הי יקרה. את נוגעת בנקודה כל כך חשובה. אנחנו חיות בעולם מלא ריגושים. אפשר לומר שמחנכים אותנו להתמכר לריגושים. יש מדע שלם שכל הזמן חוקר בעזרת טובי הפסיכולוגים, איך להפעיל אותנו. לעורר סקרנות, להניע את הרגש, להפוך אותנו למכורים. מאחורי הפיתוח של המדיה יושבים אנשים עם מוחות רציניים שכל הזמן חושבים איך לשדרג את הטכנולוגיה ככה שלא נוכל לעזוב את הנייד. הצלילים, ההתראות, הרטט, העריכה, הקצב מהיר, הצבעים, כל אלו ועוד מרגשים אותנו וסוחפים אותנו עד כדי התמכרות. זו הדרך להפוך אותנו הצופים לממוגנטים. ככה אפשר להשפיע עלינו, להכניס לנו רעיונות לתודעה וגם למכור לנו דברים. זה עצוב מאוד אבל ברגע שאנחנו בתוך המסך,  כמעט שאין לנו שליטה על זה. מה שכן, אנחנו מפסידות משהו חשוב מאוד בחיים. את החוויה של כאן ועכשיו. גם אם היא פשוטה. שקטה. לא דרמטית. אבל היא כן מאוד אמיתית. אם את נוהגת, יש אותך, את הכביש. המחשבות שבראש, העייפות אולי, המוסיקה.. זה רגעים חשובים של הכרות שלך את עצמך. ולא כדאי לברוח מהם. יכול להיות שזה קצת מפחיד. לפגוש את עצמך. אבל זה כל כך חשוב. ברגע שאת מודעת לזה, את יכולה להיות בעמדה של בחירה. להסכים פשוט להיות. בלי הסחות דעת. בלי לברוח לריגוש הבא.  כשאת עם עצמך את יכולה לעבד את הדברים שאת חווה. לתת לדברים להתברר, להבין מה קורה איתך, ללמוד ולשפר את הבחירות שלך. לגלות את המבט שלך על העולם. החיבור הזה לכאן ועכשיו יכול להתרחש אם תסכימי לוותר על הריגושים. אולי תגלי שהכאן ועכשיו הוא הכי מדהים שיש. הוא מקפל בתוכו עולם ומלואו. אני ממליצה לך לבדוק ביוטיוב על "מיינדפולנס". זו גישה שלמה לנוכחות של הכאן ועכשיו. אני מצרפת כאן קישור לפודקאסט מקסים על הנושא. ממליצה בחום. ובעניין הנהיגה, יש לי עצה קטנה: דמייני שברכב שמולך יש תינוק קטן, בכיסא תינוק או אמא שצריכה לחזור לילדים שלה, אני בטוחה שזה יגרום לך להתרכז בנהיגה ולקחת החלטה שאת לא נוגעת בנייד. זה ממש עניין של חיים ומוות.   בהצלחה נשמה.