אור יקרה,

אני קוראת את שאלתך במוצאי יום כיפור ומתרגשת.

כמה אור יש בך שאת זוכרת מעשה שעשית לפני הרבה שנים, בהיותך ילדה קטנה, ושאת מתחרטת עליו ורוצה לתקן אותו.

איני יודעת לענות לך מהבחינה ההלכתית ואני גם מניחה שאם זה היה לפני שנים רבות אז היית ילדה קטנה לפני גיל מצוות, ומן הסתם, הלכתית אין במעשה חיוב של עונש ואולם, מהבחינה הערכית-מוסרית זה מעיק עלייך וכבר זה חלק מהתשובה.

בהגדרת מצוות התשובה ישנם 5 חלקים-

1. הכרה בחטא 2. חרטה 3. עזיבת החטא 4. וידוי (כלומר הודאה בחטא) 5. קבלה לעתיד שלא לחזור על החטא.

ואת, אור יקרה, קיימת את כל החלקים. כלומר, חזרת בתשובה מלאה מאותו חטא.

עם זה, בחטאים שיש בהם נזק למישהו, כמו במקרה של גניבה, יש צורך גם בפיצוי לאדם שנעשה לו הנזק.

במקרה שלך, לקחת ללא רשות חפץ שהיה שייך לחברתך (אני בכוונה לא אומרת "גנבת" כי נראה לי שבמקרה שילדה קטנה לוקחת משהו שמוצא חן בעיניה ללא רשות זו לא גניבה אלא חולשה של רגע וטשטוש גבולות). היום כשאת בוגרת יותר את מצטערת על כך מאד ורוצה לכפר על כך.

זה מעשה בוגר ואצילי! במקרה כזה ישנן כמה אפשרויות. אכתוב את חלקן-

אם החפץ עדיין אצלך, את צריכה פשוט להשיבו לבעליו- באופן גלוי או סמוי (לדוגמה, להגיע אליה הביתה ולהניח אותו על מדף) .

אם החפץ כבר לא אצלך ואת מאד מתביישת לספר לחברתך, את יכולה לקנות לה מתנה או לתת צדקה בשווי החפץ ולהתכוון שזכות הצדקה תעמוד לחברתך.

אם יש לך עוד שאלות ותהיות לגבי זה תוכלי לכתוב לי למייל הפרטי ואשיב לך בשמחה.

המייל- [email protected]

בברכת שנה טובה ומתוקה, רונית.