היי, אני בת 20 ומסיימת שירות לאומי.
הייתה לי שנה ממש קשה ולא פשוטה, הרבה תסביכים עם עצמי, דימוי גוף נמוך מאוד. כמעט ולא מסוגלת להסתכל במראה או על הגוף שלי. יכולה לבכות שעות ולרעוד כולי רק מגועל מהגוף הזה.
ניסיתי כל מיני דרכים (גם טיפול וכו) ואני פשוט לא מצליחה לאהוב את הגוף הזה ולא לסלוד ממנו.
קשה לי כי אני בתוכו, והוא איתי לכל מקום לתמיד.
איך אני יכולה פחות להגעל ויותר לאהוב אותו?
איך בכלל אני אוכל להראות אותו לבעלי בע"ה אם אפילו אני לא מסוגלת להסתכל עליו?
מרגישה רחוקה מהגוף הזה וממני כל כך ולא יודעת איך לחזור..
ובכלל, איך אני יכולה להחזיר לעצמי כוחות אחרי שנה כזאת כואבת ואינטנסיבית.. מרגישה שפשוט כבר אין בי כוחות יותר להיות…
אהובה ויקרה שאת!
קודם כל תודה על שאלתך! בטוחה שהיא תהיה קרן אור גם לאחרות שחוות דבר דומה.
נשמע שחווית שנה לא פשוטה בכלל שמעלה הרבה נקודות סביב הגוף שלנו.
יש לי שאלה על מנת שאדע לתת תשובה יותר מדוייקת או לתת לך מקום לחשיבה…
האם יש לך הסבר ממתי התחילה התחושה הזו?
האם קיבלת הערות? האם זה נבע ממשהו שאת יודעת להצביע עליו?
בנוסף הרבה פעמים מפריע לנו בגופנו איבר מסויים או כמה ואנחנו לא מצליחות להסתכל על עצמנו כמכלול ורק זה ניבט לנו ומתעצם בצורה חזקה. וההרגשה שלנו שזה כל גופנו ויכולה להיווצר לנו תחושה של גועל וחוסר אהבה לגופנו.
אז מה את יכולה לעשות?
1. כתבת שניסית סוג של טיפול… ונשמע שלא צלח.. הייתי ממליצה לנסות מקום נוסף שייתן לך מענה יותר מדוייק לנושא זה.
2. להתאמן על ראיה שלימה- לעשות תרגיל של התבוננות בגוף ולנסות להתחיל להסתכל על עצמנו כמכלול. כמשהו שלם גדול ועוצמתי ולא רק נקודתי.
3. במשך 40 יום כל בוקר מול המראה להגיד לעצמי מילים טובות מעצימות שיתנו לנו ראייה אירת על עצמנו וגופנו. ״איזה טובת לב אני״ ״כמה אני חכמה״ כמה אני אהובה״ ואז יגיע יותר בקלות משפטים ״כמה אני יפה״
4. לגבי הנקודה מול הבעל לכשתגיע.. אני חוזרת לסעיף 1 שהוא נראה לי הכי בסיסי וחשוב. ונשמע לי שאת בחורה עם הרבה חכמה שדואגת לעצמה ולא מוותרת!
חשוב לי שתדעי שזה ממש נורמלי להיות בתחושות שתיארת. את מדהימה ואמיתית.
מתפללת עבורך ועבור כולנו שנרגיש חיבור לעצמנו ולגופנו. מקווה שעניתי לך❤️ אני פה בשבילך!