שלום לך יקרה,
בעולם שלנו, משום מה, אוהבים רזון. יש איזו תפיסה שרזון זה דבר יפה. אני לא מתכוונת להתווכח עם זה, אבל חשוב לי בכל זאת לכתוב לך בתור פסיכולוגית, בתור אישה ובתור אמא למתבגרות – שהתפיסה הזו מחבלת באהבה העצמית של הרבה נערות ונשים, וחבל כל כך!
ממה שאת כותבת נשמע לי שמצד אחד את מכירה ביופי שלך, את "מודה" שאת נראית טוב, את "יודעת" שאת נראית טוב, ובכל זאת התחושה הזו מתערערת מדי פעם, כנראה בעיקר כשאת בנסיבות שמעוררות בך צורך "לשפוט" או "להעריך" את עצמך מחדש. מה עושים עם זה?
אז קודם כל, אני ממש שמחה לשמוע ממך שאת יודעת שאת יפה ורזה, הלוואי שתצליחי ממש לעוף על עצמך עוד, ולהוריד את הידיעה הזו אל הלב ואל ההרגשה.
דבר שני, הנטיה שלך לשפוט את עצמך בצורה קצת ביקורתית ופחות מחמיאה בסיטואציות מסוימות, היא נטיה נורמלית לגמרי! כשאת מתעמלת או רוקדת אני מניחה שאת לבושה אחרת, אולי הדוק יותר, ויכול להיות שאת גם מול מראות גדולות או מול נערות אחרות, וכל אלו גורמים לך לבחון את עצמך ביתר קפדנות. בחינה מדוקדקת מזמינה איתה גם זיהוי של נקודות בעייתיות, אפילו אם הן ממש מזעריות ופיצפונות. אני מציעה שממש "תסמני" לעצמך בראש, שיש נסיבות ידועות מראש שבהן את שיפוטית וביקורתית כלפי עצמך, אל תילחמי בזה, תני לזה להיות ופשוט לעבור. כמו ילד קטן שצועק לאמא שלו ומשתולל ומאבד את זה כשהוא עייף. זה קורה וזה עובר. גם הראש שלך שמשדר לך מחשבות שיפוטיות בהגזמה על המשקל שלך, זה לא משהו כדאי לקחת ברצינות. את יודעת שיש כאן הגזמה שגורמת לך סתם ככה להמעיט באהבה העצמית שלך.
דבר שלישי, בענייני בטן, משהו שמעסיק נערות ונשים הרבה מאוד: תדעי לך שאת יכולה להיות רזה מאוד אבל אחרי ארוחה טובה הבטן תהיה קצת עגלגלה, או ביום חם אחרי ששתית הרבה (מצוין! כך צריך) או לחלופין בזמן ביוץ או לקראת קבלת ווסת, גם אז הצורה של הבטן משתנה והופכת עגלגלה יותר, לעיתים ממש נפוחה. אצל בנות רזות זה אפילו בולט יותר בהשוואה לבנות מלאות. וכל זה טבעי ונורמלי! הבטן שלנו היא לא דבר סטטי, קורים דברים מאוד חשובים ומעניינים בתור חלל הבטן שלך ולכן לפעמים היא תראה לך קצת מלאה מהרגיל, ואין כאן תועלת בהרזיה כי אלו תנודות טבעיות ונורמליות.
דבר רביעי: כל עוד המחשבות הללו אמנם מציקות לך אך לא גורמות לך לשנות את התזונה, אני חושבת שאפשר פשוט לקבל את זה ולהבין שזה חלק מהתהליך של התפתחות ובניה של דימוי עצמי גופני חיובי. אבל אם את מרגישה שהעניין הזה גורם לך לשנות תזונה או לעשות דיאטה, חשוב מאוד לא לעשות דברים על דעת עצמך, אלא ללכת להתייעץ עם רופאת משפחה או עם תזונאית, כי בגיל שלך כל ירידה במשקל עלולה חלילה לגרום נזק שאחר כך קשה לתקן.
ודבר אחרון חביב: את שואלת "איך אני גורמת לעצמי להיות מספיקה"? אולי קודם כל בכך שתקבלי את עצמך עם חוסר הקבלה העצמית: כלומר: גם ברגעים שאת מרגישה שאת עפה על עצמך, וגם ברגעים שאת מרגישה לא מספיק טובה. זה בסדר לא להרגיש תמיד יפה. זה חלק מלהיות בן אדם: הספקות העצמיים, חוסר שביעות הרצון, הרגעים שבהם את מרגישה לא מספיק טובה. הדבר הכי חשוב הוא שלא תתני לספקות לעצור אותך מלעשות דברים שחשובים לך, דברים שאת רוצה להגשים ולהצליח בהם. אם את מרגישה שהתחושה שאת "לא מספיקה" מערערת אותך, עוצרת אותך מלתקדם או מונעת ממך לעשות דברים שחשובים לך – זו סיבה טובה לפנות לייעוץ מקצועי ולקבל כלים בתחום הזה.
בהצלחה!
