הי מההמת!
קודם כל רוצה להרים לך לגמרי על הרצון והנחישות, הדבקות במטרה והבחירה הלא קלה שאת עושה.
זה לא מובן מאליו וזה ראוי להערכה רבה מאוד!
אני אגיד כמה דברים על האשמה עצמית – דבר ראשון היא קיימת בכולנו, דבר שני, היא יודעת לשחק בנו יופי! כי נראה לי שאם אני אאשים את עצמי אז האשמה תוליד בושה ובעקבותיה אני אצליח לעמוד ביעדים שהצבתי לי, בפועל האשמה מולידה עוד אשמה ועוד אחת וכשאנחנו לא עומדות בזה אנחנו מחפשות דרך מילוט שמובילה בדיוק לאותו מקום שבו היינו. דבר שלישי – כשאנחנו מאשימות את עצמנו אנחנו לא מתקדמות לשום מקום אלא חופרות עוד ועוד בקושי ובכאב וזה ממש משאבת אנרגיה.
אז קודם כל ממליצה להניח האשמה עצמית בצד.
שינוי לא קורה כשאנחנו בעמדת ביקורת, פשוט כי ביקורת היא מעין חומה שחוסמת אותנו מלהתקדם.
שינוי קורה ממקום של אהבה, הכלה וקבלה עצמית.
איך עושים את זה?
משחררים את הביקורת לדרכה – כותבים על דף את כל הדברים שאני מרגישה בהם אשמה וכשלון, אומרים להם יפה תודה כי עד עכשיו הם שימשו אותי, מכווצ'צ'ים טוב טוב וזורקים לפח.
ועכשיו מתחילים להתמקד בטוב – כל הצלחה קטנה מתועדת ואני שמה לי יעד בכל שבוע לחגוג את ההצלחות שלי בדרך שמשמחת אותי!
אומרת לי מילים טובות ומחזקות, מתפללת על זה. מרימה לי על דברים אחרים שאני מצליחה בהם ומתחילה לבנות בי קומה של ביטחון ואמון בעצמי.
בנוסף, כדי להשתחרר מהמחשבות עליו אפשר לעשות רשימה מסודרת – למה חשוב לי לא לפתח קשר זוגי עכשיו? מה זה יתן לי? מהי הצלחה בעיני? מה יעזור לי להצליח ולא ליפול שוב?
את יכולה להוסיף פה עוד שאלות שיעזרו לך וכל פעם שתרגישי שאת צריכה חיזוק, הרשימה הזו שם נותנת לך תזכורת.
ביקורת עצמית יכולה להיות קרה ומנוכרת כשאני משתמשת בה כהאשמה, תוכחה והלקאה עצמית
והיא יכולה להיות הזדמנות לביקור אצל עצמי – כשאני ניגשת אלי מתוך סקרנות ורצון להבין למה פעלתי כך ולא אחרת ומוכנה להקשיב לקולות שבתוכי.
תתייחסי אליך כמו תינוק שלומד לראשונה ללכת – תפרגני לך על כל צעד שעשית, תטפחי לך על השכם וכשמגיעה מחשבה מבאסת תגידי לה תודה ותזיזי בעדינות הצידה.
ככל שתתמקדי באור, החושך יתמעט.
זו תכונה כזו טבעית של האור בעולם שלנו 
מאמינה בך מאוד!
ומעריצה אותך על הרצון, הנחישות וההתמדה!
נשיקות 
שמחה
