לומדת לעוף אהובה,
תודה על השיתוף, כמה שזה נשמע לך מוזר, אני בטוחה שעוד בנות מרגישות כמוך ושאלה זו תאפשר להן להבין את עצמן ולא להיבהל.
את נמצאת בגיל ההתבגרות, גיל שבו גם פיסית וגם נפשית גדלים ומתפתחים. תהליך הגדילה הוא משמח, הוא מביא איתו התחדשות גדולה, אבל לרוב גם גורם לבלבול גדול, כל יום בגיל ההתבגרות הוא משמעותי, כל יום יש איזושהי קפיצה, כל המערכות מתרכזות בגדילה, ההורמונים עולים ויורדים וזה מה שגורם לתחושות המשתנות, למצב רוח המשתנה, המחשבה לא תמיד בהירה, כל יום את מרגישה אחרת כי כל יום את באמת אחרת!
לגבי האדישות שאת מתארת, אני מניחה שזו הדרך שסגלת לעצמך במהלך השנים, לא במודע, על מנת לשרוד מול מצבים לא מובנים ועומס רגשי. אבל את זה אפשר לברר יותר לעומק בטיפול רגשי.
זהו מצב אופייני לגיל ההתבגרות, הכל קורה כל כך מהר…
הבעל שם טוב הקדוש אמר שכל הבריאה כולה משתנה כל רגע ורגע, גם בלי שנרגיש. אצל מתבגרים זה קורה בצורה מורגשת, זה כאילו את עכשיו על כביש מהיר
בשביל להרגיש יציבה יותר מול העומס הרגשי ולא ליפול, את צריכה לחזק את המרכז הפנימי שלך, כלומר לדאוג לכך שלא משנה מה המצב היום, את תמיד זוכרת מי את, זוכרת את הטוב שלך.
כמה עצות לכך:
* שימי ליד המיטה מחברת שבה תרשמי כל יום במשפט, דברים טובים שקרו לך היום.
* נסי להזכר בתחביבים שהיו לך ולחזור אליהם.
* נסי למצוא משהו חדש שמעניין אותך
* נסי למצוא מישהו קרוב לשוחח איתו על מה שאת מרגישה, שיכול להרגיע ולתת לך מענה.
הרבה טוב ואור
אביגיל