אוי יקרה, ליבי איתך. חרמות נידויים ושאר מרעין בישין בילדות משפיעים עלינו וקשה להשתחרר מהם. קשה- אבל אפשרי וכדאי. נראה לי שהתשובה לסעיף ב' תיתן מענה גם לא'…
אז קודם כל- צריך לדעת שיש חזרה בתשובה בעולם. החזרה בתשובה מלמדת אותנו שלכל אדם יש עוד הזדמנויות והדברים לא תקועים אלא בעלי יכולת תזוזה ושינוי. גם החברות/ים שפגעו בי בילדותי כבר בטח התבגרו ושינו מדרכן, וגם את- יכולה להשתחרר מתעוקות העבר ולחשוב ואפילו לדמיין (ממש לדמיין! לצייר לעצמך ציור) של עתיד טוב. כשתהיי משוחררת מהפחדים והחששות תהיי פנויה להסתכל מסביב בעיניים אוהבות ולא מפוחדות…
ככלל, האדם הוא יצור חברתי. לעיתים, כתוצאה מפגיעה (ולפעמים ממש תחושת בגידה של חברות) אנחנו ננעלות. "עדיף לי להיות לבד מאשר להיפגע שוב"…אין לך מושג כמה פעמים שמעתי את המשפט הקשה הזה…ריבונו של עולם- תקשורת בינאישית, שיח, פתיחות, דיבור של רגש- זה כ"כ חשוב! איך אפשר לוותר על זה? זה הסיכון המקצועי בלהיות אדם…נכון, אני לא יכולה להבטיח לך שלא תפגעי גם בעתיד…אני כן יכולה להבטיח לך שאם לא תתמודדי עם החשש ושאם תסתגרי ותחששי מליצור קשרים חברתיים- בטוח תפגעי…
אז איך יודעים מי היא החברה הטובה והנכונה עבורי? אה, זה מאד פשוט…שמעתי פעם וורט על המשנה במסכת אבות על "חבר טוב ושכן טוב…" שהחבר והשכן שעושים אותי יותר טובה- הם אלו שאני רוצה להיות בסביבתם. חברות או חברה שבגללה אמצא את עצמי עושה/חושבת/מתנהגת לא כמו שהייתי רוצה- תתרחקי…ב"ה יש בד"כ מסביבנו כ"כ הרבה אנשים טובים- תדבקי בהן.
ועוד עצה אחרונה- תצטרפי לקבוצות של עשיה- עמותות, התנדבות, גרעין נחשון וכו, תהיי פעילה…אין כמו העשיה לחבר אנשים.
אני אשתף אותך בשתי חברות טובות שזכיתי שהיו לי, שתיהן כבר לא בין החיים (תמר ספיר- נהרגה בפיגוע בקו 5 לפני 28 שנה, ושולמית היימן- נפטרה מסרטן לפני 10 שנים) אני מרגישה עד היום שהרבה ממי שאני זה בזכות החברות שלי. ההתקדמות שלי באופן אישי נבעה פעמים רבות מקירבתי לאנשים גדולים שהערכתי ואהבתי.
מאחלת לך למצוא את החברה/ות הכי טובות בשבילך!!!
בהצלחה, אריאלה
