדות עם אבדן של חברה אהובה, במקום השימוש בפורנו שהשתמשת בו על מנת למצוא מענה לבדידות. מצאת לך מענה שבסופו של דבר מזיק לך וגם לא פותר את הבעיה.

בנוסף, מרוב שאת זקוקה לחברה ולתחושת שייכות וקרבה, אולי בנות מרגישות שאת תלויה בהן וזה מבהיל והן מתרחקות. וכך את נמצאת במעין מעגל שבו כל דרך שאת מוצאת כדי להתמודד עם הבדידות- רק מעמיקה אותה. 

אם הבנתי נכון, את נמצאת כרגע בטיפול. האם את משתפת את המטפלת בכל התחושות הקשות שהעלית כאן? 

אם לא- אני מעודדת אותך לעשות זאת. טיפול הוא בדיוק המקום לחשוף את התחושות הללו, בלי חשש שישפטו אותך עליהן או שיעבירו אותן הלאה. שיתוף כזה יכול לתת לך הרגשה שאת קצת פחות בודדה.

אחרי שתפרקי בטיפול את התחושות הללו, תביני אותן וגם את הגורמים לבדידות שלך, תוכלו לחפש יחד, את והמטפלת, פתרונות יעילים ומועילים כדי שתגיעי למצב בו תרגישי פחות בודדה.  

זה תהליך לא קצר ובטח גם לא קל, אבל אני בטוחה שאחריו תהיי במצב אחר לגמרי: תוכלי למצוא אנשים שתרגישי קרובה אליהם, ותמצאי את הכוחות להתמודד עם הנושאים המורכבים שמעסיקים אותך. 

חשוב שתדעי שאת לא לבד- גם אני כאן לשאלות נוספות. 

בהצלחה 

יפעת.  

פניקס יקרה,

פעם טפלתי בקבוצת נערות בנות 15, אחת הנערות, החליטה לשתף במשהו אישי ואמרה דברים דומים למה שכתבת. התפתחה שיחה ואמרתי לה בין השאר שאני בטוחה שכולן מרגישות כמוה רק שלך היה האומץ לשתף… כולן הנהנו בהסכמה!

דבר ראשון, תודה רבה שאת משתפת, ושהיה לך את האומץ לכתוב את מה שכולן מרגישות אבל לא מעזות לומר. 

דבר שני, זה יכול להראות לך שאת נורמאלית לגמרי והכל בסדר איתך. זה אומר שאת אנושית!

קנאה זה רגש טבעי ונפוץ.

מוטל עלינו להתאמץ, להפחית כמה שניתן את הקנאה בחיינו,

אפשר וכדאי לעבוד על המידה הזו, אבל זו עבודת חיים. 

אני מסכימה איתך שזה לא קל לחיות כך, להיות עסוקה כל הזמן בהשוואה ובתחרות.

זה בעצם לחיות כל הזמן "מחוץ לעצמי", לא להיות מחוברת למי שאת באמת אלא כל הזמן לעסוק במה יש לשניה ואין לי.

הדרך הכי טובה לעזור לעצמך היא להתחיל להביט פנימה יותר ויותר ולהפחית מבט החוצה.

*להתמקד בטוב שלך, באוצרות שלך, בכל המתנות שה' נתן לך:

למשל לעשות לעצמך מנהג שאת כותבת כל יום תודה על חמש דברים בחייך. 

*לחזק את עצמך בכך שמה שנשלח אליך מהקב"ה, הכי מדוייק לך, אפילו דברים לא נעימים בחייך ולכן גם מה שנשלח לאחרות מדוייק להן וההצלחות שלהן מדוייקות להן ובהכרח לא היו טובים לך!

*הרצון "לנצח" נובע ממשהו שחסר לך בפנים, משהו באהבה שלך לעצמך, 

תחזקי את עצמך בכך שאת ממש טובה ומוצלחת איך שאת עכשיו! כל בוקר תשנני את המשפט "פניקס (?) אני אוהבת אותך כמו שאת" 

אם תקפידי על כך את תראי שזה מחלחל ומשפיע.

בהצלחה יקרה❤️