שלום לך פרח סגול יקרה,
תודה רבה שאת כותבת ומשתפת ברגשותיך,כמה לא מובן מאליו.
קשר בין אחים הוא כפי, מעצבן,משמח, מבלבל,משגע ועוד..בקיצור זה דבר מורכב, בכל משפחה!
אני בטוחה שגם אם נראה לעין שהקשר של חברות שלך עם האחיות שלהן מושלם זו לא התמונה המלאה היחידה, לכל דבר יש התרונות וחסרונות…
יש הרבה רגעים שאנחנו אולי מקנאות בחברות שלנו, אני זוכרת שפעם אמרתי לחברה שלי איזה כיף לך שיש לך אחים והיא אמרה לי שהיא דווקא מקנאה בי כי לי יש אחיות…
ובגלל שהנגענו רגע ברגש הקנאה, חשוב לי להגיד שכולנו מקנאים לפעמים, זה הרגש הכי טבעי שיש. מה עושים עם זה, מקבלים את זה שאנחנו בני אדם, משתדלים פחות לבקר את עצמנו וממשיכים הלאה….
להרגיש לבד, שאין לי את מי לשתף, שאף אחד בעולם לא מבין אותי זה גם מאוד טבעי בכלל ובגיל ההתבגרות בפרט. ועם זאת זו תחושה מאוד קשה ומתסכלת.
הרבה פעמים קשה לנו לשתף כי אנחנו מרגישות שאף אחד לא יבין, שאולי לא יקשיבו לנו, שמה שעובר עלי פחות חשוב, שאולי זה לא מעניין אף אחד…
אבל חשוב שתדעי שאת מאוד מאוד חשובה ומה שעובר עליך חשוב משמעותי ואת לא לבד!
אז מה עושים עם כל התחושות האלה…
1. לוקחים כמה דקות חושבים על דמות בחיים שלך שאת סומכת אליה, זו יכולה להיות חברה,שכנה,דודה, מדריכה, מורה, כל משהו שאת מרגישה מספיק קרובה אליה ומשתפים אותה. זה יכול להיות בהקלטה, כתיבת מכתב, ציור כל דבר אחר שעולה לך בראש…
2. מנסים לדבר עם אמא, נשמע (ממה שכתבת שהיא חסרה לך) אני בטוחה שאם אמא שלך הייתה יודעת מה את מרגישה היא הייתה מיד מפנה לזה זמן. בתור אמא הייתי מאוד רוצה לשמוע מהבת שלי מה עובר אליה גם אם לפעמים זה קשה.
3.את יותר ממוזמנת לכתוב לנו עוד שאלות, מחשבות,שהיית רוצה שנענה לך עליהם. אנחנו כאן בשבילך.
בהצלחה גדולה יקרה! מחזקת את ידייך שולחת חיבוק גדול.
קרן הבר מנחת מיניות בריאה מוגנות.
