שלום יקרה

אני ממש מבינה ומזדהה עם הבלבול שלך. חושבת שזו אפילו סוגיה מטלטלת.

משתי סיבות:

קודם כל כי זו תופעה חדשה, שלא הייתה בעבר. היא לא כל כך מוכרת, אין לנו ניסיון מולה, ואין גם הרבה ידע מחקרי ופסיכולוגי אודותיה. בעצם צריך ללמוד משהו חדש. ללמוד בראש ולישב את הדברים בלב.
סיבה שניה, אנחנו רגילות למשהו אחד ברור בעולם: זכר ונקבה, בנים ובנות. בדרך כלל עסוקות בשאלות של איך לשמור על גבולות בין בנים ובנות, או מקסימום בשאלות של זהות מינית. יש משהו מאוד מבלבל בניסיון לשנות את המין. משהו שמטלטל את הדבר הכי בסיסי ביקום ושם עליו סימן שאלה.

כשיש תופעה חדשה חשוב להבין אותה גם באופן כללי, של ידע אוניברסלי
וגם באופן תורני: איך התורה מתייחסת לסוגיה.

באופן אוניברסלי:
יש בני אדם שמרגישים שהם נולדו בגוף הלא נכון. החוויה הפנימית שלהם היא של חוסר הלימה בין הגוף הביולוגי ובין התחושה הפנימית.
התופעה הזו קיימת ומתועדת לא מעט שנים.
כאשר היא גורמת מצוקה לאדם, היא מכונה "דיספוריה מגדרית", והיא מוגדרת כהפרעה נפשית.
לכן בדרך כלל כשמישהו חווה קושי כזה נכון להפנות אותו לאנשי בריאות הנפש שילוו אותו. מדובר במצוקה לא קלה, ונכון להתמודד איתה בעזרת ליווי רגשי.
בעבר, הדרך להתמודד עם התופעה הייתה ללמד את האדם לקבל את עצמו למרות הפער שהוא חווה.
כיום, הדרך שנעשתה יותר מקובלת להתמודד עם התופעה היא לשנות את ההופעה החיצונית, את השם וגם את הגוף על ידי הורמונים ו/או ניתוחים, ובכך לשנות כביכול את המין. לטיפולים האלה השלכות רבות על מערכת הפוריות (לפעמים פגיעה בלתי הפיכה במערכת הזו) על המערכת הרגשית והגופנית.
חשוב להבין שהמין הביולוגי לא יכול אף פעם להשתנות עד הסוף. בכל תא ותא בגוף שלנו יש כרומוזומים שמעידים האם הגוף הזה הוא של גבר או אישה. הכרומוזומים לא משתנים, והאפיונים הפנימיים גנטיים של גבר ואישה שמשפיעים על המון מערכות בגוף לא יכולים להשתנות (כמו ששום דבר גנטי לא יכול להשתנות). מה שמשתנה זה הנראות החיצונית והמינון ההורמונלי.
חשוב לציים גם כי אצל אנשים רבים שמשנים כביכול את המין שלהם, המצוקה הרגשית נמשכת, ויש אחוזי דכאון ואובדנות גבוהים בקרב אנשים עם דיספוריה מגדרית – גם כאלה שלא שינו שום דבר בגופם וגם בקרב כאלה שעשו טיפולים הורמונליים וניתוחים. השינוי לא תמיד יוצר את השלוה הנפשית המיוחלת.

מה התורה חושבת על זה?
קודם כל ניתוח לשינוי מין הוא אסור מבחינה הלכתית.

ככל הידוע לי, היחס לאדם ממשיך לפי המין הביולוגי שלו, כלומר לפי המין המקורי שלו.

אפשר גם לשאול שאלות עומק מתוך תפיסה יהודית. לדוגמא:

אם יש פער בין התחושה שלך לבין הגוף שלך, מי אמר שהתחושה יותר 'צודקת' מהגוף? אולי הגוף יודע יותר טוב ממך מי את?

אולי האתגר שלך זה ללמוד לחיות עם פער, כמו שאנחנו לומדים לחיות עם פערים נוספים?

מה המשמעות הרוחנית של להיוולד בגוף של בן? או של בת? ואיך מתחברים למשמעות הזו?

ברמה המעשית:

אני בטוחה שחברה שלך עוברת תקופה לא קלה. הייתי מנסה להיות לצידה בתהליך הזה, לשדר לה הקשבה ואהבה.

אם את וגם אם היא זקוקות לתמיכה, אני ממליצה לכן לפנות לנשים בסביבתכן שתוכלו לקבל מהן תיווך, ליווי והכלה. לא קל להיות לבד.

מבחינת ההלכה בת נשארת בת. אבל יכול להיות שאם היא באמת תקבל צורה של בן נכון "לשמור נגיעה" בשביל התחושה ושמירת הגבולות שלך.

אני מאחלת לך למצוא את דרכך
ולהעמיק את החיבור שלך אל גופך ואל הנשיות שלך

באהבה רבה
מאור