שלום לך,
כל פעם שבחורה צעירה מספרת שהיא שומרת נגיעה ושזה חשוב לה זה ממש משמח אותי, אפילו מרגש. פעם כשהיו משתדכים ע"י ההורים ונפגשים פגישה או שתיים לפני החתונה, זו בכלל לא היתה התמודדות ואילו בדורנו, בחיינו בחברה מעורבת הענין הופך להיות מורכב וקשה. על אחת כמה וכמה כשיש לך ממש חבר, אהוב, אז זה ממש קורץ וככל שמתקרבים יותר אז הרצון מתחזק והאתגר גדל- אבל גם השכר! אבל זה קשה!!!- נכון!, אבל אולי המגע היה משחרר את המתח בפגישות…אולי…אבל זה היה מכניס מתחים חדשים שאת לא מכירה ותחושה של עצבות על הנפילה…
אז מה כן? בכותרת כתבתי- חברות עם משמעות. כמו כמעט כל דבר כשיש לו משמעות- הוא הופך לנסבל ואף אהוב. שמירת הנגיעה יכולה להיות האתגר המשותף שלכם כי יש במגע משמעות גדולה שמחכה למימוש בתנאי ההלכה…ובכל מקרה לא "משתמשים" במתנה הנפלאה שקוראים לה מגע בשביל "לשבור את הקרח"…אני מציעה לכם לעשות דברים ביחד, לטייל, להתנדב, ללמוד או סתם לצאת ולהסתובב ולדבר לדבר לדבר. בלי מגע יש מקום גדול יותר לתקשורת המילולית בינכם (גם אחרי החתונה, בתקופות בהם האישה אסורה לבעלה, למרות החוסר במגע יש חיבור וקשר בין בני הזוג…יש דיבור וחיבור מילולי ולא פיסי) העומק בקשר נוצר מהרבה מילים שמספרות על ערכים משותפים, מטרות ומאוויים משותפים והמגע- יבוא בזמן הנכון ובעיקר במסגרת הנכונה.
בהצלחה, אריאלה
