סול יקרה, שלום לך

את כל כך ברורה בשאלה שלך, כל הכבוד! ביקשת להדגיש שאת לא מבקשת עזרה בהתמודדות עם הפחד, אלא ביכול לשתף אחרים במה שעובר עליך. אך לפני שאנסה להשיב על מה ששאלת, חשוב לי בכל זאת לכתוב לך שכדאי מאוד שתקבלי עזרה מקצועית בעניין התקפי החרדה. יש שיטות יעילות מאוד לטיפול בחרדה, אז חבל שתסבלי. כל עזרה מקצועית שתקבלי תוכל להפחית באופן משמעותי את התקפי החרדה ובמקרים מסוימים אפילו להעלים אותם. ממליצה לפנות ליועצת ביה"ס או להורים, כדי להגיע לטיפול פסיכולוגי (עם עדיפות לטיפול CBT).

ועכשיו לשאלה- איך מתגברים על הפחד לספר על זה לאחרים?

קודם כל שאלי את עצמך שאלה: האם את חוששת מלספר על החרדה מפחד שידביקו לך סטיגמה? או מחשש שהערך שלך בעיני אחרים ירד? תדעי לך שגם אנשים חזקים סובלים מחרדות. גם אנשים מוכשרים, יצירתיים ובעצם אין בכלל מאפיינים מסוימים של אנשים שיש להם התקפי חרדה לעומת אחרים שאין להם. זה יכול לקרות לכל אחד, בכל מצב, בכל גיל או מעמד חברתי.

חרדות הן תופעה שכיחה מאוד. אחד מכל 6 בוגרים יסבול בנקודה כלשהיא בחייו מהפרעת חרדה, והתקפי חרדה אפילו נפוצים יותר. כלומר אולי חלק מהבושה לשתף ולספר יכולה לרדת גם מעצם זה שתדעי שהחרדה לא זרה לסביבה שלך: סביר שלחברות שלך, למורה שלך ולמדריכה שלך יש היכרות עם התופעה- אולי מהניסיון שלהן עם עצמן או עם אנשים אחרים בסביבתן. אז את בחברה טובה! לא מוזרה ולא חריגה. יש סיכוי גדול שכאשר תשתפתי תגלי פתאום אחים ואחיות לצרה.

דבר שני, תדעי שמנסיון רב של אנשים שהיו באותו מצב, פעמים רבות דווקא השיתוף של הסביבה בכך שיש התקפי חרדה, מוריד את התדירות של ההתקפים. כלומר עצם זה שאת משחררת את עצמך מהעול של לשמור לעצמך את הסוד המעיק הזה, כבר נותן לנפש שלך יותר בטחון ורגיעה, ומוריד את עוצמת או תדירות ההתקפים. לשמור סוד מצריך אנרגיה וחבל, את יכולה לשחרר את האנרגיה הזו לכיוון אחר.

דבר שלישי, מהרגע שאת כבר חושפת ומשתפת, את גם יכולה להגיד בצורה בהירה לסביבה מה את צריכה כאשר יש לך התקף. למשל – שיעזבו אותך בשקט ולא יתערבו ויתנו לך לצאת ולהירגע. או הפוך – שיתקרבו, שיחבקו, שידברו וירגיעו, שיעזרו לך לעשות נשימות או הרפיה. בכל מקרה, לא משנה מה את צריכה, ברגע שהסביבה יודעת שיש אפשרות שזה יקרה לך ואת ברורה במה שאת צריכה- זה יכול ממש להקל עליך ברגע האמת ולהפוך את החוויה ליותר קצרה ונסבלת.

ודבר אחרון -תדעי שמעצם זה שאת מספרת על מה שקורה לך, את עוזרת גם לאחרים. בין אם לאחרים שכמוך גם סובלים מהתקפי חרדה וחוששים לשתף, ובין אם לאחרים שסובלים ממשהו אחר ואינם  משתפים. ברגע שאת פותחת ושמה על השולחן קושי שלך – את נותנת השראה וכוח לאחרים לשים על השולחן את הקושי שלהם. בכך את בעצם הופכת את הקושי שלך ליתרון, מעצם היכולת שלך להשפיע בזכותו טוב על הסביבה שלך!

בהצלחה רבה

מרים