ציפור דרור יקרה,
בקריאת דברייך אני שומעת כנות ורצון לעשיית טוב, ועם זה כאב וחשש בשל ההתמודדות הקשה בראיית סרטים במינון גבוה מדיי או כאלה שאינם ראויים. לתחושתי, מעבר לעובדה שאינך מרוצה מ"בזבוז" הזמן ומהתכנים בהם את צופה, את גם חרדה מפני ההשתעבדות (ההתמכרות) הנוטלת ממך את החרות להיות ציפור דרור ואדון לזמנך ולמעשייך.
ואמנם, אלה שתי הרעות החולות שמביאה עלינו הזמינות לסרטים מכל הבא ליד ומאפשרת לנו "להעביר את הזמן" ועוד לחשוב שאנו עסוקות.
יחד עם זאת, את מציינת שעיקר הצפייה הבלתי מבוקרת, מבחינת זמן ותוכן, הייתה בתקופת הקורונה. את לא היחידה!! הקורונה הביאה עלינו, ללא כל הכנה מוקדמת, המון זמן פנוי לבד עם עצמנו וגם המון פחדים מפני ההשלכות שלה. אנשים שמעולם לא חששו מהמוות, היו מחוברים לרשתות החדשות, שמעו עדכונים לא נעימים על תמותת חולי קורונה, ופתאום התחילו לחשוש לחייהם או לחיי קרוביהם. המצב המלחיץ והלא נעים הזה גרם להם לחפש עידוד ומרגוע באופן זמין ומיידי. וכך, מצאו הם את עצמם אוכלים יותר מהרגיל וצופים בסדרות וסרטים יותר מכפי שהיו רוצים. את שואלת למה? אשיב לך: א'- באוכל, בעיקר אם הוא מתוק או עתיר פחמימות, יש משהו מרגיע ומשמח במיידי. ב' – צפייה בסרטים מאפשרת "בריחה" מהמציאות המאתגרת בה אנו מצויים. סרט מצחיק, רומנטי, נעים עושה אשלייה שהכל ורוד וטוב וסרט מתח או אימה (למי שאוהב) גם הוא פורק מתח ומשלה את הצופה בו שמלחמות וקשיים זה רק סרט. ונראה לי שזה מה שהביא אותך לבלות את זמנך ימים שלמים בתקופת הקורונה בצפייה בסרטים (מה עוד שהיה המון זמן "בית").
אלא ש- הקורונה, כמגיפה, ב"ה מאחורינו ואת מספרת שהשנה כשלמדת במדרשה, המינון פחת בהרבה. זה מוכיח שאת שולטת במצב! כשאת עסוקה וממילא מודעת לרצונותייך הטובים, אינך רואה סרטים סתם. ולכן, עצתי לך, לתכנן את דרכך בשנה הקרובה, למלא את יומך בעיסוקים טובים ומספקים, להעסיק את עצמך גם בתחביבים נעימים (שספורט יהיה חלק מהם) ולמצוא זמן גם לנתינה והתנדבות (זה נותן סיפוק אדיר). זו ההשתדלות שלך.
להשתדלות הזו תוסיפי את מה שאת כבר עושה- תפילה!! המשיכי להתפלל על זה. עולמנו הוא עולם של תיקון ועשייה וכולנו במסע הזה שיעדו- חיים נכונים ומשמעותיים. לכן, תמיד יהיו אתגרים ותמיד צריך תפילה ובסיעתא דשמייא תזכי גם לתוצאה שאת כל כך מקווה לה.
