יקרה וטובה שלום לך

איזו בהירות יש בבקשה שלך. בקשה של אומץ לב וכנות פנימית נוגעת.

תודה שכתבת , תודה שאת לא נותנת לעצמך לשקוע למקומות שאת לא מעוניינת בהם.

את מדברת על אנרגיה. חזקה ועוצמתית – אנרגיית החיים הטובה שלך. אני מרגישה מתוך המילים שלך שאת יודעת שהכוח הזה הוא מתנה. השאלה היא איך לנהל אותו בצורה שייטיב עימך.

להעניק לעולם – זו אפשרות נהדרת, כפי שכתבת – להתנדב וכדומה. אבל, לא סתם את אומרת שזה "לא מספיק". נדמה לי, שזה בגלל שההתנדבות היא פיתרון יותר נפשי בעוד הכוחות החזקים הם בעיקר כוחות גופניים.

אני רוצה להציע לך להתמיר את האנרגיה הזו, לשימוש גופני.

האיזורים בהם הייתי מתמקדת הם : פעילות פיזית- איזו שמדברת אליך ואם אין כזו אז להתאמץ למצוא כזו. זה יכול להיות משהו אנרגטי מאד כמו ריצה, זומבה וכו' או משהו רגוע יותר אבל שדורש ריכוז ומאמץ כמו יוגה או פילאטיס.

בנוסף, דברים שקשורים ליצירה שלך (יצר ויצירה מחוברים)- יכולים להועיל לפריקת אנרגיה. כל יצירה שמדברת אליך (זה לא חייב להיות יפה) , בייחוד בתחום המלאכות העתיקות (אריגה, שזירה, קליעה)- יצירת כלים שממש טובים לשימושך. 

 זה עוד סוג של שימוש באנרגיה לטובתך.

יש הבדל בין נתינה מתוך האנרגיה לבין הזנה פנימה מהאנרגיה הזו. ממליצה לך לפעול בשני הכיוונים. (למרות שההתנדבות ונתינה לזולת הם ממלאים גם את הנותן, ונותנים סיפוק אמיתי, כדאי למצא מקומות בהם את גם מקבלת, בפשטות, מפריקת המתח והאנרגיה)

לגבי העצבות- היא מנת חלקם של בני האדם כולם, ויש נטייה מיוחדת לנשים להתמודד עם עצבות בחיים. במיוחד אם יש תחושה של חוסר מימוש. במקרה שלך זה מה שאת מספרת, ההמתנה שמבקשת להתמלא. אז מציעה גם לא להיבהל ממנה, אם היא מגיעה במנות קטנות, כמו כל רגש- זה בסדר. ואם את מרגישה שהיא מתחילה להשתלט- אני מזמינה אותך להתייחס לעצות הנ"ל של עבודה עם הפיזיות של הגוף ושל הידיים, ואם אלה לא עוזרים, אולי לשקול לקבל איזשהו ליווי או ייעוץ מדמות שבקיאה בתורת הנפש.

 אני מברכת אותך שבעזרת השם בזכות מאמצייך ועוז רוחך, יגיע האחד שלך, ותבנו לכם בית נאמן מתוק ועוצמתי בישראל. 

חשוב לזכור, שגם בתוך חיי נישואים לא תמיד כל הרצונות שלנו מקבלים מענה, לכן באופן מיוחד חשוב לנשים לטפח עבור עצמן איזורים שממלאים אותן, כדי לא להשען על האיש בלבד לטובת רווחתך הנפשית.

ברכה בכל!

מלכת היופי יקרה!

תודה על השאלות שלך. החשש או התהיה מהנושאים הללו מובנים מאוד. 

היי יקרה,

קודם כל לגבי השאלות הקודמות ששלחת, מתנצלת בשם האתר, לעיתים יש עומס מאוד גדול ולעיתים יש שאלות דומות שנשלחות וכדאי לחפש ולראות אולי תמצאי שאלה דומה ותוכלי לקבל מענה מספק, ואם לא אז אל תתייאשי ותשאלי שוב🙏🏼❤️. 

ועכשיו לגבי מה שאת אומרת בעניין הקושי בהבעת רגשות, קודם כל, זה שאת מעלה את הנושא מעיד שאת מבינה עד כמה חשוב להביע רגשות על מנת לנהל חיי חברה ומשפחה תקינים. בע"ה כשתקימי בית עם בעלך, יהיה לו חשוב לשמוע מה את מרגישה ולהבין כמה את אוהבת אותו🤍.

בד"כ כאשר יש קושי להביע רגשות, זה מעיד על איזשהו מנגנון הגנה פנימי שאנחנו מפתחים כדי לא להפגע. ושוב – זה לא במודע!

יש מן אמירה פנימית כזו שאם אביע רגשות אולי הצד השני לא יחזיר לי באותו מטבע, אני עלולה להפגע.

את מספרת שהבית אוהב ותקין בסה"כ וזה טוב ב"ה. זה לא סותר את זה שאולי גם מצידם יש קושי בהבעת רגשות. האם אומרים לך כמה הם אוהבים אותך? כמה אוהבים את מה שאת עושה?

בשביל להביע אהבה צריך להרגיש אהובים.

מעניין מה יש שם בינך לבין החברה שגורם לך להיות יותר משוחררת, אולי זו ההרגשה שלך שהיא מקבלת ואוהבת אותך ללא תנאי?

את מספרת שאת בכורה, זה באמת פרט חשוב וטוב שציינת, כי פעמים רבות בכורות (ובכורים) נושאים אחריות גדולה על כתפיהם, אולי את נושאת תחושה שמשהו לא יחזיק אם את תתפרקי? להביע רגשות זה להראות שאת זקוקה למשהו, זה להראות פגיעות…

אני מציעה להתחיל בקטנה

(ואז בזכותך גם הבית יתחיל לדבר בשפת הרגשות…) 

בכל מקרה, את מתאמנת על הבית שתבני בע"ה.

תתחילי במשפטים שיש בהם רגש: "איך אני אוהבת את האוכל הזה", "איך זה משמח כשאת קונה לי…" "מבאס אותי ש…"

מאמינה שזה יביא לחייך משהו חדש ומרענן❤️

שלום יקרה,

אני כל כך מעריכה שפנית לשאול את שאלתך. זה דבר חשוב וטוב לא להשאר עם שאלות וגם את לא עושה לעצמך הנחות. את מרגישה שמשהו לא לגמרי בסדר ואת מנסה לדייק את עצמך ולקבל מענה מסודר. כל הכבוד!

הי נשמה.

איזה יופי של שאלה. 

את צודקת שבסרטים ובקליפים שמים דגש כל כך גדול על הנראות החיצונית וזה מחלחל ומשפיע. לכן כדאי לצמצם צפיה של תכנים חיצוניים.

אפשר להסתכל סביב ולראות שהאנשים המאושרים שסביבנו הם לאו דווקא האנשים היפים.. יש אנשים עם זוגיות טובה שנראים  רגילים לגמרי. הם לא זוהרים בכלל (ובעצם, החיים עצמם לא זוהרים. הם אוסף של רגעים קטנים ורגילים שיכולים להיות קשים לפעמים ועדיין טובים ומשמעותיים). אז מה באמת הופך אותם למאושרים? הקשר בינהם.. האהבה. ההערכה. 

ולעומתם, שחקנים בהוליווד שלא מצליחים לשמור על קשר זוגי נורמלי ולבנות משפחה. הם מתגרשים, בוגדים וכו..ובעיקר, אנשים בודדים. 

כי בסופו של דבר האיש שלך, שלו את מחכה יאהב אותך בגלל האישיות שלך ולא בגלל היופי החיצוני שלך. 

יופי זה דבר זמני ומשתנה. אפשר לראות בתעשית היופי, שדוגמניות מתחלפות כל הזמן. בגיל 25 הן נחשבות כבר מבוגרות..

יופי פנימי לעומת זאת, הולך ומשתבח עם השנים.. זה מקרין גם החוצה ומאיר לעולם.

התפקיד שלך כאשה הוא לא להיות מושכת. התפקיד שלך הוא להיות את בעולם. להביא את האור המיוחד שאת לסביבתך. אין שום סיבה שתשקיעי מחשבה וכוחות נפש בלנסות למצוא חן, תתמקדי בלהקשיב ללב ולגלות מי את בעולם בלי קשר למה חושבים עליך ולאיך שאת נראית. 

אני בטוחה שאת רוצה קשר פנימי עם האיש שלך. שהוא יראה אותך מבפנים. את הנשמה שלך. שיעריך את האופי שלך. שיצליח לתקשר איתך ברבדים עמוקים. כדי שזה יקרה, כדאי שתתקשרי עם האנשים שסביבך ממקום עמוק, פנימי ופשוט.  

בהצלחה

שלום יקרה

תודה לך על האומץ לכתוב לא מובן מאליו. מרגיש לי שאת באמת בחורה איכותית שאיכפת לה וצומחת מתהליכים פנימים שהיא עוברת .

 באמת כפי שאת מבינה ויודעת שסרטים חשופים שמתמקדים באינטימיות בוטה  לא בריא לצרוך ולא כדאי.מקסים שסיגלת עבור עצמך תחביבים שונים שממלאים אותך וזה נהדר כתחליף. ראשית כל, אני מציעה לך לסלוח לעצמך. הסליחה היא מרככת את האשמה. תסלחי לעצמך באמת מכל הלב . את נורמלית, הכל חשוף כל כך היום ואין פלא שנחשפת לסרטים כאלו. ותחמיאי לעצמך שיש  בך כוח רצון אדיר שהצלחת לצאת מזה זה ממש תהליך גמילה וזה לא מובן מאליו בכלל!

מאחר וכבר נחשפת הם מעסיקים אותך וכמו מסתובבים לך במחשבה ובדמיון והאמת שזה ממש הגיוני. זה יוצר מעין התניה של גירוי חזק במוח . יש מקום לתשוקה ומיניות אבל ממקום של אהבה בריאה בין בני זוג ואמיתית שלא מבוססת על סרטים.

אני מאמינה שיש תקווה וממש שאפשר לשנות התניות. אפשר גם ללכת לטיפולי cbt וטיפולים שמבוססים  על מיינדפולנס או טיפולים יותר קונקרטים שעוזרים בכל מיני דרכים  . בכל מקרה אתן לך רעיון שמאוד עובד-

כל פעם שעולה מחשבה בראש, תתבונני במחשבה אל תנסי לשנות אותה להתערבב איתה להאבק בה או להתעצבן עליה . רק תנשמי עמוק ותאמרי לעצמך בקול רך ומטיב:"זו רק מחשבה.. זו רק מחשבה.." אל תנסי להכנס אליה ולתת לה יותר מידי מקום וחשיבות. מחשבות מתגברות ומתעצמות מתוקף כך שאנחנו מתערבבים איתם רגשית . המחשבה נחלשת כאשר אנחנו רק מתבוננים בה ולא מתנהלים ממנה. כך לאט לאט אין לה חשיבות וקיום והיא מתפוגגת . הכי חשוב לא לעשות ממנה עניין .כל פעם שהיא מופיעה פשוט אל תייחסי לה חשיבות תראי שהיא מופיעה ,תשימי לב לזה אבל אל תעשי ממנה יותר מידי . ושוב מדגישה תוך כדי מחילה וסליחה עצמית!

לגבי המגע , זה לאוו דווקא קשור שאת לא אוהבת מגע בהקשר לזה. יכולות להיות לזה המון המון סיבות.. מוזמנת להאריך על זה איתי בהתכתבות במייל או בשיחה. אני צריכה לשמוע על כך יותר כדי להבין.

הרצון לקשר לחבר כדי שיקשיב ויכיל הוא מובן מאוד וטבעי. הרצון להיות נאהבת הוא נעים ומכיל כל כך . בייחוד כאשר יש חסך בכך וצורך לפרוק ואולי אין מי שיספק אותך בנושא הזה. יחד עם זאת ,אני מאמינה ממש שחבר ממקום כזה של צורך במילוי חסך כזה הוא פחות בריא. חבר לא צריך לבוא רק ממקום שאת חסרה וצריכה מילוי של אוזן קשבת וצורך באהבה , אלא ממקום שגם את מלאה בצורך הזה והוא רק יתמוך בך. האם יש דמות בוגרת כלשהי שתוכלי לדבר איתה ולשתף אותה במה שאת צריכה לעיתים קרובות? אולי ללכת למטפלת רגשית? זה נשמע לי מאוד טוב וחשוב שתמצאי את המקום שתפתחי בו את ליבך . החבר יגיע בעת הנכונה ממקום שאת יותר אוהבת את עצמך ושלמה עם מי שאת. 

עוד משהו קטן לגבי המגע-/זה ממש בסדר שאת לא אוהבת מגע , אני מקווה שאת מקפידה לומר לאנשים שלא יגעו בך בדרך שלא נעימה לך.וגם אם הזמן תבדקי אם עצמך אותי כן יש דרכים שנעימות לך. יש המון המון סוגי מגע…

מקווה שקצת עזרתי.

תהילה

יש עוד הרבה הרבה מה לכתוב ומה לדבר בנושא,מוזמנת לפנות אלי בפרטי אם תרצי.

יקרה,

כיף לקרוא את הבטחון שלך בדרך את הרצון לחיים של נתינה ומשמעות.

אני קוראת את החשש שלך, והפחד מחוסר ההתאהבות שלך לבנים  וחוסר הרצון והמשיכה לקשר בשלב זה של החיים.

אני מבינה את החשש אך חושבת שהדרך שבחרת לחיות היא בריאה ונכונה, באמת בתקופה זו בחיים שהקשר לבנים לא יכול להתממש עדיין, וקשר זה אין בו תועלת והוא הרבה פעמים מסבך ומביא להחלטות פזיזות ובוסריות. תשמחי שכרגע את לא שם.

בעז"ה שתגיעי לגיל שתרצי להקים בית תכירי בעז'ה את בחיר לבך ותתפתח אליו אהבה ורצון לקשר.

מאוד טבעי והגיוני להרגיש כך בשלב זה של החיים ובעז"ה המשיכה והרצון לקשר יגיעו שאת תהיי פנויה ותרצי בקשר.

מקווה שעניתי על שאלתך בהערכה רבה

הדס בירנבאום.

שלום לך,

שלום לך,

כל פעם שבחורה צעירה מספרת שהיא שומרת נגיעה ושזה חשוב לה זה ממש משמח אותי, אפילו מרגש. פעם כשהיו משתדכים ע"י ההורים ונפגשים פגישה או שתיים לפני החתונה, זו בכלל לא היתה התמודדות ואילו בדורנו, בחיינו בחברה מעורבת הענין הופך להיות מורכב וקשה. על אחת כמה וכמה כשיש לך ממש חבר, אהוב, אז זה ממש קורץ וככל שמתקרבים יותר אז הרצון מתחזק והאתגר גדל- אבל גם השכר! אבל זה קשה!!!- נכון!, אבל אולי המגע היה משחרר את המתח בפגישות…אולי…אבל זה היה מכניס מתחים חדשים שאת לא מכירה ותחושה של עצבות על הנפילה…

אז מה כן? בכותרת כתבתי- חברות עם משמעות. כמו כמעט כל דבר כשיש לו משמעות- הוא הופך לנסבל ואף אהוב. שמירת הנגיעה יכולה להיות האתגר המשותף שלכם כי יש במגע משמעות גדולה שמחכה למימוש בתנאי ההלכה…ובכל מקרה לא "משתמשים" במתנה הנפלאה שקוראים לה מגע בשביל "לשבור את הקרח"…אני מציעה לכם לעשות דברים ביחד, לטייל, להתנדב, ללמוד או סתם לצאת  ולהסתובב ולדבר לדבר לדבר. בלי מגע יש מקום גדול יותר לתקשורת המילולית בינכם (גם אחרי החתונה, בתקופות בהם האישה אסורה לבעלה, למרות החוסר במגע יש חיבור וקשר בין בני הזוג…יש דיבור וחיבור מילולי ולא פיסי) העומק בקשר נוצר מהרבה מילים שמספרות על ערכים משותפים, מטרות ומאוויים משותפים והמגע- יבוא בזמן הנכון ובעיקר במסגרת הנכונה.

בהצלחה, אריאלה

שלום יקרה 🙂

ישנם ארבעה דברים קריטיים מהותיים בחיי אישות :

א) עם אשתו בלבד.

ב) כשהאישה טהורה.

ג) ברצון שניהם ושמחתם. מה שטוב לשניהם ומוסכם על שניהם.

ד) ד' אמות של צניעות- לא בגינות ובפרדסים. מקיימים יחסים במקומות סגורים שאף אחד לא יכול לראות.

בהצלחה בבניין הבית שלך בע"ה!!

הי יקרה,

איזו שאלה מתוקה שאלת. שאלה שמעידה על תום לב וסקרנות פשוטה.