שלום יקרה

תודה שאת משתפת ולא נשארת לבד עם ההרגשה.

ראשית אומרת שיש אנשים שמבחירה מעדיפים להכתנס בעצמם. או שזה קשור לתקופה בחיים שרוצים שקט או שזה האופי שלהם, הם אוהבים את השקט שלהם. והדגש פה הוא שזה בחירה שלהם להתכנס פנימה להיות עם עצמם.

נשמע ממה שאת כותבת שאת מרגישה שזה לאחרונה, וזה לא מבחירה נכון? וזה לא מרגיש לך לא טוב…

יש כמה סיבות להתכנסות הזו שאת חווה,

יתכן שזה קשור להתבגרות הורמונלית,  יש הורמונים נשים (פרוגסטרון וגם f.s.h) שהאיכות האנרגטית  שלהם היא התכנסות ועצבות משהו קצת יותר אפל. וזה מתבטא אצלך כרגע. ימים כאלה בחודש (שימי לב לימי הוסת ובשבוע לפני קבלתה…)

עוד דבר, יש תקופות בחיים שעוברים עלינו כל מיני דברים שהנפש מבקשת התכנסות. ואז משהו בתוכך מתכנס אוטומטית…מין צורך כזה להרגיש מוגנת ועטופה בעצמך.

לעיתים זה קשור לחוויה לא נעימה שחווית ואולי את כרגע לא מקשרת את זה אבל התת מודע שלך כן מקשר את זה לחוויה הזו ומבקש ממך להתרחק מהעולם החברתי החיצוני וכמו להגן על עצמך ולהתבודד.

ואז את במין מקום כזה שמצד אחד יש לך צורך להתרחק ויש כמו עצב כזה לא ברור ומקום קודר כזה ומצד שני לא כיף לך הריחוק הזה כי את מרגישה תחושת בדידות ועצבות.

האמת , לא תמיד משנה הסיבה.

השאלה מה עושים עם זה

קודם כל, לא נלחמים עם זה, תאמרי לעצמך שאת נורמלית ואת בסדר וזה ממש טבעי ואנושי תקופות מסוימות להתכנס בתוך עצמך.ופשוט משהו ישתנה בעת הצורך של הנפש לשחרר ולאפשר לעצמה.. ואם יבוא לך , תצאי עם חברות כשתרגישי שמשהו מתעורר ברצון שלך, תקשיבי לגוף שלך  . זה יכול לקרות אחרי שמסתיימת הוסת ובהמשך עולה בהדרגה סביב ימי הביוץ שלך (ימים יותר פעילים אנרגטית סביב שבוע וחצי שבועיים מקבלת הוסת האחרונה)

השאלה החשובה היא אם זה כבר מתחיל להשתלט עליך ואת צוללת לתוך מקום של יאוש עצבות קודרת ודכדוך. זה כבר סיפור אחר..אם זה המצב שלך עליך לשתף מבוגר שאת סומכת עליו כמו אמא או אבא. (אולי בהמשך גם ללכת לאיש מקצוע כמו מטפלת רגשית.)

עוד עצות שיעזרו לך:

*לנסות להבין אם היה משו ספציפי שגרם מלכתחילה להתכנסות הזו ולראות אם יש לך מה לעשות בנדון . (כמו למשל חברה שפגעה בך – ואז ללכת אליה ולפתוח את הנושא איתה. או קשיים חברתיים אחרים, או קשיים בלימודים ,יש הרבה אפשרויות מה לעשות עם כל דבר העניין הוא-שהרבה פעמים הראש שלנו מספר לנו למה אנחנו לא בסדר בכל מיני פעולות שאנחנו עושים ורק המחשבה על זה שאנחנו לא בסדר או לא מספיק טובות גורמת כבר מאליה לתחושת דכדוך ועצבות..).

*לחשוב מה את אוהבת לעשות ולעורר את החשק שלך מחדש לזה. ולעשות את זה.

*לעשות הפוך מההרגשה- מרגישה רע חושבת רע ועושה טוב- להכריח את עצמך לצאת מהבית, לצאת עם חברה לקנות משהו שמשמח אותך. לשים מוזיקה מקפיצה ומשמחת ולרקוד, אמנות , וכו..

*להיות עסוקה בנתינה! זה מפתח פלאי לעזרה במצבים כאלה. פשוט להתחיל לתת להעניק לכל מי שצריך עזרה ולהיות שם בשבילו. זה ממש קסם!

תזכרי בכל מקרה דבר חשוב:

את טובה מעצם קיומך. בלי קשר לשום דבר חיצוני. לא ציונים. לא מצב חברתי ולא סביבה שגדלת בה  את פשוט טובה מעצם הקיום שלך.

ועוד דבר-

עצבות ודכדוך הם כוחות שמושכים למטה, באופן אוטומטי אם את מרגישה שאת נסחפת לשם יותר מידי וכבר הרבה מאוד זמן כפי שכתבתי, את צריכה להיות אקטיבית ולפעול כדי להעלות את האנרגיה שלך למעלה. זה לא משהו שאמור לקרות אוטומטי אלא זה צריך להיות בפעולה שלך. "אחרי המעשים נמשכים הלבבות".

בהצלחה רבה

אם את רוצה להעמיק מוזמנת ליצור קשר.

תהילה