הי מתוקה,

כואב לי הלב לקרוא את השאלה שלך.

זה קשה להחשף לאדם חולה נפש, זו מציאות שמעלה הרבה שאלות, אפילו מפחידה, בטח אם זו אמא.

אמא שצריכה להיות שם בשבילך, להקשיב לך, להיות לך עוגן. מבינה ממש את הכעס. זה מכעיס שבגיל כל כך צעיר נאלצת להפוך להיות המבוגרת האחראית, ואת רק בת 15 (!!!).

אבל כמו שאמרת, באמת ההורים לא אשמים.

מאוד היינו רוצים שההורים שלנו יהיו תמיד חזקים, מתפקדים, אוהבים אותנו בלי תנאי. בפועל זה לא כך, כי הם בני אדם.

הם לפעמים חולים (כמו אמא)

ולפעמים לא מספיק אמפתיים (כמו אבא) ואנחנו נשארים לבד.

מישהו הרגיש כך לפנייך, וגם כתב על זה פסוק בתהילים – דוד המלך ע"ה: "כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני". דוד נזרק מהבית, היה אחראי על הצאן. גדל בלי הורים ובלי אחים, מנודה.

שם הוא למד לדבר עם ה'.

לפעמים בחיים קורים דברים קשים. קשים באמת (כמו שקרה לך…) ולא תמיד נבין מיד למה. לפעמים נבין רק אחרי הרבה שנים.

מה שבטוח שהאנשים המרשימים ביותר בעולם, הם אלו שעברו דברים קשים והצליחו לגדול בעקבות הניסיון.

בשביל לגדול צריך עזרה של מישהו שמלווה ועוזר שלא ניפול.

את כותבת שלמדת לשתוק, אני ממש מבקשת ממך לא לשתוק. לשתיקה יש מחיר כבד.

אולי יש איזו חברה/מדריכה/מורה שאת יכולה לדבר איתה?

הכי טוב ללכת לטיפול, אבל אם לא אפשרי בגלל תקציב או חוסר הבנה של הסביבה, מציעה שתתחילי לכתוב יומן.

העיקר להוציא… לא להשאיר את הכאב בפנים.

זה יכול מאוד להקל.

תעדכני אותי ????????❤️