בכל פעם שאני נתקלת בקושי, אני חושבת שעדיף לא לחיות כאן. נוצרת מן תחושה שאין לי כוחות לצאת מזה ועדיף למות. לא מתכננת לעשות שום דבר, אבל נמאס מהמחשבות האלו. מה אפשר לעשות?
שלום לך.
השאלה שלך היא שאלה שבדור שלנו נשאלת הרבה.את מבינה- בדורות הקודמים לא היה להם זמן ויכולת לחשוב על מהות החיים ומה אני שואפת…הם היו עסוקים בלהשיג לחם ואוכל וקצת חינוך לילדים.בדורות האחרונים אנחנו זוכים ב"ה לשפע.והשפע הזה פינה לנו הרבה זמן וכשיש זמן אפשר לחשוב ולהתעמק גם בקשיים…
בעצם את מתבוננת על קושי כעל בעיה …וממילא אין לך כח להתמודד, כי נמאס כבר מכל הבעיות.אבל כשמלמדים את עצמנו להסתכל על הקושי כאתגר, כהזדמנות להתקדמות אז פתאום הקושי הוא לא בעיה אלא מקפצה.עכשיו, שלא תביני אותי לא נכון- זו משימה מאד מאד קשה! כשאני מתייחסת לקושי כבעיה אז אני יכולה למצוא אשמים ולנסות להפיל את האחריות לבעיות שלי על משהו אחר או סתם להתעצבן על המציאות ( מה שממש עוזר :)) …אבל כשמסתכלים על הקושי כהזדמנות אז יש פה קריאה לעבודה,להתקדמות.
אני מרגישה שכשקשה לי זה בדכ כי חסר לי משמעות, חסר לי טעם ואז צצים הקשיים שלי לעומת זאת בתקופות בהן אני עסוקה בדברים חיוביים, אז גם אם קשה/ עמוס/ מתסכל/ מבעס לי, אני מצליחה להתעלות על זה קצת כי יש לי טעם, זה לא סתם. ולכן הצעה שלי היא יחסית פשוטה- מלאי את הזמן שלך בעשייה חיובית, בדברים שהם לטובת מישהו אחר או בדברים משמעותיים לך, שמעניינים אותך.כשתעשי ככה ממילא הקשיים שלך יקבלו פרופורציות אחרות וההתמודדות איתם תהיה לך יותר טבעית וזורמת.
אני מאמינה שהקב"ה שם כל אחת מאיתנו במשפחה המדויקת לה, בתקופה המדויקת לה, עם האתגרים שמדויקים לה.כשאני מצליחה באמת להאמין בזה אז ברור לי שהקושי או האתגר לא הגיעו לפתחי במקרה, אלא יש לי כאן הזדמנות לעשות עבודה ולהתקדם מזה.
זה קשה.ממש קשה לפעמים , אבל- קשה יש על הלחם וגם אותו אוכלים…:)
סומכת עליך יקרה, שתמלאי את חייך בטוב ובמשמעות וממילא יהיו לך גם הכוחות להתמודד עם הקשיים ולראות בהם הזדמנויות ולא בעיות.
בהצלחה רבה וחופשה נעימה,
אריאלה
נ.ב- את התשובה כתבתי לך אתמול בערב מול נוף מהמם שנשקף מראש פינה…ומסיבה טכנית זה כנראה לא נשלח.אבל אין מקרה…והבוקר ראיתי שסיון רהב מאיר כתבה דברים ממש מתאימים ( אין מקרה!!! הכל מדויק!!!:) -אז אני מצרפת גם אותם…
*ממשבר – לצמיחה / החלק היומי / סיון רהב-מאיר:*
"הייתי פסיכולוגית צעירה. יחד עם אחת המומחיות הגדולות בארץ פגשתי אישה שנפגעה ונוצלה. שמעתי את המומחית הבכירה אומרת עליה, אחרי שהלכה: 'אוי, הלך עליה'. המשפט הזה קומם אותי, טלטל אותי. לא הסכמתי לגישה הזו. לא הלך עליה!".
כך סיפרה הפסיכולוגית *שרונה שוורצברג* בזום השבועי של קהילת "מתחדשות". לדבריה, כל משבר שאנחנו עוברים – הוא הזדמנות לא רק להחלמה, אלא יותר מכך: להגשמה.
"הכאב שכל אחד מאיתנו חווה בחיים יכול להיות בדיוק המפתח לתיקון. מול מחלה, מצוקה כלכלית, חיפוש זוגיות, מצב רוח ירוד – צריך קודם כל להכיר בכאב. לא להדחיק אותו, אבל בהמשך לדעת ש'אני זה לא הכאב שלי'. יש הבדלה ביני לבינו. ואז אפשר לקחת את הכאב ולהפוך אותו למנוף. אפילו לעזור לאחרים בעתיד.
"תחשבו על יוסף הצדיק. אם הוא לא היה נמכר ונזרק לבור ונשלח לכלא, האם הוא היה צומח להיות יוסף הצדיק? תחשבו על עם ישראל בלי השיעבוד במצרים, האם היינו מגיעים למה שהגענו? וכך גם מול כל קושי כיום – צריך לחשוב איך גם ממנו יצמחו בסוף דברים חדשים וטובים".
תודה, שרונה. שנזכה לא רק לפתור משברים אלא לעלות מהם לרמה גבוהה יותר.
