היי עד כמה זה גרוע לא לראות את עצמך בעתיד? אני מסיימת ללמוד 12 שנות לימוד ואף פעם לא תיארתי לעצמי שאני כ"כ אפחד לצאת לדרך הזו. כשהייתי קטנה יותר תמיד רציתי להיות עצמאית, רציתי לסיים את הבית ספר להתחיל לעבוד ולקנות את כול הדברים שלא יכולתי להרשות לעצמי. עד כיתה ז' הייתי שונה לגמרי ממה שאני עכשיו למרות שגם בשנים האלו היו כ"כ הרבה עליות ומורדות הייתי בסדר. אהבתי את עצמי והיה לי ביטחון עצמי , תמיד ידעתי להרים לעצמי וגם לפעמים שלא הייתי מצליחה במשהו לא הייתי לוקחת את זה קשה הייתי בסדר. מאמצע כיתה ז' הרגשתי שמשהו קורה בגישה שלי לעצמי אבל תמיד ידעתי שזה הגיל שמתחילים לבחון את עצמך יותר והאמנתי שאם הזמן ושינויים שאני ארצה לעשות יהיה בסדר. תמיד הייתי הילדה הזו שמה שדחף אותה להמשיך היה הרצון להיות אמא , להקים משפחה ולתת להם את ההרגשה שאני תמיד שם בשבילם לתת להם את ההרגשה שהם יכולים להיות פתוחים איתי. קיבלתי חינוך מדהים מההורים שלי אבל אף פעם לא יכולתי לבוא ולשתף מישהו מהמשפחה שלי או מהחברות רק כי אני לא רוצה להראות להם שקשה לי וגם כי אני יודעת שלכול אחד יש את הקשיים שלו, חשבתי שזה יעבור ושאני יהיה בסדר ושזה רק תקופה קשה. בכיתה י'- י"א התקרבתי להקב"ה ברמה כזו שהתחזקתי הפסקתי לצאת עם מכנסיים, ללכת לבית כנסת , פה ושם לשיעורי תורה , לקרוא קריאת שמע כול לילה למרות הקושי והרגשתי טוב היה לי טוב . הביטחון שלי בה' גרם לי להאמין שיהיה טוב והביטחון שלי דיי השתפר, האמנתי שלא משנה מה יהיה בסדר ושכול דבר מוביל אותי לדרך הטובה ביותר בשבילי. בכול מקרה משהו השתבש בתקופת המעבר בין כיתה י"א לי"ב זו הייתה הנפילה הכי קשה ניסיתי להעסיק את עצמי בחופש הגדול מלעשות דברים שלא רציתי והצלחתי ואז נדבקתי בקורונה והייתי כמה שבועות בבית , כמה שבועות שגלשו לתחילת השנה שלי בכיתה י"ב ובתכלס לא היה איכפת לי שאני פספסת את הרגעים האלו, הרגשתי כ"כ הרבה דברים שאני לא מצליחה להביע אותם כמו שצריך. מה שכן, לגמרי השתניתי יש לי כ"כ הרבה דאגות ופחדים שאני רק מחפשת דרכים לברוח מהם וזה פשוט בלתי אפשרי. אני פשוט ממשיכה ומנסה לקוות שזה באמת תקופה קשה שתעבור. אני כ"כ מפחדת שאני יעשה משהו שאני אתחרט עליו, אני כ"כ מפחדת שאני לא יצליח לצאת מזה, אני מפחדת משינויים קיצוניים אבל אני תמיד מנסה לדחוף את עצמי לשם כי אני באמת מרגישה שמהו חייב להשתנות. אני יודעת שאם החוסר ביטחון הזה בעצמי לא יוביל אותי לשום מקום וזה חייב להשתנות אבל אני כ"כ עייפה מלנסות, אני כ"כ עייפה מלנסות להביע את מה שאני מרגישה.