"לי זה לא יקרה", כך רוב הנשים מאמינות.
הנה סיפור שקורה לי מדי פעם, לצערי הרב. בחורה צעירה מגיעה אלי לטיפול מסיבה כלשהיא, למשל חרדה או דכאון, ופתאום נפלט לה מהפה משהו שגורם ללב שלי להחסיר פעימה. אני עוצרת הכל, ומטרידה אותה בשאלות מעצבנות שנראות לה תלושות מענייני דיומא. בן הזוג שלה נשמע לי כמו מישהו שאם הבת שלי הייתה יוצאת איתו לא הייתי ישנה טוב בלילה.
אני מוכנה להיות קצת פרנואידית, ספק פיקוח נפש דוחה את הסבל שלה בעניין החרדה או הדיכאון. מנסה לעורר בה תשומת לב ליחס הבלתי ראוי כלפיה, להתנהגות לא מותאמת, אך לרוב זו משימה סיזיפית.
לא פעם הבחורה החביבה מנסה להרגיע אותי: "אל תדאגי, הוא לא מרים עלי יד", "אל תדאגי, הוא אוהב אותי ברמות שאין לדמיין". יש לה הצדקות מכאן ועד הונלולו לדרך שבה הוא מתנהג כלפיה (החל מ: "מסכן, ככה הוא ראה את אבא שלו מתנהג" "מסכן, הוא פוסט טראומטי" "מסכן הוא נשוי לאשה חרדתית כמוני").
לפעמים בעקבות תחושות הבטן שלי אני מבקשת שהוא יגיע יחד איתה, למרות שזה לא טיפול זוגי. עכשיו גם אני בחרדה, אבל לא בגללה, אלא בגללו. קשה להדליק אצל נשים נורות אזהרה. כמו שבחורה פקחית במיוחד הטיחה בי פעם כשרק התחלתי לגשש בכיוון: "אתם המטפלים כאלה חשדנים, תמיד מדמיינים דברים, אל תדאגי הוא לא ירצח אותי".
אני יכולה להפנות לרווחה ולארגוני סיוע, אבל הרבה נשים צעירות בטוחות שזה לא הסיפור שלהן. מבהירות לי שלא בגלל זה הגיעו אלי ומבקשות שאפסיק "להטריד" אותן בעניין היחס הלא מכבד של בן זוגן כלפיהן.
אז מה כן הסיפור לדעתן? הגבר שלהן הוא פשוט כל כך גברי, אפילו ההשפלות הקטנות או הרמיזות התוקפניות שלו הן בסה"כ סימן ל"גבר-גבר", עתיר טסטוסטרון.
יש נתון מאוד חשוב שעולה ממחקרים: יותר גברים מתים כתוצאה מהתאבדות בהשוואה לנשים. הסיבה המרכזית לכך היא שגברים מטבעם נוטים לבטא תוקפנות באופן פיזי עוצמתי. זה לא שנשים פחות תוקפניות מילולית, פחות מדוכאות או פחות מנסות להתאבד (למעשה הן מנסות יותר מגברים) אלא שהגברים מצליחים יותר "בזכות" הנטייה שלהם לאגרסיביות פיזית. כלומר, הם מאוד אלימים גם כלפי עצמם. הנתון הזה מזעזע ומשמעותי.
זה נורא לנפץ לבנות שלנו את בועת התמימות הרומנטית, אבל יש כוח בעצם ההתנהלות כאשה בעולם הקשוח הזה מתוך ידיעה שהגבר הפוטנציאלי, כשהוא מלא בזעם, עלול לגלוש למקומות אגרסיביים שאנחנו כלל לא מדמיינות ולא מכירות בעצמנו, גם לא כשאנחנו בשאול תחתיות.
נשים הן לקוחות כבדות של עולם הטיפול והמודעות העצמית. לא משום שהן פחות בריאות או מאוזנות מגברים. החל מגיל צעיר יש לרובנו הנשים לגיטימציה חברתית לחוות חולשה אנושית, עידוד לטפל בעצמנו ומוטיבציה לעשות זאת. רבות מאיתנו רוכשות כלים לעזרה עצמית ולוויסות רגשי, ובצירוף לגנטיקה הנשית הפחות אגרסיבית, זה גם הופך אותנו לפחות אלימות כלפי זולתנו.
בניגוד לכך, הרבה בנים צעירים וגברים צעירים יגיעו לטיפול פחות מנשים, וכשהם במצוקה הם עלולים להסתובב בעולם חסרי כלים מבחינת יכולת הוויסות הרגשי שלהם. בצירוף עם הפוטנציאל הגנטי הגברי ליתר אגרסיביות, עלול להתפרץ כאן הר געש. כמובן שזה עלול לקרות גם לנו הנשים אבל הסטטיסטיקה ברורה ומראה מי מועד לפורענות.
אם היינו מלמדים את הבנים וגם את הבנות החל מכתה א' ועד לסוף התיכון באופן סדיר מיומנויות של וויסות רגשי, שליטה עצמית, ניהול כעסים, ניהול מצבי רוח וכדומה, אולי היינו מונעים חלק ממעשי הרצח האיומים האלה.

לצפייה בסרטונים נוספים של מאור קפלן, לחצי כאן: https://maorkaplan.com/

 

לצפייה בסרטונים נוספים של מאור קפלן, לחצי כאן: https://maorkaplan.com/?page_id=478

שאלו אותי על בגד ים צנוע בחוף נפרד, או בבריכה של בנות. האם לעודד בנות ללבוש בגד ים עם שרוול ומכנסון כדי שיתרגלו. כדי לא לסתור את היומיום. או לתת להן בגד ים אמיתי.

והאמת?
אני חושבת שצניעות בנויה מתנועה של גילוי וכיסוי.
במקומות מסוימים מכסים
ומקומות אחרים מגלים.

אם הצניעות הופכת להיות רק כיסוי, זה נתפס כתנועה חונקת. סוגרת עלייך. מדכאת את כוחות הגוף והמיניות שבך.
כשהצניעות היא רק כיסוי את מרגישה מוחבאת.
וכשמגיע זמנך לגלות, את מרגישה שאסור, שאי אפשר, זה לא מתאים! איך אפשר לגלות אחרי שנים שכיסית וסגרת וחשבת שהגוף תמיד צריך להיות מוחבא?

ולכן חשוב כל כך לאפשר מרחבים של גילוי
שמשלימים את תנועת הכיסוי.
מרחבים שבהם יש מקום לגוף. לחשיפה. לשחרור.

לאישה נשואה יש מרחבים שבהם היא סוגרת את המיניות שלה, מאפקת אותה – במרחב הציבורי, מול גברים אחרים
ויש מרחבים שבהם היא מגלה את המיניות שלה – מול האיש. במרחב הזוגי.

לבנות שלא נשואות
חשוב גם לאפשר מרחב של גילוי. של חשיפה.
אחרת הצניעות תחנוק אותן.

לכן בעיניי חשוב לאפשר בין בנות גבולות אחרים. לא לשמור אותו דבר כמו בחוץ. לאפשר מרחב משחרר יותר!! מרחב מגלה, מרחב מתרגש, מרחב סוער, מרחב עוצמתי, מרחב זקוף קומה וגוף, מרחב יותר חושף. מרחב שמתרגל גילוי. במידה.
זה מאמן לכך
שיש מקומות שצריך להסתיר
ויש מקומות שאפשר לחשוף!!!
צניעות היא לא רק הסתרה!
היא שמירת הגילוי, איזונו במרחב, הבאתו במקומות הנכונים.

אז אני בעד לאפשר.
בגד ים אמיתי.
שיעור מחול עם בגדי מחול.
הצגה של בנות שהיא לא עם חצאית.

לכל בית ולכל מרחב חינוכי יש איזונים אחרים – מה מידת הגילוי שמתאימה. כי צריך מידה, גם בין בנות. צריך החזקה גם בין בנות. לא שחרור מלא.
אין חוקים ברורים. הקשב ללב ולערכים האישיים ממש חשובים.
אבל חשוב לחפש גם את התנועה הזו.
איפה פותחים. מאפשרים.
כדי שהצניעות לא תהיה חנק, אלא תנועה.
תנועה של דיוק. איפה מכסים. איפה מגלים.
הכיסוי אמור לאפשר לנו גילוי מדויק ונכון יותר. בזמן ובמקום הנכונים.

חשבתי שרק אני מינית יותר מאחרות. עסוקה בזה. שבטח כל החברות שלי שעסוקות בלימודים ובהדרכה הן מעל הדברים האלה. ורק אני, והפלאפון שלי, והראש הכחול שלי. למה רק אני עסוקה בדברים הבוטים האלה. איך הראש שלי תמיד הולך לשם. למה כשאני רואה זוגות אני יכולה לחשוב ישר על זה, או בנים, או סתם באמצע שיעור.

חשבתי שרק אני.

חושבת לפעמים על חברה ותוהה האם אני לסבית. מתלבטת האם קוראים לזה חברות או התאהבות. האם כשאני מתגעגעת אליה זה נורמלי או מוגזם, האם כשהיא נותנת לי חיבוק וזה טוב לי. מה זה אומר עליי? ומה מתחשק לי שיקרה בינינו? ואיך קוראים לזה??

חשבתי שרק אני.

עברתי פגיעה מאדם קרוב. שאני בסרט אחר מהעולם. שכל הבנות בחוויות שלהן, בסבבה שלהן, ואני בסרט הרע של החיים, בהפרדה, בהדחקה, בדכאונות לרגעים.

הרבה נפשות סוערות שכל אחת חשה

לבד

שונה

מתמודדת לה בתוכה, נקרעת

וזה נכון שיש לך סיפור חיים ייחודי והתמודדויות משלך

אבל כולנו

מיניות.

מרגע תחילת ההורמונים הנושא הזה מעסיק אותנו

כל אחת זה פוגש במקומות אחרים, בהתמודדויות שונות

אבל זה חלק מלהיות אדם, מלהיות אישה

עם כוחות גוף

זה חלק מהאופן המופלא שהקב"ה ברא אותנו

עם יצר חיים

זה מביא רגעי קושי וקונפליקט

זה מביא רגעי אושר וקרבה

זה כוח מטורף

והוא חי בתוך כולנו

את לא יחידה

את לא בודדה

את הנורמלית והמתמודדת והחשה

וזה בריא

וזה דורש ממך למצוא כלים, להבין מה קורה לך, לשוחח על זה עם מישהו שיעזור לך

ובעיקר לקבל את עצמך עם עוצמות החיים הללו המבלבלות והמרגשות והמסעירות כל כך.

 

לצפייה בתכנים נוספים של מאור קפלן, לחצי כאן: https://maorkaplan.com/?page=2&page_id=319