חד קרן יקרה,

קודם כל, את מדהימה! הרצון שלך לקחת את החיים שלך בידיים ולא לעשות רק מה ש"בא לך" מטורף וזה מנוע מדהים לצמיחה. זה ממש לא מובן מאליו!

בנוסף, תודה על השאלה! אני בטוחה שקוראות רבות קוראות את השאלה שלך ואומרות לעצמן: "וואוו גם אני בדיוק ככה!"

ולמה אני בטוחה בזה? כי הנושא של דחיית סיפוקים זה נושא שקשה לכולנו. גם לי.

קורה לי לא מעט פעמים שהשכל שלי אומר לי משהו אחד, אבל "בא לי" מאוד משהו אחר ובסוף אני נכנעת למה שמתחשק לי. וזה מתסכל מאוד.

אז למה זה ככה? למה הכל לא יכול להיות פשוט יותר?

לפני שנבין את המנגנון הפנימי שלנו, חשוב לי להתייחס למשפט הראשון שלך: "אני לא יודעת לדחות סיפוקים", לשים לו סימן שאלה בסוף, ולשאול אותך, בכנות, האם זה נכון ש"אני לא יודעת לדחות סיפוקים"?

בלי שאני מכירה אותך, אני יודעת שהתשובה היא שלילית. אין לי ספק שאת מצליחה לא לאכול חלב מייד אחרי בשר גם כשמאוד מתחשק לך ושאת מצליחה לא לקחת ממתק מהחנות גם כשיש לך חשק גדול למשהו מתוק אבל אין לך כסף לשלם עבורו.

אז זה לא שאין לך את היכולת לדחות סיפוקים אלא זה מאוד מאוד קשה לך ופעמים רבות את לא מצליחה לעשות את מה שאת רוצה באמת. ובעניין הזה, כמו שכתבתי, "כולנו באותה סירה", מי יותר ומי פחות.

אז למה זה קורה לנו? למה אי אפשר לבחור בטוב וזהו?

הקב"ה ברא את האדם באופן מיוחד מכל הבריאה. האדם הוא יצור חי ויש בנו, בני האדם, תכונות כמו לכל בעלי החיים. יש לנו גוף ואנחנו אוכלים, שותים, ישנים, מתרבים וכו'.

יחד עם זאת, בשונה מכל בעלי החיים, הקב"ה נתן לנו תכונות מיוחדות של דיבור, מחשבה וכן ברא בנו נשמה, "חלק אלוק ממעל". הנשמה היא טהורה וזכה ורוצה רק טוב.

התכונות שמשותפות לנו ולבעלי החיים מושכות אותנו "למטה", מפתות אותנו לתת להן מענה; לאכול טוב, לישון הרבה, להיות בפלאפון ועוד..

והנשמה שבנו מנסה למשוך אותנו "למעלה" ולגרום לנו לבחור בטוב כי באמת אנחנו רוצים להיות טובים!

ומה שקורה הוא שיש בתוכנו כל הזמן מלחמה בין "הנפש האלוקית" ל"נפש הבהמית" (כלשונו של אדמו"ר הזקן), והתפקיד שלנו הוא לנצח כל פעם מחדש וזה באמת מאוד קשה..

כתבתי את זה כדי שתדעי שהמלחמה הפנימית הזאת, היא מנגנון שהקב"ה ברא בנו כדי שנוכל לגלות את הייחודיות שלנו ולהתעלות על ידי הבחירות הטובות שלנו. אם הכל היה פשוט וקל אז מה היתה המשמעות של הבחירות שלנו?

אז מה עושים? איך מנצחים כל פעם מחדש?

קודם כל, אין ייאוש בעולם כלל! גם אם לא הצלחת ללכת לישון מתי שרצית והיית בפלאפון עד מאוחר, מחר הוא יום חדש. אל תכנעי לתסכול. הרצון הוא העיקר והרצון שלך מדהים! אל תוותרי עליו גם אם את לא מצליחה לממש אותו.

דבר שני, תבחרי לעצמך משהו קטן אחד, מתחום אחד, שבו את מתמקדת כרגע.

הרעיון הוא להצליח להתמיד במשהו לאורך זמן.

יש לזה שני יתרונות.

האחד, חווית הצלחה (והצלחה מעודדת הצלחה!)

והשני הוא התחלת יצירה של תהליך שינוי.

כדי שיהיה יותר ברור, אקח כדוגמא את זה שכתבת שאת צוברת פער בלימודים בגלל שאת הרבה בפלאפון (חשוב שתתאימי את העקרונות לחיים האישיים שלך. בהחלט יכול להיות שמה שאכתוב לא יתאים לך בדיוק).

נניח שכשאת חוזרת הביתה מהלימודים, את אומרת לעצמך: "אתן לעצמי קצת זמן בפלאפון, ואז אתיישב ללמוד למבחן" ומה שקורה בפועל הוא שאת מוצאת את עצמך מחוברת לפלאפון עד הלילה…

היעד הראשון שאת יכולה לבחור לעצמך הוא להחליט שכשאת חוזרת הביתה, דבר ראשון שאת עושה זה ללמוד 5 דקות ברצף. ורק אחכ את יכולה לפתוח את הפלאפון.

אם תתמידי בכך שבוע, שבועיים זה כבר יהפך לך להרגל. ואז תוכלי להוסיף עוד חמש דקות ובהמשך עוד עד שתגיעי לזמן שאת מעוניינת להקדיש ללימודים.

את העיקרון הזה אפשר ליישם בכל תחום אבל שימי לב שאת בוחרת רק משהו אחד.

לסיכום:

המלחמה הפנימית קיימת בכולנו והקב"ה יצר אותה עבורנו כדי שנתעלה ונצמח. קשה לנצח בה אבל זה בהחלט אפשרי!

הסוד הוא ללכת בקטן, לא להתפתות להחלטות גדולות, ולהתמיד.

כשנופלים (וזה יקרה), מתנערים וקמים. לא נשארים על הרצפה..

זכרי: ההתחלה קשה, אבל ההמשך קל יותר

וזה מחזיר אותנו להתחלה ש: "אין ייאוש בעולם כלל"!!

בהצלחה רבה! איתך ממש!

ואשמח לשמוע ממך איך הולך ובכלל אם יש עוד שאלות????

אורית