היי צפור דרור, הצטערתי לשמוע שאת לא מרגישה טוב. נשמע שמבחינה נפשית משהו עובר עלייך, וזה משפיע גם על הגוף. כאשר אנחנו לא מרגישים טוב מבחינה נפשית, לפעמים אנחנו מחפשים ׳למלא׳ את עצמנו פיזית, בתקווה שזה יעזור למלא את המחסור הנפשי. אבל הבעיה היא, שזה לא באמת עוזר. כאשר יש קושי נפשי, צריך לטפל בנפש, כי שם מקור הבעיה, שם נמצא מה שגורם לנו לא להרגיש טוב. ממליצה לך לנסות לחשוב מה קרה, מה לא בסדר, מה גורם לך להרגיש רע. ברגע שתביני יותר מה עובר עלייך, כדאי לשתף: אמא, חברה, יועצת וכדומה. ואם אין דמות זמינה או ששיתוף כזה לא מספיק- ייתכן ששווה לפנות לעזרה מקצועית ולשוחח עם איש מקצוע (פסיכולוג, עו״ס קליני או מטפל באמצעות אומנויות בעלי תואר שני) ולנסות לפרק יחד את ההרגשה הרעה, להבין מה מכביד על הנפש. ואני מקווה שזה יביא הקלה. תרגישי טוב ובהצלחה יפעת.

מחזקת אותך מאוד ששלחת את השאלה את עכשיו עושה את הצעד שיעזור לחברתך להרגיש טוב יותר הצעד הנכון והחשוב ביותר הוא לפנות למבוגר שאפשר לסמוך עליו, וכואב לשמוע שכבר פנית למספר מבוגרים ולא התייחסו ברצינות. יכול להיות שהחברה שלך נמצאת בהתמודדות נפשית שכלפי חוץ נראית כמו עייפות, עצלנות, חוצפה ועוד, אבל אולי מבפנים היא סובלת מדיכאון, או אולי עברה פגיעה כלשהי, כל שינוי משמעותי מבחינה נפשית הוא תמרור אזהרה למצוקה, השקט שלה הוא צרחה גדולה. את צריכה למצוא את המבוגר שיאמין ושייקל ברצינות. אם יש סיכוי לפנות להורים שלה, כדאי מאוד. אם יש חשש שהם חלק ממקור הבעיה, כדאי לגשת ליועצת או עו"ס בבית הספר שבו היא/את לומדות. ובעיקר לעזור לה להסכים לקבל עזרה. משאירה את מספר הפלאפון שלי למקרה שצריך להתיעץ עם פרטים יותר אישיים. בהצלחה ובריאות   יעל 0525721965

היי בת שירות לאומי יקרה, קודם כל אני חייבת להגיד לך שעצם השאלה שלך מרגשת אותי, היא מעידה על בגרות, על הבנה מאוד גדולה של התפקיד שלך ועל החשיבות שאת רואה בעשייה שלך, ועם זאת את מבינה את העוצמה הגדולה שיש לרשתות החברתיות.. אני מאמינה גדולה בשימוש נכון ברשתות חברתיות, אני קוראת לזה ״שימוש ברשתות החברתיות ככלי חינוכי״ בעיקר בגלל היכולת המדהימה של הרשתות להגיע למאות ואלפי בני נוער, לחזק את הלמידה והפעילות שלך בכיתה ולהגיע לתלמידים בדרך אחרת. בכלל בפעילות בלתי פורמלית זה נכס, כלי לשיווק לפני הפעילות ואחרי, העלאת סרטונים ועוד. התמכרות לרשתות החברתיות היא תופעה שנחקרה רבות – SMA social media addiction. מחקרים רבים שבדקו את הקשר בין השימוש ברשתות החברתיות לבריאות נפשית הראו ששימוש ממושך ברשתות החברתיות קשור לבעיות נפשיות כמו מתח, חרדה ודכאון. זה שאת עם יד על הדופק זה מצוין, אבל את צריכה לזכור שאת מגיעה פה עם מטרה חינוכית- להגיע לתלמידים. לגייס יותר בני נוער לפעילות. להשתמש ברשת ככלי וכמשאב לעבודה. ואיך בכל זאת לא תמצאי את עצמך הרבה יותר זמן משרצית או תכננת? אז הנה 2 המלצות שבעיניי ממש כדאי לאמץ מהרגע הראשון: ✅ הגבלת זמן- לכל אפליקציה אפשר להגביל זמן שימוש בטלפון. תגדירי מראש את כמות הזמן שאת באינסטגרם לפרסם, להגיב לתלמידים, חצי שעה בסך הכל? שעה? וממש תעמדי בזה. ברגע שההתראה קופצת, זהו, משמעת ברזל, ממשיכה מחר. ✅ ביטול התראות- מבטלים התראות בנייד, לא צריך לגשת מייד למכשיר.. ממש ממליצה לבטל את הההתראות ובמיוחד את כל ההתראות של הרשתות… את לא צריכה להיכנס מייד שיש לייק או תגובה אלא רק בזמן שהגדרת שאת נכנסת לתחזק את הפרופיל הכיתתי/ לעודד את בני הנוער להגיע לפעילות… בהצלחה ענקית, אני מאמינה שתתני ערך עצום לתלמידים שלך שיעקבו, יתייגו ויקחו חלק ועם זאת את תעמדי בגבולות שהגדרת לעצמך.. כל הכבוד שאת מחוברת ויודעת לדבר לבני הנוער בשפה שהם מכירים הכי טוב.. רחלי עמר ניניו מנהלת פיתוח והדרכה OU ישראל, מנחה ומרצה בתחום החינוך והדיגיטל. מוזמנת לכתוב ולשתף בתהליך https://instagram.com/rachelininio1?igshid=NTc4MTIwNjQ2YQ==

שלום לך חנצ'י יקרה, אינני יודעת מה גילך, ובהנחה שטרם התנסית בקשר זוגי, אינטימי ,מיני, השאלה ממה נובע הרצון לשאול שאלות, האם מדובר ברצון לשמוע מתוך סקרנות או ברצון לקבל ידע שאולי בעתיד יסייע לך בבנית קשר זוגי, אינטימי. הזוגיות והאינטימיות הזוגית, כדי שתשאר מכובדת, טהורה ומשמחת מוטב שתשאר לזוג, לחוויה , לאהבה ולשמחה שלהם. הבחירה בשיתוף החוויות הזוגיות ,היא של חברותיך הנשואות, בטיב ובעומק הקשר ביניכן, אין פה עניין של ניבול פה אם השאלות שנשאלות מכבדות , יש עניין של כניסה לחיים של זוג , למקום הכי הכי עמוק ואישי שלהם. ולא בטוח שלחברתך יהיה נעים.. אבל זו בחירה שלה. אם הצורך בידע , הייתי פונה למקורות מידע, מהימנים, לקבל מענה דרכם בכל שאלה שתשאלי, כולל באתר הזה, כיוון שלכל זוג, החוויות ,והתחושות השונות סביב נושא הזוגיות . בהצלחה רבה יקרה!

יקרה מאוד איזה נשמה שאת…באיזו כנות את משתפת. את נערת חלומם של המון הורים שכל כך היו רוצים שהמתבגרים שלהם ישתפו אותם ויחלקו איתם את חויותיהם, ויתיעצו איתם, את באמת מקסימה. עוד לפני שאענה לך, מבינה משאלתך כמה חשוב לך הקשר עם ההורים, כמה חשוב לך שהם יכירו בך כביתם ויעריכו אותך וזה עצמו דבר מאוד מאוד משמעותי ויקר, וכדאי לך על זה לשמוח כי זה בסיס על מנת לשכלל את הקשר מהמקום שהוא נמצא כרגע. הרצון שלך לקשר איתם, להקשבה שלהם  ולשיתוף איתם ויותר מהכל לקבל מהם עצה והדרכה זה עצום. לגבי הקשר עם אמא שהוא יותר פשוט לך חשוב שתמצאי דרך להזמין אותה אליך, אני מניחה שאמא טרודה בעניני הבית והעבודה ולכן לא משדרת כלפיך פניות לשיח ודיבור, כנראה ואפילו די בטוח שהיא היתה רוצה ושמחה לתת לך את זה, אבל עסוקה ונמצאת בעומס של משימות. המבט הטוב שלך עליה והאמון שלך בה הוא חשוב ועל זה כדאי לנסות לא לוותר. הציפייה שלך שתראה אותך ותפנה אליך גורמת לך מאוד להתאכזב ולהרגיש לא טוב.  את יכולה במקום לצפות ממנה שתיזום לעשות את משהו למענך… להשאיר לה פתק על הכרית לכתוב לה מכתב ואפילו לשלוח לה הודעה כמה היית שמחה לשבת איתה ולדבר איתה, ולקבל ממנה. באופן פשוט נראה לי שתענה לך בשמחה. ביחס לקשר עם אבא זה באמת קשה לחיות עם המחשבה שאבא לא מעריך או  לא מרוצה מאיך שאת, ולכן גם בנושא הזה כדאי להתייעץ עם אמא איך הכי טוב לדבר איתו, או לשתף אותו בהרגשה, איך לבקש ממנו שיסביר לך מה היה רוצה וגם לומר מה את יכולה ורוצה לעשות… אין פיתרון לענינים שבמערכות יחסים אלא לדבר. אולי את יכולה לכתוב לאבא מכתב מכל הלב, לבקש ממנו שיראה אותך כמה שאת טובה גם אם לא בדיוק נראית או מתנהגת כמו שמצפה, לומר לו שאת היית רוצה יותר קשר ויותר דיבור ומבקשת גם שלא יבקר אותך על מה ועל מי שאת. אני חושבת שהכי חשוב שבאמת תמצאי בינתיים את האדם אותו את יכולה לשתף ולקבל ממנו הקשבה ועצה, כמו מחנכת או יועצת, אולי גם מדריכה שאת מאוד מעריכה, מורה מקצועית שאת אוהבת ובקשר. חשוב שלא תהיי עם הכאב שלך לבד, שיהי לך אדם נאמן לך שיהיה איתך. יקרה  מאוד אני מאחלת לך הרבה הצלחה מקווה שתמצאי את הכח והגבורה לפנות, ופנייתך תתקבל בהארת פנים ויבוא מרגוע לנפשך המתוקה. ושתהיה לך שנה נפלאה שתתחזקי בה ותלמדי בה המון על עצמך ועל הסובבים אותך שהקשרים עם הוריך יתפתחו ויעצימו. שלך בכל לב אפרת

שלום יקרה, יש בעולם התוכן באתר שלנו סרטון שמדבר בדיוק על הנושא הזה ומסביר אותו בהרחבה. מצרפת לך קישור, שיהיה בהצלחה!

מה הקשר בין הורמונים למשיכה תוך מינית?

שלום יקרה,
קיימת תשובה לשאלה שלך שהתפרסמה באתר בעבר.
מצרפת לך קישור לתשובה

מצורף קישור לתשובה דומה
https://chazakot.mmb.org.il/questions/%d7%9e%d7%94-%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%94-%d7%91%d7%92%d7%95%d7%a3-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%91%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%9e%d7%a7%d7%91%d7%99%d7%9c-%d7%9c%d7%9e%d7%97%d7%96%d7%95%d7%a8-%d7%90%d7%a6%d7%9c/

בת מלך יקרה! השאלה שלך מאוד מאוד מעניינת! אני חושבת שצריך להתסכל עליה מכמה כיוונים: המראה החיצוני הוא דבר חשוב ואנחנו שגדלנו בציבור הדתי הרבה פעמים מרגישים לא בנוח לשים את זה על השולחן. אין מראה חיצוני אחד שהוא המודל הנכון, אבל עצם קיום המשיכה ולא רק הפיזית, אלא המשיכה לאדם האחר קשור גם לאופן שבו העיניים שלי והמוח שלי תופסות את המראה שלו וזה בסדר גמור. זה נורמלי ובריא. וגם חז"ל נתנו לזה מקום וכתבו במפורש שאישה צריכה למצוא חן בעיניי בעלה. חן הוא דבר מאוד סובייקטיבי וכל אחד מאיתנו תופס אותו אחרת ורואה אותו אחרת, אבל עצם הנתינת מקום לנושא הזה הוא דבר חשוב בהחלט. אנחנו צריכים לרצות להיות עם האדם, לרצות להתקרב אליו ונישואין כוללים בתוכם גם את המגע הפיזי וגם את המגע האינטימי וחשוב מאוד שאני אהיה עם אדם שאני רוצה את המגע הזה ובקרבה הזו איתו. דבר שני, אני חושבת שכן כדאי להיערך למראה של האדם שאיתו את נפגשת. נכון שאדם לא נראה תמיד כמו בתמונה ונכון מאוד כמו שכתבת שהרבה פעמים מסתגלים למראה חיצוני ויחד עם זאת, כשאת מגיעה מוכנה, זה לא רק יכול למנוע את האכזבה, אלא זה גם יכול למנוע ממך להתמודד עם אלמנט ההפתעה. דייט יכול להכיל חוסר נעימות וחששות וציפיות ולכן אם אפשר להוריד גורם אחד מכל זה, אני הייתי מורידה את אלמנט ההפתעה ומסתכלת על תמונה, מתוך הידיעה כמו שאמרנו שתמונות לא בהכרח משקפות את המראה, אבל נותנות לך איזשהו מושג וכאשר את רואה את התמונה ואת מחברת אותה לאופן שבו הדינמיקה עם אותו אדם היתה- דינימיקה נעימה ומכבדת ומעניינת אז יכול להיווצר כאן משהו. וכאשר את מגיעה לדייט עם אדם שמצא חן בעינייך, גם אם הוא לא מודל היופי כמו שאת תופסת אותו, אבל יש משהו ביניכם, יש משהו שמושך אותך בהחלט שווה לתת לזה מקום ולתת לזה להמשיך. לסיכום, 1. לתת מקום למשיכה חיצונית, למשיכה הפיזית, לנשיאת החן, זה משהו שהוא חשוב, יהודי וקדוש. 2. אפשר לחסוך מעצמנו את אלמנט ההפתעה כדי להתמודד טוב יותר עם שאר הדברים במהלך הדייט. 3. כשאנחנו מחברים בין התמונה של האדם לבין הדינמיקה שנוצרה איתו ולתכונות אופי שאנחנו קולטות ממנו, אז אפשר להתמודד עם השאלה אם אנחנו רוצות להמשיך או לא. במידה והדינמיקה היתה טובה, במידה והמראה החיצוני לא מרחיק אותנו ממנו (אולי הוא לא מקרב, אבל הוא לא מרחיק) אני בהחלט חושבת ששווה לתת להיכרות הזו הזדמנות וסיכוי ולראות לאן היא מתפתחת. יכול להיות שזה יתקדם לקשר בריא, שמח ואוהב ואז גם ממילא המראה החיצוני ייתפס הרבה יותר טוב כמו שקורה הרבה מאוד פעמים וגם קרה לחברה שלך ויכול להיות שהקשר לא יעבוד ואז ממילא הסוגיה של המראה החיצוני תרד מהפרק. הרבה הצלחה! נעמה אנסבכר

הפחד מלהיות

שלום שילת אני ממש יכולה להבין את הפחד שאת מרגישה.

כשאנחנו לא נמצאים במקום מסוים יש מקום רב מאוד לדמיון, הדמיון הוא כלי שיכול לעזור אך מצד שני כוח זה יכול לעצור ולחסום.

ככל שאנחנו רחוקים מסיטואציה מסוימת כך הדמיונות הולכים וגדלים, ואם שמעת אמירות קשות על הריון לידות וגידול ילדים מאוד הגיוני שתתמלאי בפחדים.

ככל שתתנגדי אליהם יותר ותתני להם תשובות בשכל הפחדים רק יגדלו.

ולכן ממליצה לך לתחם, לתת מקום לפחד , לא להיבהל לקבל את עצמי מפחדת מהלא נודע ולאפשר לעצמי לחזור לכאן ועכשיו למשימות ההווה.

הרבה פעמים העסוק בעבר או בעתיד מונעים מאיתנו להיות כאן ועכשיו ולעשות את שליחותנו בעולם. ולכן קבלי את הפחד הסכימי לו והוא בעז"ה יעבור וככל שתגדלי ונפשך תתחזק הפחד יחלש ויצטמצם.

אם לאחר זמן הפחדים מתחזקים חוזרים ולא פוסקים מציעה לפנות לטיפול רגשי ולברר לעומק על מה יושב הפחד.

מאמינה בך הדס בירנבאום

יועצת חינוכית

מתמחה בטיפול משפחתי וזוגי

 

היי יקרה, את מעלה פה שאלה שהיא אולי מרגישה ספציפית אלייך אבל אני בטוחה שהשאלה הזו קשורה לעוד בנות,התנגשות בענייני צניעות בין אמא לבת.

כי עכשיו אותך זה פגש בהאם ללכת כמו שאמא שלי מבקשת ממני,ולא מכריחה,עם גרביים או חצאיות מקסי גם כשחם לי ולא נוח לי ואני לא אוהבת את זה או האם ללכת לפי מה שאני רוצה…

אז אני באמת חושבת שזו הזדמנות מדהימה לבירור,גם מבחינה הלכתית וגם את מול עצמך וגם אפשר בכיף לשבת על השאלה הזו על כוס שוקו/קפה עם אמא אם מתאים לה,וכל אחת תוכל לומר ולשתף את דעתה ומחשבותיה על הנושא הזה.אני חושבת שבענייני צניעות,כשעולות שאלות ובירורים מהסוג הזה,כדאי להבין שזה לא רק עניין של איך אני נראית ומכסה את עצמי כלפי חוץ אלא יש גם עניין של צניעות מבפנים החוצה,לכן כדאי וללמוד על הנושא הזה בכללי,וזה אולי גם יוכל לעזור לך להתחבר לכל הנושא.

מבחינת ההלכה,אין קו אחד ואחיד בין הדעות לגבי מינימום אורך החצאית/אזור הרגל שצריך להיות מכוסה.יש דעות שאומרות אחרי הברך,יש דעות שאומרות עד אמצע השוק ויש כאלה שאומרים עד הקרסול. אז באמת זה לא רק עניין של הלכה,אלא יש כאן משהו מעבר.. מזמינה אותך לפגוש את עצמך איפה זה פוגש אותך מבפנים,מה זה מעורר אצלך.ואולי גם על זה שווה לשבת עם אמא או חברה או מישהי שאת מרגישה איתה בנוח,וללבן את הסוגיה הזו.

לגבי אופנה,מקסי זה לגמרי באופנה,יש היום הרבה חצאיות יפיפיות שניתן למצוא ברשתות וגם שמלות מקסי. ובכלל,לבנות שרוצות להוסיף חווית ותחושת גובה,זה בהחלט נותן!!!

בהצלחה רבה!

אליה גולד.