שלום לך נשמה (טהורה שנתת בי…😉)

קודם כל אתייחס לסיומת שלך, בה את מבקשת לקבל תשובה כנה שתיגע בליבך, 

קצת קשה לי לדעת מה כבר שמעת ונשמע לך כקלישאה, אבל מאמינה שמה שיוצא מן הלב נכנס אל הלב❤️

אני שומעת מדבריך שני דברים, אחד- שאת מעדיפה לא להאמין לדברים הטובים שאומרים עליך, כדי לא ליפול לגאוה.

ושתים- את רוצה להאמין למחמאות, אבל לא מצליחה.

אנסה לענות על שני הדברים ככל יכולתי,

בנוגע לחשש לא ליפול לגאוה – להאמין בכך שאת טובה, זה לא גאווה, בדיוק להיפך! זו ענווה אמיתית. מי שמתכחש למעלות שבו, נקרא "בעל ענווה בזויה". 

ענווה אמיתית זה לדעת שיש בך דברים טובים, ידיעה פנימית שלא צריכה אישור מבחוץ.

מתי בנאדם נהיה גאוותן? (שוויצר, "עף על עצמו") כשהוא לא מאמין בעצמו ונהיה מכור למחמאות ולאישור מבחוץ, מאחרים.

יש דוגמאות לצדיקים גדולים שאמרו על עצמם דברים שנשמעים כגאווה:

רבי נחמן מברסלב אמר על עצמו "אני איש פלא, ונשמתי פלא גדול"

משה רבינו (שה' מכנה אותו "הענו מכל אדם"!)

כשבא מלאך המוות לקחת את נשמתו אמר למלאך שילך ולא יהרוג אותו כי:

"יש בי כוח מכל באי עולם"!

איך יתכן שצדיקים כאלה גדולים אמרו דברים כאלו על עצמם? צ

התשובה היא שלצדיקים הללו היה ברור שכל מה שפעלו בעולם הזה, זה רק מכוחו של הקב"ה.

כלומר, כל תכונה טובה שיש בהם או כוח, זה מכוחו של ה', אז כשהם אומרים על עצמם דברים טובים=הם אומרים טוב על ה'!

ואם נחזור אליך, כל תכונה טובה שלך, למשל היופי שלך, החוכמה, הכישרונות…ה' נתן לך על מנת שתצליחי לפעול דברים  טובים בעולם.

ואם את מבינה שאת צינור של הקב"ה, זרוע שלו בעולם הזה, תאמיני שהקב"ה שלח אותך עם מלא מתנות, כדי שתוכלי לבצע את שליחותך על הצד הטוב ביותר.

במהלך החיים אנחנו שוכחים את זה, משתי סיבות-

א. בגלל שמחנכים אותנו בטעות❗ שלחשוב על עצמנו טוב זה גאוה,

ב.אם אנחנו גדלים תחת ביקורת אנחנו מתקשים להאמין בטוב שלנו, מפתחים ביקורת על עצמנו ובהמשך על העולם.

על מנת לפעול טוב בעולם צריך "לחזור בתשובה", להתחיל להסתכל על הטוב שלנו ולהבין למה קבלנו את הטוב הזה!

ובאופן מעשי…

אני מציעה לך כל יום לכתוב לעצמך דברים טובים על עצמך, דברים טובים שאמרו לך, דברים טובים שעשית. לאסוף את כל האוצרות שקיבלת…. זה ממש לעסוק במצווה!!!

בהצלחה❤️

יקרה ואהובה,

האמת שהשאלה שלך ממש טהורה ואמיתית.ניכר שאת באמת חלוקה ובאמת באמת רוצה את שני ה'קצוות' האלה.  קודם כל,זה מדהים בעיני שאת משתדלת להתלבש בצניעות למרות שזה קשה לך,זה בעיני דבר שייתן לך כל כך הרבה בחיים,לעשות גם אם לא פשוט לי,ותוך כדי להעמיק איך כן להתקשר למה שאת עושה.את לא מוותרת.ועוד מבחירה! אך ודאי שבאמת הבקשה שלך לחתור מבפנים לרצות את זה באמת באמת זה עוד יותר  מראה לי איזה פלא את! ועוד דבר,כל כך משמח לשמוע שאת אוהבת את גופך,זה בעצמו פשוט וואו, ואני בטוחה שה' שמח בך מאד על החיבור שלך עם הגוף שלך!!!

ולגוף השאלה,הייתי רוצה שתנסי לדייק עם עצמך איזה סגנון לבוש כן משמח אותך,איזה פריט לבוש כן משמח אותך ואיך אפשר לשלב את זה במלתחה שלך הנוכחית.האם יש צבעים מסוימים שמשמחים אותך? האם יש לוקים שיותר אהובים עלייך?אולי כדאי לשאוב השראה מכל מיני נשים שלבושות צנוע ולטעמך? היום יש הרבה מקומות שאפשר לקבל מהם השראה! תנסי לבדוק מה בדיוק מכבה אותך? האם זה את מול עצמך נהנת להתלבש ככה? אם כן,אולי שווה להתלבש ככה בבית ולהנות מהזמן הזה עם הלבוש הזה,ואז בעצם יש מקום פנימי אצלך שמקבל את הגוף ואת הנראות כמו שאת אוהבת,וכשבפנים את תקבלי את השמחה מהלבוש הזה,תוכלי להגיע ממקום יותר שמח נינוח ורגוע למצוא בחוץ את הבגדים שיש לך חיבור אליהם ושתשמחי מאיך שאת נראית. גיזרות מסוימות, אולי שמלות? אולי שילובים שעוד לא ניסית?  בשמחה תוכלי לשאול שוב אם לא עניתי לך על השאלה באופן מספק.

שלום יקרה,

אני כל כך מעריכה שפנית לשאול את שאלתך. זה דבר חשוב וטוב לא להשאר עם שאלות וגם את לא עושה לעצמך הנחות. את מרגישה שמשהו לא לגמרי בסדר ואת מנסה לדייק את עצמך ולקבל מענה מסודר. כל הכבוד!

שלום יקרה

תודה לך על האומץ לכתוב לא מובן מאליו. מרגיש לי שאת באמת בחורה איכותית שאיכפת לה וצומחת מתהליכים פנימים שהיא עוברת .

 באמת כפי שאת מבינה ויודעת שסרטים חשופים שמתמקדים באינטימיות בוטה  לא בריא לצרוך ולא כדאי.מקסים שסיגלת עבור עצמך תחביבים שונים שממלאים אותך וזה נהדר כתחליף. ראשית כל, אני מציעה לך לסלוח לעצמך. הסליחה היא מרככת את האשמה. תסלחי לעצמך באמת מכל הלב . את נורמלית, הכל חשוף כל כך היום ואין פלא שנחשפת לסרטים כאלו. ותחמיאי לעצמך שיש  בך כוח רצון אדיר שהצלחת לצאת מזה זה ממש תהליך גמילה וזה לא מובן מאליו בכלל!

מאחר וכבר נחשפת הם מעסיקים אותך וכמו מסתובבים לך במחשבה ובדמיון והאמת שזה ממש הגיוני. זה יוצר מעין התניה של גירוי חזק במוח . יש מקום לתשוקה ומיניות אבל ממקום של אהבה בריאה בין בני זוג ואמיתית שלא מבוססת על סרטים.

אני מאמינה שיש תקווה וממש שאפשר לשנות התניות. אפשר גם ללכת לטיפולי cbt וטיפולים שמבוססים  על מיינדפולנס או טיפולים יותר קונקרטים שעוזרים בכל מיני דרכים  . בכל מקרה אתן לך רעיון שמאוד עובד-

כל פעם שעולה מחשבה בראש, תתבונני במחשבה אל תנסי לשנות אותה להתערבב איתה להאבק בה או להתעצבן עליה . רק תנשמי עמוק ותאמרי לעצמך בקול רך ומטיב:"זו רק מחשבה.. זו רק מחשבה.." אל תנסי להכנס אליה ולתת לה יותר מידי מקום וחשיבות. מחשבות מתגברות ומתעצמות מתוקף כך שאנחנו מתערבבים איתם רגשית . המחשבה נחלשת כאשר אנחנו רק מתבוננים בה ולא מתנהלים ממנה. כך לאט לאט אין לה חשיבות וקיום והיא מתפוגגת . הכי חשוב לא לעשות ממנה עניין .כל פעם שהיא מופיעה פשוט אל תייחסי לה חשיבות תראי שהיא מופיעה ,תשימי לב לזה אבל אל תעשי ממנה יותר מידי . ושוב מדגישה תוך כדי מחילה וסליחה עצמית!

לגבי המגע , זה לאוו דווקא קשור שאת לא אוהבת מגע בהקשר לזה. יכולות להיות לזה המון המון סיבות.. מוזמנת להאריך על זה איתי בהתכתבות במייל או בשיחה. אני צריכה לשמוע על כך יותר כדי להבין.

הרצון לקשר לחבר כדי שיקשיב ויכיל הוא מובן מאוד וטבעי. הרצון להיות נאהבת הוא נעים ומכיל כל כך . בייחוד כאשר יש חסך בכך וצורך לפרוק ואולי אין מי שיספק אותך בנושא הזה. יחד עם זאת ,אני מאמינה ממש שחבר ממקום כזה של צורך במילוי חסך כזה הוא פחות בריא. חבר לא צריך לבוא רק ממקום שאת חסרה וצריכה מילוי של אוזן קשבת וצורך באהבה , אלא ממקום שגם את מלאה בצורך הזה והוא רק יתמוך בך. האם יש דמות בוגרת כלשהי שתוכלי לדבר איתה ולשתף אותה במה שאת צריכה לעיתים קרובות? אולי ללכת למטפלת רגשית? זה נשמע לי מאוד טוב וחשוב שתמצאי את המקום שתפתחי בו את ליבך . החבר יגיע בעת הנכונה ממקום שאת יותר אוהבת את עצמך ושלמה עם מי שאת. 

עוד משהו קטן לגבי המגע-/זה ממש בסדר שאת לא אוהבת מגע , אני מקווה שאת מקפידה לומר לאנשים שלא יגעו בך בדרך שלא נעימה לך.וגם אם הזמן תבדקי אם עצמך אותי כן יש דרכים שנעימות לך. יש המון המון סוגי מגע…

מקווה שקצת עזרתי.

תהילה

יש עוד הרבה הרבה מה לכתוב ומה לדבר בנושא,מוזמנת לפנות אלי בפרטי אם תרצי.

יקרה וטובה שלום לך

ציפור דרור יקרה ואהובה!

אני קוראת את השאלה שלך ומרגישה את הכאב הגדול, וקודם כל רוצה לשלוח לך חיבוק ענק! להגיד לך כמה את יקרה ואהובה, וכמה את טובה וטהורה.

כמה כל הרע הזה הוא כמו קליפה שחיצונית לך, אבל בפנים יש בך נשמה ענקית שכולה טוב גמור!

את ניצבת מול התמודדות ענקית וקשה, שמשותפת לכל כך הרבה נערות ונערים, צעירות וצעירים בדור שלנו. וזה לא סתם, יש תעשיות ענק שמשקיעות הון עתק כדי לגרום לנו לצפות ולצרוך עוד ועוד…

אבל אל מול זה ניצבת הנשמה הטהורה שלך שזועקת ורוצה לצאת משם. תראי כמה כח יש לך לרצות כל פעם מחדש, במשך שנים! 

אני רוצה לתת לך 2 נקודות מעשיות למחשבה, למרות שאולי בהתחלה הן ישמעו לך קשות ליישום, תני להן להיות בראש שלך.

1. מעבר לטלפון פשוט. כמה שזה הזוי בדור שלנו, נכון? אבל מצד שני, כל אחת שעושה דיאטה מבינה שאם כל הארונות בבית יהיו מלאים בשוקולד ואם כל ערב כשהיא רעבה היא תשב על ספסל מול הפיצרייה זה לא יגמר בטוב.

וזה בדיוק מה שקורה לנו בנפש, שמחפשת משמעות, שייכות ומימוש עצמי. כל כך הרבה דברים גדולים שלהן היא נועדה, אבל התרגלה לקבל תחליף זול ומהיר שנותן מענה זול לרגע, כמו לשתות קפה ולטחון שוקולד כשבאמת הגוף צריך שינה או ארוחה טובה.

כשהפיתוי נמצא כל הזמן בכיס בלחיצת כפתור העמידה מולו יכולה להיות כמעט בלתי אפשרית.

יש אפשרות לקנות פלאפון פשוט עם וואטסאפ, או פלאפון חכם עם חסימה שלא מאפשרת להתקין אפליקציות מלבד מה שהוגדר בהתחלה ועוד..

את יכולה להתייעץ עם מוקד אור של ארגון לוקחים אחריות, יש להם את כל הידע הטכנולוגי בעניין.

כמובן שמעבר לצעד הזה יש עוד תהליך של מילוי הצרכים בנפש בצורה אמיתית, אבל זה תהליך שיוכל להגיע לאחר מכן.

2. שיתוף. עוד טיפ הזוי ולא הגיוני… 😉 יש בנו מקום שרוצה להיות מושלם ולהראות ככה בעיני אחרים. אבל כל אחד מאיתנו מתמודד עם קשיים. לפעמים כשאנחנו בתוך בור עמוק, הדרך לצאת משם היא להושיט יד ומישהו שנמצא בחוץ יכול למשוך אותנו למעלה.

זה דורש המון אומץ לפני, אבל אם תמצאי אדם קרוב שאת סומכת עליו, יכול להיות שתופתעי לגלות שבפועל זה היה קל יותר ממה שחשבת. וכמה זה יכול להקל מעלינו את המשא, וכמה כח ועזרה אנחנו יכולים לתת אחד לשני…

יש לי עוד כל כך הרבה מה לכתוב לך… אבל כבר הארכתי מאוד. אני מקווה ומתפללת שהתשובה תתן לך כיוון במסע שלך. ואת מוזמנת באהבה להמשיך ולשאול, ולפנות שוב אם את מרגישה עדיין צורך.

באהבה ובאמונה גדולה בכוחות העצומים שבך ובדרך שעוד נכונה לך, אחרי הכל, את באמת ציפור דרור!! 

תמר

חד קרן יקרה,

קודם כל, את מדהימה! הרצון שלך לקחת את החיים שלך בידיים ולא לעשות רק מה ש"בא לך" מטורף וזה מנוע מדהים לצמיחה. זה ממש לא מובן מאליו!

בנוסף, תודה על השאלה! אני בטוחה שקוראות רבות קוראות את השאלה שלך ואומרות לעצמן: "וואוו גם אני בדיוק ככה!"

ולמה אני בטוחה בזה? כי הנושא של דחיית סיפוקים זה נושא שקשה לכולנו. גם לי.

קורה לי לא מעט פעמים שהשכל שלי אומר לי משהו אחד, אבל "בא לי" מאוד משהו אחר ובסוף אני נכנעת למה שמתחשק לי. וזה מתסכל מאוד.

אז למה זה ככה? למה הכל לא יכול להיות פשוט יותר?

לפני שנבין את המנגנון הפנימי שלנו, חשוב לי להתייחס למשפט הראשון שלך: "אני לא יודעת לדחות סיפוקים", לשים לו סימן שאלה בסוף, ולשאול אותך, בכנות, האם זה נכון ש"אני לא יודעת לדחות סיפוקים"?

בלי שאני מכירה אותך, אני יודעת שהתשובה היא שלילית. אין לי ספק שאת מצליחה לא לאכול חלב מייד אחרי בשר גם כשמאוד מתחשק לך ושאת מצליחה לא לקחת ממתק מהחנות גם כשיש לך חשק גדול למשהו מתוק אבל אין לך כסף לשלם עבורו.

אז זה לא שאין לך את היכולת לדחות סיפוקים אלא זה מאוד מאוד קשה לך ופעמים רבות את לא מצליחה לעשות את מה שאת רוצה באמת. ובעניין הזה, כמו שכתבתי, "כולנו באותה סירה", מי יותר ומי פחות.

אז למה זה קורה לנו? למה אי אפשר לבחור בטוב וזהו?

הקב"ה ברא את האדם באופן מיוחד מכל הבריאה. האדם הוא יצור חי ויש בנו, בני האדם, תכונות כמו לכל בעלי החיים. יש לנו גוף ואנחנו אוכלים, שותים, ישנים, מתרבים וכו'.

יחד עם זאת, בשונה מכל בעלי החיים, הקב"ה נתן לנו תכונות מיוחדות של דיבור, מחשבה וכן ברא בנו נשמה, "חלק אלוק ממעל". הנשמה היא טהורה וזכה ורוצה רק טוב.

התכונות שמשותפות לנו ולבעלי החיים מושכות אותנו "למטה", מפתות אותנו לתת להן מענה; לאכול טוב, לישון הרבה, להיות בפלאפון ועוד..

והנשמה שבנו מנסה למשוך אותנו "למעלה" ולגרום לנו לבחור בטוב כי באמת אנחנו רוצים להיות טובים!

ומה שקורה הוא שיש בתוכנו כל הזמן מלחמה בין "הנפש האלוקית" ל"נפש הבהמית" (כלשונו של אדמו"ר הזקן), והתפקיד שלנו הוא לנצח כל פעם מחדש וזה באמת מאוד קשה..

כתבתי את זה כדי שתדעי שהמלחמה הפנימית הזאת, היא מנגנון שהקב"ה ברא בנו כדי שנוכל לגלות את הייחודיות שלנו ולהתעלות על ידי הבחירות הטובות שלנו. אם הכל היה פשוט וקל אז מה היתה המשמעות של הבחירות שלנו?

אז מה עושים? איך מנצחים כל פעם מחדש?

קודם כל, אין ייאוש בעולם כלל! גם אם לא הצלחת ללכת לישון מתי שרצית והיית בפלאפון עד מאוחר, מחר הוא יום חדש. אל תכנעי לתסכול. הרצון הוא העיקר והרצון שלך מדהים! אל תוותרי עליו גם אם את לא מצליחה לממש אותו.

דבר שני, תבחרי לעצמך משהו קטן אחד, מתחום אחד, שבו את מתמקדת כרגע.

הרעיון הוא להצליח להתמיד במשהו לאורך זמן.

יש לזה שני יתרונות.

האחד, חווית הצלחה (והצלחה מעודדת הצלחה!)

והשני הוא התחלת יצירה של תהליך שינוי.

כדי שיהיה יותר ברור, אקח כדוגמא את זה שכתבת שאת צוברת פער בלימודים בגלל שאת הרבה בפלאפון (חשוב שתתאימי את העקרונות לחיים האישיים שלך. בהחלט יכול להיות שמה שאכתוב לא יתאים לך בדיוק).

נניח שכשאת חוזרת הביתה מהלימודים, את אומרת לעצמך: "אתן לעצמי קצת זמן בפלאפון, ואז אתיישב ללמוד למבחן" ומה שקורה בפועל הוא שאת מוצאת את עצמך מחוברת לפלאפון עד הלילה…

היעד הראשון שאת יכולה לבחור לעצמך הוא להחליט שכשאת חוזרת הביתה, דבר ראשון שאת עושה זה ללמוד 5 דקות ברצף. ורק אחכ את יכולה לפתוח את הפלאפון.

אם תתמידי בכך שבוע, שבועיים זה כבר יהפך לך להרגל. ואז תוכלי להוסיף עוד חמש דקות ובהמשך עוד עד שתגיעי לזמן שאת מעוניינת להקדיש ללימודים.

את העיקרון הזה אפשר ליישם בכל תחום אבל שימי לב שאת בוחרת רק משהו אחד.

לסיכום:

המלחמה הפנימית קיימת בכולנו והקב"ה יצר אותה עבורנו כדי שנתעלה ונצמח. קשה לנצח בה אבל זה בהחלט אפשרי!

הסוד הוא ללכת בקטן, לא להתפתות להחלטות גדולות, ולהתמיד.

כשנופלים (וזה יקרה), מתנערים וקמים. לא נשארים על הרצפה..

זכרי: ההתחלה קשה, אבל ההמשך קל יותר

וזה מחזיר אותנו להתחלה ש: "אין ייאוש בעולם כלל"!!

בהצלחה רבה! איתך ממש!

ואשמח לשמוע ממך איך הולך ובכלל אם יש עוד שאלות🥰

אורית

יקרה ואהובה!

תודה על השאלה הכנה והחשובה שלך, שמבקשת תשובה, טהרה ואמת.