שלום יקרה.
כל הכבוד לך שאת קשובה לעצמך ושמת לב שמשהו לא בסדר.
כל הכבוד לך שהחלטת להוציא את מה שאת מרגישה מבפנים ולכתוב לעזרה. אני מעריכה אותך מאוד!
ההגדרה של הטרדה מינית היא רחבה וכוללת בתוכה גם מקרים "אפורים".
זאת אומרת, יש מעשים שעליהם אפשר בוודאות לומר – זו הטרדה מינית. ההגדרה שלהם היא "מעשה מגונה שנועד לגירוי, סיפוק או ביזוי מיניים".
ויש מעשים תמימים, או שנראים תמימים, אך יכולים להיחשב כהטרדה מינית בהתאם לנסיבות.
כך שזה שאת מבולבלת ולא ברור לך איך להגדיר את הסיטואציה, זה לגמרי מובן.
מה שקובע כמובן הוא מה את מרגישה.
לכל אחת ואחד מאיתנו יש גבול שונה, אבל לכולנו יש גבול. וכשהגבול נחצה אנחנו מרגישים אי נוחות בתוכנו.
(גם מעשים תמימים יכולים להפריע ולהטריד וזכותך להרגיש כך ולהפסיק את זה).
לפעמים הבלבול נובע מהקושי לזהות את הגבול הפנימי. ככל שאנחנו יותר מקשיבות לעצמנו פנימה ולגוף שלנו אנחנו יכולות להתחזק בזה.
אפשר ממש להרגיש את הגוף שלנו מסמן לנו שמשהו פה לא בסדר.
אם את מרגישה שהנגיעה לא היתה ראויה, אז בוודאי שהרגשתך מדויקת.
כנראה שקרה שם משהו שחצה את הגבול הפנימי שלך.
להרבה אנשים קשה להגיב מיד כשחוצים את הגבול האישי שלהם.
זה מאוד קשה באותו רגע להגיד משהו, לצעוק, לעצור את זה, ללכת משם.
יכול להיות שלא עשית דבר מכל אלה וזה נורמלי לגמרי.
רוב האנשים חווים שיתוק ברגעים האלו, ורק אחר כך הראש עובד שעות נוספות בשחזור של מה שהיה.
השיתוק הזה הוא גם חלק ממנגנון הישרדותי שטבוע בנו. תדעי שזה קורה לרובנו, וזה לא נתון לשליטה!
לכן מה שחשוב זה לא מה עשיתי באותו רגע, אלא מה אני יכולה לעשות אחר כך –
והדבר הראשון והחשוב שאת יכולה לעשות הוא לפנות לעזרה כמו שעשית. כל הכבוד!
את מתארת שזה לא עוזב אותך.
הכוחות הבריאים שבתוכך קוראים לך להתבונן בטלטלה שעברת, ולבדוק מה יעזור לך עכשיו.
אני מציעה לשתף את ההורים או מישהו מסביבתך הקרובה בחוויה שעברת. הם יעזרו לך להבין יותר טוב את הסיטואציה שהיית בה ולעבד אותה.
אולי תגיעו ביחד למסקנה שכדאי לפנות להתייעצות מקצועית כדי לברר איך את יכולה להרגיש טוב יותר מבפנים.
לפעמים קשה לשתף בגלל רגשות של בושה על מה שקרה, או אשמה – "זה קרה בגללי…"
אני אומרת לך בבירור: לא משנה מה עשית באותו זמן,
את לא אשמה אם מישהו אחר חוצה את הגבול שלך.
ואת לא צריכה להתבייש במשהו שמישהו אחר עשה.
לכן אל תהססי לשתף ולהיעזר בקרובים אלייך. ואם קשה לך לפנות לאדם מהמשפחה, את יכולה לפנות לאיש/אשת מקצוע.
מכיוון שמדובר בבן משפחה אולי את מרגישה שזה יותר מורכב. זה באמת לא פשוט ויכול לגרום לאי נעימות מול אותו אדם, ולשנות את היחסים ביניכם.
לכן כדאי לך להתייעץ כדי להבין איך לנהל את העניין הזה בצורה הכי חכמה וטובה.
יכול להיות שאותו בן משפחה היה תמים לגמרי, ולא היה מודע לכך שבנגיעה שלו הוא חצה את הגבול שלך, ואז בעזרת הורייך/ מבוגרים אחרים שיעזרו לך, תרצי לפנות לאותו בן משפחה ולהבהיר לו שהוא חצה את הגבול, או לדבר עם ההורים שלו על מה שקרה כדי שהם ידברו איתו.
ויכול להיות שהוא לא היה תמים בנגיעה שלו, ואף יכול להמשיך ולפגוע בך או באחרות. גם במקרה הזה כדאי ורצוי לפנות אליו בשיחת הבהרה, וכנראה שהוא צריך טיפול.
דעי שזכותך ואף חובתך היא לדאוג קודם כל לשלומך, לרווחתך הגופנית והנפשית, ורק אחר כך לבני משפחה אחרים.
אנשים רבים שחוו הטרדה או פגיעה מרגישים קושי לספר על האדם שפגע בהם מחשש לגרום לאי נעימות או אף לפגוע בו.
חשוב לי לומר לך, האחריות על המעשים של כל אדם הם עליו בלבד.
אם הוא עלול להיפגע כעת, זה בגללו! לא בגללך.
יכול להיות שלא תרצי להיות איתו בקשר, אלא רק לטפל בעצמך, וזה גם בסדר.
לסיכום יקרה, כל הכבוד שהיית קשובה לעצמך, אני שולחת לך ממקומי הרבה אור וכוחות להתמודדות שאת נמצאת בה עכשיו.
בע"ה, אני מאמינה שאת יכולה לצאת מזה גדולה וחזקה יותר מבחינה פנימית.
בהצלחה, הדס.
