היי אוהבת ים 
את מתארת מצב שבו את אוכלת ממש ממש מעט. אולי זה לא בגלל רצון לרזות בצורה קיצונית או בגלל דימוי גוף נמוך, כמו כשמדובר לרוב על הפרעות אכילה, אבל אם את באמת כמעט לא אוכלת כלום- זה אכן משהו שיכול להיות מסוכן עבורך.
אני חושבת שיש לך חברה טובה שממש דואגת לך ובגלל זה היא מעלה את הנושא שוב ושוב. מצד שני- אני גם מבינה למה זה מפריע לך. איומים ו״חפירות״ או הפחדות- לא באמת גורמים לך לעשות משהו כדי לשנות את המצב, ובטח לא משפרים את ההרגשה שלך.
יש חשיבות גדולה לאכול בצורה מסודרת. לכל אדם, ובטח לנערה בגיל ההתבגרות- כשהגוף גדל ומתפתח. האוכל הוא הצורך הכי בסיסי של האדם ובלעדיו קשה לתפקד, להתרכז, להנות ולהרגיש טוב. הוא הדלק של הגוף שלנו עבור כל דבר בחיי היומיום.
הייתי מציעה לך לחשוב על פתרון שנכון עבורך ולא יסכן את בריאותך. למשל: האם יש אפשרות שתוכלי להצטייד באוכל מהבית שיעזור לך לפחות בחלק מהזמן?
אולי אפשר גם לדבר עם אמא ולחשוב יחד עם צוות האולפנה איך אפשר להתאים את האוכל עבורך?
אופציה נוספת היא להיעזר באשת מקצוע- כלומר- תזונאית קלינית. את יכולה להיפגש איתה והיא תוכל לעזור לך וביחד להתאים תפריט שיתאים לך וגם שיתאפשר להתמודד איתו באולפנה- למצוא אופציות למאכלים שתוכלי לאכול גם כשאת לא בבית, ושעדיין הגוף שלך יקבל את מה שהוא זקוק לו.
אז תוכלי גם לומר לחברה שלך שאת מטפלת בנושא ואין צורך שתזכיר לך אותו שוב ושוב.
אבל שתדעי שיש פתרונות לקושי שלך (אכילה בררנית) ואם תשתפי את ההורים, תוכלו יחד לחשוב מה הפתרון הכי נכון עבורך. וכך תוכלי להתאים את האכילה לדרך הנכונה עבורך.
אבל באמת כדאי לא להשאיר את המצב כמו שהוא, תשמרי על עצמך ועל הגוף שלך 
