סמיילי מחייך מתוקה ????
קודם כל תודה על השיתוף, אני מאמינה ששאלתך תעזור לעוד בנות. לצערנו בני נוער רבים בימינו סובלים מהפרעות אכילה, ובעיקר נערות, ולרוב נשארים לבד עם המצוקה הזו.
מדברייך נשמע שחברה שלך סומכת עליך ורואה בך אוזן קשבת ומישהי אמינה ומכילה.
מעודד לשמוע שחברה שלך שיתפה כמה אנשים קרובים במצבה, משום שלרוב להפרעות אכילה נלוות בושה גדולה ורצון להסתיר ולשמור בסוד, לכן גם אפשר להבין למה לא שיתפה עדיין את הוריה.
הפרעות אכילה מתחילות ממקום עמוק בנפש של חוסר מאוד גדול בהערכה עצמית ובצורך להרגיש שליטה על החיים שלי (לעיתים בעקבות טראומה או פגיעה כלשהי), באיזשהו שלב זה הופך לסוג של התמכרות שמאוד מאוד קשה לצאת ממנה, הדבר שהתחיל משליטה כ"כ גדולה בעצמי ובמה שאני אוכלת, מביא מהר מאוד לתחושה של חוסר שליטה במה שקורה לי ותחושה קשה כלפי עצמי.
בתור חברה, אני מציעה לעודד את חברה שלך לבקש עזרה מדמות מבוגרת (יועצת/מחנכת וכדו') שיכולה לכוון אותה איך לשוחח עם ההורים ותוכל אולי להסביר להם כמה חשוב שהיא תקבל טיפול רגשי שיחזק אותה מבפנים ושיעזור לה לטפל בשורש הבעיה.
תחזקי אותה כל הזמן במילים טובות, תזכירי לה במה היא טובה, תחמיאי לה!
תספרי לה שאפשר לצאת מזה, אפשר להגיע למקום שליו בנפש, אפשר לחיות חיים מלאים, שמחים, מוארים ומאירים.
לא מאוחר עדיין…
וגם את, גשי אולי ליועצת בית הספר/למחנכת או כל דמות אחרת שאת סומכת עליה ושיכולה לתמוך בך. את צריכה כוח כדי לתת כוח… תפקיד לא פשוט הוטל על כתפייך…
תמשיכי להיות חברה טובה ותאמיני בה כי היא כנראה פחות מאמינה בעצמה.
מחזקת את ידייך????????????
אביגיל
