אני יודעת שזה לא אמור עליי כלום ושאני בסדר ושהכל מתברר עדיין ובכל זאת- הייתי בסמינריון הקשור בהדרכה שלי ודיברו על העולם של החניכות. וכחלק מהשיח המדריכה שם העלתה את המשפט הבא: "זה בסדר להגיד לחניכות שהתאהבת, רגש טבעי וכו" לא אדבר על נכונות המשפט והאם זה טוב ונכון.. השאלה שלי היא מה זה אומר אם הפעם האחרונה שמישהו קצת עניין אותי זה בכיתה ח, וזה לא באמת היה התאהבות אלא יותר לחץ חברתי להראות שבנים זה דבר שמדבר אליי. וואלה לא יצא לי להתאהב וגם לא לדבר עם בנים יש בי קצת חשש, כי כל המסגרות שבחיי(אולפנא, נוער, סניף) הן נפרדות וזה לא האישיו( אני לא מעוניינת לשנות את זה- חושבת שזה הדרך המתאימה לי לגדול בה). ברור שמידי פעם אני שמה עין ומהר מאוד יורדת מזה, ומה שכן אני דוסית בכל ליבי (לא נראית הכי בחיצוניות למרות שמקפידה על צניעות) ותמיד חושבת על הבעל שלי, ועל כמה אני שומרת את עצמי אליו ומתפללת עליו הרבה בעיתו ובזמנו בעז"ה וכו, בקיצור בלחי"ת אבל מה לעשות שבנים לא ככ מענינים אותי (ב"ה גם בנות לא- מבחינת רומנטיקה) ברעיון העיקרי כן אבל לפגוש אותם או להסתכל או להתרגש מזה יותר מדי- לא קורה… מה את חושבת??