שושנה שחורה (ואולי עדיף צחורה) יקרה,

את מיטיבה לתאר את תחושותייך ולהביע את שאלתך אך כדי לענות תשובה מדוייקת חסר לי נתון חשוב- הגיל שלך!

שונה התשובה לבת 20,22 שהוריה מאד רוצים שתתחתן אך היא עדיין לא מרגישה רצון ובשלות, מהתשובה שתינתן לבת 28, 30 (המספרים שנקבתי פה הם רק דוגמא, כמובן).

והיות שאיני יודעת מה גילך אנסה להשיב תשובה שתיתן מענה, ולו ראשוני לכל אחת מהאפשרויות.

את מסיימת את פנייתך ב"ואני לא יכולה לדחות יותר מידי את כל הסיפור כי אני במגזר שככל שהזמן עובר- את נתקעת…"- זו טעות!!!!

טעות להתחתן רק משום החשש שבמגזר בו אני חיה, אתקע אם לא אעשה זאת מהר.

הדבר החשוב ביותר בהחלטה להתחתן הוא הרצון והבשלות!!

הרצון להתחתן נובע מכך שאנו רוצות זוגיות, חברות, אהבה ואפשרות לנתינה, שיתפתחו ויתעצמו תחת קורת גג אחת.

אני מניחה שגם את, עוד בהיותך ילדה חלמת על "האביר על הסוס הלבן", זה שיפנק אותך ואת תפנקי אותו, זה שאיתו תבני בית שמח מלא אהבה ואיתו תלדי ילדים שמחים.

זהו חלומן של בנות באשר הן, לאו דווקא דתיות. חלום בריא, ורוד, מתוק ומקסים.

אלא שככל שגדלנו, הבנו שחתונה היא גם התחייבות ומחוייבות והיא חלק מסדרי העדיפויות שלי כאדם בוגר. בצד הרצון להתחתן ישנו הרצון (שגם הוא טוב ובריא) ללמוד, למצוא עיסוק, להוציא את כשוריי המקצועיים אל הפועל ולהתפתח באופן אישי.

בחברה הלא דתית, פעמים רבות נדחק הרצון להתחתן לתחתית סולם העדיפויות, והיות שסבורים שם, שזוגיות ללא חתונה מותרת, נדחה מועד החתונה לגילאי ה30 ואף יותר. המציאות והסטטיסטיקה מוכיחות כי צורת חיים כזו נוחלת אכזבות קשות וקשיים לא מעטים בקרב אותם צעירים שבחרו לדחות את גיל החתונה (אחוז הגירושין רק הולך ועולה, קשיים בפריון בשל הגיל המבוגר וכו').

עם זה, ציינתי שישנו תנאי נוסף לחתונה והוא- בשלות.

הבשלות מגיעה אמנם עם הגיל אבל אצל כל אחד מאיתנו היא תופיע בגיל שונה (מסיבות שונות- מבנה אישיות, נסיבות חיים וכיו"ב).

ישנן צעירות בנות 20 בשלות ומוכנות לחתונה וזוגיות וישנן כאלה שרק בגיל 25 הן חשות שהן מוכנות לכך.

חשוב לדעת- בשלות לחיי נישואין היא קריטית לחיים מאושרים.

פגשתי אישה שסיפרה לי שבנה בן ה19 התארס עם בת 19. כששאלתי אותה אם היא חשה שהוא בשל לחיי נישואין היא צחקה ואמרה- "ואם לא? לא נורא. יהיה להם קשה, הם יתבשלו יחד ויתבגרו". לענ"ד, גישה זו אינה נכונה מלכתחילה. זוגות שנישאו נישואי "בוסר" (כלומר, לא מספיק מוכנים ובשלים) משלמים מחיר כבד ולעיתים אף מתגרשים.

אז מה עושים?

עצתי לך, שושנה יפה, חישבי עם עצמך ובררי- מה השורש של אי רצונך להתחתן בשלב זה- האם זה משום שאת מאד צעירה בגיל? האם זה כי אינך מרגישה מספיק בשלה למחוייבות משום שאת צעירה עדיין? אם התשובה היא כן, אני מציעה שתשוחחי על כך עם הורייך ותסבירי להם זאת. תגידי להם שאת בוודאי רוצה להתחתן אלא שעל מנת לעשות זאת טוב את מבקשת עוד קצת זמן. בכך תפיגי את דאגותיהם וממילא את הלחץ כלפייך.

אך אם שורש אי הרצון ואי הבשלות להתחתן הוא בפחד, חרדה מפני חתונה, למרות הגיל הבוגר, לכאורה (למשל גיל 25 ומעלה) אז עצתי לך לפנות ליועצת/מטפלת רגשית שתסייע לך לפרוט את התחושות ולפרק את החסימות. יעוץ כזה עשוי לתת לך כלים שיצמיחו וישמחו אותך בתחומי חיים  נוספים.

בצד כל הבירורים הללו אני מציעה להתחזק גם בתפילה- "אנא ה', עזור לי למצוא בשמחה ובשלמות את בן זיווגי בעת ובזמן הנכונים ולזכות להקים איתו בית נאמן, שמח ואוהב שיעשה לך נחת רוח. אמן"

בהצלחה רבה!