סול יקרה, תודה שכתבת.. כמה עוזר לשחרר את הרגשות האלה ממעמקי הלב ולהוציא אותם שמישהו ישמע, אפילו באופן אנונימי..

שמעתי מהמילים שלך כמה נקודות שהדליקו לי בראש תמרורי בקשת עזרה..

1. 'אני לא סומכת על אנשים בכלל' –

אמירה שבטח עומדת מאחוריה איזושהי חוויה או חוויות שצברת של אכזבה ופגיעה באמון. קשה לשקם אמון בבני אדם אחרי שנשבר האמון, אבל… אפשרי! בעזרת טיפול משמעותי ניתן לשקם את תפיסת האמון בבני אדם

2. 'אני לא אומרת את זה לאף אחד' –

חווית סוד, ובדידות כתוצאה מהסוד. כשיש סוד כל הגוף כואב. והכאב הופך גדול הרבה יותר מאשר כשחולקים אותו

3. את מבקשת עזרה וזה הדבר הכי חשוב וטוב. את כבר אחרי הזיהוי של הקושי, אחרי ההבנה שמישהו חיצוני בלבד יוכל לעזור, ולא אמא או היועצת או חברות. מולן את לא נפתחת מהלב.

אז ככה..

דבר ראשון, כל הכבוד לך על הרצון לקבל עזרה. סימן שאת רוצה לחיות באיכות חיים ומאמינה שמגיע לך

דבר שני, טיפול זה דבר כל כך מבורך. אני נפגשת כמטפלת עם ילדים, עם נוער, עם מבוגרים. כולם נושמים לרווחה כשהם מגיעים ומשתפים. זה באמת מרחב שמאפשר שיתוף, טיפול והטבה.

דבר שלישי, אשמח מאוד לתת לך המלצות לאנשי / נשות טיפול שכדאי לפנות אליהן. אם תרצי, תוכלי לכתוב בתגובה איזור מגורים קצת יותר ספציפי בצפון, כי הצפון זה איזור גדול מדי כדי שאדע לאיפה להמליץ לך ללכת.

ולסיום, מחזקת אותך שתצליחי למצוא כוחות לגשת לקבל טיפול וליווי. כרגע הדימוי הנפשי שלך מספיק טוב מעצם האמונה והרצון שטיפול יביא להטבה, ולאט לאט גם דימוי הגוף ישתפר, ותהיה הרמוניה טובה בין השניים.

שולחת לך כח וחיבוק,

יעל בוק, עו"ס