שלום לך יקרה,
את כ"כ מתוקה וכנראה באמת בוגרת כי ניחנת ברגישות ובעיקר במודעות מיוחדת (וחוץ מזה משפחות המגויסים בימינו הם ה-גיבורים הגדולים!! אז כבר קיבלת תואר גיבורה…). יש לי בת בת 22 שמאד לא רוצה לגדול.אני שומעת ממנה את המנטרה הזאת כבר הרבה שנים וראי איזה פלא- הילדה שלא רוצה לגדול סיימה בגרות, שנתיים שרות, בחרה מה ללמוד, לומדת ונהנת מכל רגע ועובדת בעבודת החלומות שלה…מה שאני רוצה להגיד- בתור התחלה:) זה שגם אם תרצי וגם אם לא- את תתבגרי אי"ה והחיים יביאו לפתחך התמודדויות ותצטרכי למצות את הכוחות שלך כדי לצאת גדולה יותר מכל התמודדות.
וזאת הנקודה- האם את רוצה שזה פשוט יקרה או את רוצה לבחור בהתבגרות ובהתמודדות…באופן כללי אנחנו, כולנו, בתקופה מורכבת. המלחמה והאוירה בארץ מרחפים מעלינו ובתוכינו כעננה וכאבן על הלב -זו מציאות. השאלה שצריך לשאול את עצמנו (וזה נכון תמיד)- היא: מה אני יכולה לעשות בתוך המציאות. המציאות כשמה, היא נמצאת…אבא מגויס, יש חטופים וחדשות קשות. בזה אין לי שום שליטה. אבל איך להתמודד עם המציאות- זה כבר תלוי בי. תבחרי נכון! (מכירה את השיר של אמיר דדון? הבית הראשון מדבר על הרגל, הבית השני על גדילה ובבית השלישי- קוראים לזה לחיות!. זה כל העניין על רגל אחת…הבחירה מביאה לגדילה ואלו החיים! המציאות תמיד תהיה…אבל לך יש בחירה איך להתייחס אליה. הקשיים שלך מובנים מאד בטח לאור התקופה המורכבת בבית ובמדינה, אבל השאלה הגדולה היא- איך את תגדלי מזה בסוף. בזה יש לך שליטה, זה כבר קשור לבחירה שלך. להצליח בבגרויות- תשקיעי. החיים האמיתיים- תחיי! ובפשטות- תבחרי! ומשהו אחרון- עצם העיסוק שלך בבחירה- זה כבר יגדיל אותך ובעיקר בעיקר- ישמח אותך!
יש לי הרגשה שעוד נשמע ממך,
בהצלחה.
אריאלה