שלום לך יקרה, את כרגע בעיקר מאישמה את עצמך ומאוד שיפוטית כלפי עצמך. אני רוצה לעזור לך לראות כמה דברים מעולים ויפים וטובים כתבת על עצמך, ולא יודעת כמה את מודעת אליהם: 1. את מתחרטת על מה שראית – חרטה! זו לגמרי תשובה גמורה 2. את אומרת שלא תראי שוב. התחייבות לעתיד! מדהימה. אבל… הדברים הפחות טובים שאת מתארת הם ההלקאה העצמית, הגואל מעצמך, האכזבה, והתיסכול. אז ככה. מה שהיה, היה. לא תהיי תמימה כמו לפני כן, זה נכון. אבל טהורה,וראויה ואהובה לפני ה' ולפני עצמך ולפני האיש שיהיה לך – בוודאי! לא פחות מאף אישה אחרת. ולמה? בזכות שני הדברים שקיבלת על עצמך בלי להתאמץ בכלל. חרטה וקבלה לעתיד. לגבי הרצון לשכוח – תדעי לך כלל לחיים. כשבורחים ממשהו הוא רודף אחריך. כשמרפים הוא עוזב בעצמו. גם אם לאט לאט, גן אם יקפצו לך תמונות/זכרונות, זה לא העיקר. העיקר הוא מה קורה לך ברגע שעולים הזכרונות האלה. אני מנחשת שכיום ברגע שעולה לך זיכרון שאת לא רוצה בו,את מתמלאת אשמה מצפון ותחושה של חוטאת. וזאת עבירה על עבירה. כי לא רק זה, את גם מתייאשת מעצמך. ובעצם מתרחקת מעצמך. ואני באה להציע לך, כיוון חדש. קחי לך אתגר.. בכל פעם כשעולה תמונה/זיכרון. תהיי שם ברגע הזה. בלי שפיטה. תנשמי עמוק. תגידי לתמונה הזאת שאת לא רוצה בה ואת מבקשת שתניח לך. ספרי לה שאת במקום אחר. שאת בוחרת בדרך חיים של טהרה ונקיות. של שמירת העיניים . של אהבה עצמית ואהבה לחיים ממקום טוב יותר. ותנסי לשים לב מה קורה לך, האם יותר נעים ככה. אני מאחלת לך להתקרב אל עצמך,להיות בחמלה עצמית רבה, זה כרגע מושג שאת עוד לא מחוברת אליו ומכירה מקרוב, אבל ככל שתהיי בו, החיים שלך יהיו טובים יותר   בהצלחה! יעל בוק