היי. תודה על המקום לשאול. קשה לי. קשה לי מאוד… אני סוחבת איתי כאב מטורף. שאני לא מצליחה להסביר לאף אחד. מרגישה שאף אחד לא מבין אותי. אני כבר כמה שנים ככה. מנסה להחזיק תעצמי כל פעם קצת ואז קורסת מעומס נפשי. כבר עברתי כמה סוגי טיפולים. עכשיו אני בcbt.. מכל טיפול אני יוצאת סחוטה מפורקת לחתיכות. אני באמת בייאוש מעצמי.. הציעו לי כמה פעמים לקחת כדורים פסיכיאטרים. ההורים שלי ממש נגד ומשווים אותי לאנשים אחרים שהצליחו לקום מהמשברים שעברו בלי לקחת כלום.. אני מתמודדת עם חרדה קשה ודיכאון(לא מאובחן קליני). באמת. באמת. מה אני עושה מפה? איך מתקדמים עם החיים? לא רוצה לחיות ככה. פשוט לא מסוגלת כבר.. אני מאבדת את עצמי.. נאבדת בעולם הזה. יש בי הרבה אשמה על עצמי ואני לא מצליחה להתקדם לכלום. אני בן אדם שאוהבים אותו,אני מתוקתקת ושמחה. וכבר תקופה של שנתיים פלוס שאני פשוט מרוסקת. מתרוממת כל כמה זמן לשבוע ואז נוחתת כואב. אני מתלבטת אולי לא טוב לי הטיפול…לא רואה שינוי משמעותי. התחברתי אלייה, אבל זה תקין שאני ככה ניהית מוצפת אחרי כל פעם? אשמח לתשובה לכל הבלבול הזה.. או אפילו רק חיבוק מרחוק כי אני מרגישה כל כך לבד..😪 תודה רבה
