הי יקרה.
קודם כל אני לגמרי מזדהה עם השאלה שלך, גם אותי היא מעסיקה רבות.

אני רוצה להתייחס לשני רבדים:

* הרובד התרבותי, או: אנשים שלא חייבים להמשך לבני מינם.
המרחב התרבותי שלנו היום מייצר לגיטימציה ונורמליזציה של זוגיות חד מינית.
הנורמליזציה גורמת לכך שבכל מקום אנחנו פוגשים זוגיות חד מינית, הרבה מעבר למה שהיא באוכלוסייה:
בסרטים, סדרות, פרסומות וכו'
(בארה"ב שאלו אנשים כמה אחוז מהאוכלוסיה לדעתם הם להט"בים, והתשובה הממוצעת הייתה 20%. בפועל מדובר על 2.5%)
המרחב התרבותי הזה גורם להרבה אנשים להרהר על הזהות המינית שלהם, לבחון אותה, להתנסות בזוגיות חד מינית
על אף שהם לא כאלה באמת, או שהם ביסקסואלים – כלומר יכולים להמשך גם וגם.

באופן אישי אני מלווה הרבה בנות שחוו התנסות מינית עם בת, מה שגרם להן להיות בטוחות שהן לסביות,
וכשהן עברו תהליך של התבוננות הן גילו שיש בהן יכולת להמשך גם לגברים
לא מתוך אילוץ ולא מתוך שינוי נטיה. אלא בגלל שמראש כנראה היו בהן חלקים כאלה וחלקים כאלה
והתרבות הסלילה אותן למחשבות אוטומטיות לכוון משיכה מינית תוך מגדרית.
התרבות שלנו מעצימה מודעות והתנסות חד מינית, ולכן יותר ויותר אנשים מגדירים את עצמם להט"בים (יש על זה מחקר של מכון ארגמן אם תרצי לקרוא).

אז בהיבט הזה, יש לנו תפקיד כחברה ותרבות אלטרנטיביים, לעודד אנשים לעבור תהליכי עומק לפני שהם מקבעים את הזהות המינית שלהם
ההלכה מכוונת כל מי שיכול להתחתן עם בני המין השני, ולכן יש עניין לנסות לשאוף לשם – כל עוד זה אפשרי.

ב. ההיבט האמוני, או : ההיבט הטראגי.

יש אנשים שהסיפור שלהם באמת טראגי.

הם עברו תהליך של בירור זהות. ניסו להמשך לבני המין השני.

וזה באמת לא קיים בהם. אין להם אפשרות כזו.

זה קיים לגמרי.

הלכתית, אין שום אפשרות להתיר. לא משכב זכר, ולא יחסים מיניים בן בנות. (האיסור של בנות אמנם יותר קל אך גם הוא קיים).

מה הקב"ה רוצה מהם?

אין לי מושג.

זו שאלה שיש לי לריבונו של עולם.

כאדם מאמין, יש לי הרבה שאלות עליו. אני מאמינה בו , מאמינה בהלכה. אבל זה לא אומר שאני מבינה אותו, בשום צורה.

יש טרגדיות שהקב"ה יצר דרך הטבע: אנשים שלא יכולים ללדת, מומים, מחלות. זה כואב נורא.

יש טרגדיות שהקב"ה יצר דרך ההלכה: מסורבות גט, אישה גרושה שהתאהבה בכהן, אנשים שנמשכים לבני מינם. זה גם כואב נורא.

אין לי תשובה, אין לי הבנה. זה כואב וקשה לי. ואני פותחת את הלב בהרבה אהבה לחברות כאלה.

זה שאין לי הבנה זה לא גורם לי לוותר על ההלכה. זה גם לא גורם לי להסתכל בזלזול או בהאשמה כלפי חברות כאלה.

זה גורם לי להמשיך לנשום לתוך הכאב והמורכבות, להתפלל על זה ולהתפלל שיהיה לאנשים הללו כוח, כי זה ניסיון מאתגר מאוד.

באופן מעשי, אני ממליצה לכל אישה כזו למצוא אשת הלכה שתלווה אותה בהתמודדות המאתגרת הזו. לפעמים יש גם דברים שמתאפשרים ביעוץ פרטני ולא נכתבים בציבור.

מקווה שהועלתי בתהליך הבירור שלך ושל אחרות, גם אם נשארים שם סימני שאלה.

בהצלחה רבה, שנעבוד את ה' בשמחה

מאור