הי יקרה, מבינה אותך מאוד.
לכל אחת יש קצב שונה להתפתחות, וזה לפעמים מעורר כל מיני תחושות, במיוחד כאשר יש השוואות.
אני רוצה לנסות להציע לך זווית הסתכלות אחרת:
הרבה פעמים כשאנחנו משוות את עצמנו לאחרות שסביבנו- אנחנו משוות את עצמנו מול מי שבמחשבה שלנו היא במצב יותר טוב, וזה לא משנה מאיזה סיבה.
ההשוואה הזאת לא גורמת לנו לשמוח יותר במה שיש לנו, אלא בדיוק להיפך.
ולכן אני רוצה להציע לך,
להיות מודעת להשוואות האלו, ולנסות לחשוב טיפה אחרת.
כלומר, לנסות לשמוח במה שיש לנו, במה שקיבלנו וכבר קיים, מה שאחרות כנראה עוד מחכות אליו.
לא מתוך התנשאות או זלזול או הקטנה של האחרת,
אלא מתוך בחירה לשמוח במה שיש,
מתוך בחירה להרגיש טוב
ולחשוב חיובי על המציאות.
לכתוב את זה – זה קל מאוד,
ליישם זה מאתגר יותר,
אבל אני בטוחה ששינוי מחשבתי לכאורה קטן, יכול לסייע לך בהתמודדות הזאת. ❤️
אני רוצה לספר לך שייתכן מאוד שאותן בנות שעוד לא מתפתחות בקצב כמו שלך,
מסתכלות עליך ומרגישות את אותה תחושה, רק מסיבה הפוכה.
הפערים בקצב של ההתבגרות מייצרים לפעמים השוואות לא נעימות.
אבל זה עובר, ואנחנו יכולות לנסות להתמודד ולבחור לחשוב על הדברים הטובים שבמציאות.
לגבי החלק השני שכתבת,
זה מאוד קשור לאותו נושא.
בגיל ההתבגרות הגוף מתפתח ומשתנה לנו, ואנחנו פתאום "לא מכירות" אותו.
המראה החדש של הגוף שלנו דורש הכרות חדשה, התבוננות חדשה, וחיפוש הדברים הטובים שאנחנו אוהבות בו.
אני רוצה לעודד אותך, שאלו תחושות מוכרות, את לא לבד.
גיל ההתבגרות הוא מסע, וכל שלב מביא איתו התמודדות חדשה שממנה אנחנו צומחות, מתפתחות ומתבגרות.
הצעה פרקטית לסיום:
תנסי לשתף נשים או חברות מסביבך בתחושות שלך,
אני חושבת שאת יכולה לגלות בנות שמרגישות כמוך,
ולא להיות לבד בתחושות זה גם דבר גדול מאוד,
שמשחרר את הרגשות הלא-נעימים,
ומפנה את הכוחות להתמודדות ולבחירה בעין טובה על הגוף שלנו שהופך להיות דבר מופלא.
בהצלחה יקרה במסע שלך !
תהילה
