שלום לך, השאלה שלך מאד טבעית ומאד ברורה…בטוחה שרבות וטובות תוהות בינן לבין עצמן על הענין הזה…ואיזה כיף שמצאת בנו את המקום לשאול! תמשיכי…משאלות לומדים. ועכשיו לשאלתך…נראה לי שמילת המפתח היא מה שכתבת – ענין הלחץ. כשאנחנו לא יודעות משהו אז התגובה היא לחץ. ללחץ יש גם ביטוי בגוף- כיווץ ומולו-הרפיה. גם הבדיקות בשבעה נקיים וגם קיום יחסי אישות והעונג שבהם תלויים הרבה במידת הלחץ ( ובעיקר ההרפיה:)) שלנו. גוף האישה והאיברים הנשיים שלנו בנויים בדיוק! בדיוק!! לפי הצרכים והתפקידים שלהם. הנקב שלנו גמיש ואלסטי ויש בו חומרי סיכה טבעיים ( שמקלים על החדירה לדוג'). מאותו האיבר שבו אנחנו מבצעות את הבדיקות בשבעה נקיים, ובו מתרחשת חדירת האיבר הזכרי בקיום יחסי האישות-הוא האיבר שממנו יוצא התינוק בתעלה מהרחם…ככה נבראנו.מוכנות בגוף ( ונבנות עם השנים בנפש) כדי למלא את אחד התפקידים הנשיים המרגשים ביותר- הולדה. כל הדברים האלו כרגע , בגילך, עדין "על הנייר" ולכן הם מעוררים דמיונות ולחצים אבל תאמיני לי שאי"ה  (בקרוב ובקלות) כשתמצאי את האיש הנכון לחיות איתו ולמלא את ייעודך בבניית הבית, הדברים שעכשיו מלחיצים יהפכו לחלק מחייך (   לומדים ומדברים על זה עוד לפני החתונה עם מדריכת הכלות ואחרי החתונה- מתרגלים וזה הופך לחלק מהחיים ומהחיבור שלנו לגוף). ועוד עצה טובה להוריד לחצים כבר עכשיו- זה להתרגל ( או לפחות לדעת) להכניס טמפון לנקב. משערת שהתנסות בהכנסת טמפון לנקב תראה לך שהפחדים שלך יכולים להתפוגג ומה שישאר זה ההתרגשות לקראת המסע שלך ושל אישך לעתיד בהיכרות עם גופכם ועם הנושא של יחסי אישות. בהצלחה,

• אריאלה

בימים מורכבים אלו, אנחנו נתקלים יותר ויותר בפניות של אנשים שאוכלים יותר והחוויה היא שאוכלים יותר ״רגשית״. דבר ראשון, הייתי ממליצה לא להבהל מזה אלא לגייס חמלה… להגיד לעצמך שזו התקופה, והיא מורכבת ולפעמים נאכל גם רגשית. מה שחשוב לבדוק, האם זו בחירה שלך או תחושה שמצאת את עצמך בסיטואציה? אם יש ארוחה שאכלת מתוק ואת אומרת שזה מה שאת בחרת לך ואין לך בעיה עם זה, אנחנו אומרות שאין בעיה אבל אולי יש מקום להבין את הצורך. זאת – אומרת, לפעמים נבחר לאכול רגשית… ותמיד כדאי להבין מה היה הצורך שלנו. מה באמת הצורך? הרבה פעמים הצורך הוא פיזיולוגי – רעב ותכף אפרט על כך. הרבה פעמים הצורך הוא בהרגעה של הלחץ, של הסטרס וכאן המודעות עוזרת… הרבה פעמים יש שעמום או ריק… ולכן, שאלה שמאוד יכולה לעזור – מה הצורך שלי? לפעמים התשובה תהייה חיבוק 🙂 ולא בהכרח אוכל… ולפעמים פשוט נהייה נורא עייפות והצורך הוא בהתעוררות. הרבה פעמים יש הבנה שהצורך הוא בכלל פיזיולוגי, רעב – פערים גדולים של חוסר אכילה: ☼ האם היית רעבה? ☼ אני רואה שעבר הרבה זמן בין הארוחות, הייתי מצפה שבשלב הזה תרגישי קצת רעב… גג 3-4 שעות בין ארוחות. ☼ היה פה איזה משהו שטשטש את הרעב? ☼ הרגשת עייפות? חוסר אנרגיה? ☼ הייתה לך התלבטות מה תאכלי או שזה היה חפוז? ☼ ארוחת בוקר צריכה להיות גדולה ומזינה כדי שבמשך היום רמות הסוכר תהיינה יותר מאוזנות ופחות נחפש נשנושים. ☼ צוהריים – הרגשת את הרעב? גם כאן וגם בערב לאכול ארוחות טובות, מלאות, מאוזנות. לפעמים אנחנו מנשנשות כי אנחנו בכלל רעבות וכי הארוחות המרכזיות לא מספיק מספקות. נרצה שכל מזון שאנחנו אוכלים יהיה מספק. מהיום לא לקנות לבית גבינה לבנה 3% אלא 5% שומן ומעלה… מהיום לקנות גבינות שאנחנו מאוד אוהבים לא לקנות סתם לחם בסופר ולקנות לחם מיוחד ופריך. לא להכין סתם עוף יבש בתנור, או אוכל שאנחנו פחות אוהבים. להכין אוכל שהוא מספק ושמהנה אותנו… כזה שנסיים ולא נרגיש צורך לחפש עוד משהו מתוק או טעים. להכין את המקרר בהתאם. לסדר את המקרר כמו בופה – קערה עם גבינות חתוכות, ירקות חתוכים ושטופים. שיהיה נגיש ומפתה. אם תהיו כל היום מול בופה, לא נתפתה בקלות לנשנש סתם. הרכב התפריט. · ארוחות מאוזנות · שפע לעיניים בארוחה · הגוף מקבל את כל אבות המזון שהוא צריך ומגוון של מינרלים וויטמינים. לצאת שבעים מהארוחות! ולאכול ללא הסחות…   ואם את מרגישה שזה יותר מורכב מזה, כדאי לפנות לדיאטנית קלינית.   בהצלחה! רייצ'ל לי אביב דיאטנית קלינית.

שלום לך, שאלות טובות…אני זוכרת את עצמי חושבת עליהן כשהיה לי חבר לפני האירוסין… אז אני רוצה לחשוף אותך למושג שקצת נשכח בימינו והוא -אינטימיות.אם כי מעצם השאלה שלך אני רואה שאת מבינה היטב את המושג הזה.. בחיי כל אדם ובודאי בחיי אישה ואחכ בחיי זוג ( אי"ה במהרה ובקלות:) יש מקומות אינטימיים שהם רק שלו/ שלה/ שלהם. מקומות שלהם אין כניסה לעיניים לא טהורות וטובות.מקומות שבהם הכיסוי רב יותר מהגילוי, או במילים אחרות- שהגילוי נעשה לפי בחירה מושכלת… כל מה ששאלת נכנס בגדר המושג הזה. אני מרגישה שכשאת מודעת להתמודדות בחור בזמן שהוא מבלה עם בחורה זה מספיק…זה מספיק כדי להיות רגישה ולא להקשות עליו וכו…אני מצפה מהבחור לאותו הדבר…לרגישות, להבנה שהבחורה מתמודדת עם דברים שהוא עדין לא מבין בהם ולכן עליו להיות רגיש ולא תמיד לחקור… בשיח זוגי על גבולות האינטימיות אפשר לחדד את הציפיה ההדדית הזאת. מובן שאחרי אירוסין ובודאי שאחרי החתונה גם גבולות האינטימיות משתנים.וחלק מהקסם של חיי הנישואים זה שגילוי האינטימיות הופך להיות חלק מהמסע הזוגי, וכשעושים את הבירור הזה ביחד מתגברת האהבה והאינטימיות.

• בהצלחה יקרה.האינטימיות היא מתנה גדולה אל תוותרו עליה…

נ.ב- כמו הרבה דברים שהם חלק מהבירור הזוגי, גם בתחום הזה לפעמים אפשר להשתמש בתקשורת לא מילולית ובהומור…לדוג'- אם כואב לך הבטן והוא שואל מה קרה- אפשר לעשות פרצוף שיביע שזה בינך לבינך …ואפשר גם לפטור את זה באמירה- עיניני נשים עם חיוך…וזהו. גם זה חלק מחכמת החיבור בין איש לאשה…  

בת מלך יקרה, את שואלת שאלות מאד חשובות ומשמעותיות ואני בטוחה שאת משמשת פה להרבה בנות שרוצות לשאול ולא מעזות. זכרי, תמיד מותר וכדאי לשאול, במיוחד בנושאים שהצנעה יפה להם וחשוב לשאול מי שמבין בעניין ושואב תשובותיו ממקורות של קודש. אז ראשית לכל, יישר כוחך!! לעצם שאלתך- מיד לאחר שה' בורא את האישה מצלעו של האדם אומרת התורה "עַל-כֵּן, יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד". שימי לב, לא כתוב "והיו לנשמה אחת" אלא "לבשר אחד". כלומר, כאשר יש דבקות בין איש לאישה (ודבקות זו חברות וקשר נשמתי שבא לידי ביטוי בברית הנישואין) אז גם הגופים, הבשר מתאחדים והופכים לאחד. מפה אנו מבינים, וכך היא גם ההלכה, שבקשר הפיזי המענג והנעים מותר לעשות הכל ובלבד שזה בהסכמה וברצון שני בני הזוג. הרמב"ם במשנה תורה בספר הקדושה כותב שבזמן שאיש ואישה מותרים מותר להם לעשות הכל- לגעת ולנשק בכל מקום, ובתנאי שזה ברצון שניהם כמובן. וזה אמור גם לגבי האיברים המוצנעים שהזכרת. באשר למגע באבר הזכרי- זה בהחלט מותר אלא אם כן, זה יגרום לו לפורקן (הוצאת זרע) ואז צריך להימנע כדי לאפשר ביאה (כלומר חיבור הגופים ממש). ועם כל זה אדגיש שהדבר החשוב ביותר בזוגיות היא תקשורת פתוחה, כנה, מכבדת ואוהבת. חשוב לדבר על הכל. בוודאי גם על הנושאים האינטימיים. אינטימיות בין בני זוג היא מסע נעים לאורך כל החיים. ישנן התפתחויות, גילויים חדשים והנאה מרובה כל הדרך. מאחלת לך שכשתינשאי, בעת המתאימה, תזכי לכל הדברים הללו בשמחה עצומה.  

שלום לך יקרות.

תודה רבה שבחרת בנו להיות לך כתובת וזאת מרגישה בנוח לשאול. מאוד הגיוני,נורמלי וטבעי שתחששי ממגע/ חפץ כל שהוא יכנס לגופך ובוודאי לאיבר הפרטי שלך. פרטיות היא ערך כל כך בסיסי,חשוב,וטוב שיש בנו. ולא נכון בשום אופן שמקומות פרטיים שלנו יהפכו להיות פתוחים וגלוי לאנשים אחרים. האיבר הפרטי (הפות) היא קדוש,יפה,נסתר וטוב שכך. ואחרי שאמרתי את כל זה במיוחד יש חשיבות לדאוג לאיבר זה ולגופנו באופן כללי ולאיבר הפרטי בפרט. ולכן, ישנם בדיקות שנעשו באיזור הנרתיק, מכיוון שפתח הנרתיק הוא בעצם צינור שקשה להגיע עליו בקלות ישנם אביזרים המקלים על הגעה למקומות פנימים. אני מכירה שלושה חפצים כאלו,א-סוג של מקל אוזניים ארוך עם מברשת פיצקית בקצה,ב-מכשיר פלסטיק שהרופאה שמה בפתח הנרתיק כדי לראות את איזור הרחם ג- אולטרסאונד וגינלי. אני מניחה שישנם עוד מעט מכשירים כאלו. מכשירים אלו נועדו כפי שציינתי קודם כדי לשמור על גופנו. ועל הבריאות שלנו. אז מה עושים אם צריך בדיקה ואני מתפדחת/ מפוחדת. 1. הולכת לרופאה שנעים לי אצלה (גם אם אין תור בעיני שווה לחכות יותר זמן בשביל בדיקה נעימה) 2. לוקחת משהיא שנעים לי שהיא תהיה איתה. 3. מודעת לכך שהבדיקה קצרה ולהאמין שתסיים בטוב. וזיכרי הגוף שלך הוא רק שלך, ואף אחד לא יודע מה נכון לך וזה ממש בסדר להגיד מה מתאים לי! בהצלחה גדולה.  חיבוק. קרן הבר מנחת מניות בריאה ומוגנות.    

חיה יקרה שלום לך ותודה שפנית ושאלת שאלה שכל כך רלוונטית לעוד נשים צעירות בגילך. אז בעצם את שואלת גם בשביל עוד אחרות, כי את לא לבד בסיטואציה הזו. אני רוצה לבקש ממך לנסות לרגע אחת להתנתק מהמילים "פורנוגרפיה" ו"אוננות". בואי נתאר לעצמנו לצורך העניין, שאנחנו מדברות עכשיו על התנהגות שלאו דווקא קשורה לתחום המיני. למשל: אכילה לא בריאה (אוכלת רק ג'אנק פוד, עולה במשקל ולא מרגישה טוב) או מכורה לסמרטפון (כל הזמן קוראת אתרי חדשות, סטטוסטים, אינסטגרם, וזה גורם לי לעצלות ולעצבות). בקיצור…נראה לי שהבנת את העניין. אם נתעלם לרגע מהתוכן הספציפי של הקושי שלך ומההקשר המיני, אפשר להתייחס להתנהגות הזו כמו כל הרגל אחר שפוגע באדם, ומצריך שינוי. אמנם בהקשר המיני תמיד יש לכולנו יותר בושה ואשמה, אבל להרגלים לא טובים מכל מיני תחומים יש דברים משותפים. למשל – רצון למלא חלל רגשי, לפרוק קושי, לווסת רגש לא נעים. וקשה להפסיק משהו שבאופן שקרי נותן לנו ויסות הקלה וסיפוק. אני אני מציעה שתתחילי את שינוי ההרגל הזה כמו שניגשים לספורט או לדיאטה. הגעת למצב שבו את מרגישה מאוד לא טוב עם עצמך, כדי להתקדם הלאה, צריך להיות עניינית, מעשית. לא לשקוע עמוק בתחושות בושה ואשמה והלקאת עצמית אלא לקחת את הסיפור הזה כמשימה שעכשיו מתחילים לעבוד עליה, וזה בעז"ה יסתדר, בקצב שלו. מניחה שאם היית בקושי רציני בתחום של ספורט או תזונה, לא היית מהססת לפנות לדיאטנית או מאמנת כושר. אז אני רוצה לומר לך, בתור פסיכולוגית, שהמקצוע שלי לא שונה בהרבה מדיאטנית או מאמנת כושר, פשוט תחום העיסוק הוא הנפש. אנשי טיפול פוגשים כל הזמן הרגלים לא טובים והתמכרויות, ויש להם שיטות מוכחות להתגבר על זה. חבל שתפספסי עזרה מקצועית וכלים כל כך חזקים רק בגלל בושה. הרבה היו בסיפור הזה לפנייך, ויצאו מזה עם עזרה מקצועית. רבות גם התחתנו אח"כ והקימו משפחות. אז תתחילי בלהבין שהבעיה שלך היא לא סוף העולם וניתנת לפתרון, תניחי בצד רגשות אשמחה, וצרי קשר עם איש טיפול שילווה אותך בדרך ליעד שאותו את רוצה להשיג. בהצלחה!