יקרה מאוד
כל כך נגעת לליבי בשיתוף הכן שלך בהתמודדות שלך.
תודה לך על גילוי הלב, כל כך מעריכה את זה, בטוחה שזה לא היה לך קל…
אנסה בע"ה לתת לך מענה מטיב ומועיל.
קודם כל רוצה לומר לך שבמציאות שלנו את אחת מיני רבות ורבים שמתמודדים עם משיכה לתכנים הללו ואני רוצה לומר לך שזה קשור לכך שאנו חיים בעולם ששטוף בתכנים מיניים ושטוף בגירויים מיניים וגם שמצויות דרכים כל כך פשוטות וזמינות להגיע אל התכנים הללו, באמת זה לא מנחם שיש עוד מתמודדים וגם כאלו שאינם מצליחים להתגבר ונופלים וקמים שוב ושוב, אבל זה כן עוזר להבין שאת לא הבעיה! המציאות בה אנו חיים מורכבת ומזמנת אותנו לפתח יכולות ושרירים פנימיים של גבורה, איפוק והפניית הכוחות והלב שלנו אל טוב וישר, וזה לא קל…
יחד עם ההבנה הזו וודאי שיש דרכים לעזור לעצמך להיות במקום אחר שישמח אותך, שישיב לך את האמון בטוב המוחלט הקיים בקרבך, והקיים בעולם שלנו.
יקרה
דבר ראשון מציעה לדאוג לסינון במכשיר שלך, בבית וכו' כאשר זה יהיה פחות זמין לך זה כבר יקל עליך, זה לא להיות כל הזמן במאבק עם עצמך, זה לעשות מעשה שעוזר לך להתמודד ועצם הדבר מחזק ומרים מעט.
דבר שני הייתי מציעה לך לשתף דמות משמעותית שקרובה אליך ושיש לך אמון בה כדי שתוכלי לדבר על הקושי על המשיכה ועל הסלידה מהצד השני, דמות מבוגרת ממך, הורים, מחנכת, מדריכה, יועצת וכדו' אנחנו נוכל להמשיך להתכתב אם תרצי, עדין חושבת שאת ראויה ליותר דיבור, הקשבה ושיתוף מאשר באופן הזה. זה יכול לתת לך כח ביוםיום שלך, ולתת לך מקום להניח את הכאב ואת יסורי הנפש שאת נמצאת בהם.
דבר שלישי בינך לבינך לחשוב עליך טוב, להבין אותך, למלא את הראש והלב במבט מאמין ובוטח במי שאת ובמי שאת רוצה להיות, ברצונות העמוקים והטובים שלך, גם אם שוגים המשגים עוזרים לנו להבין מה חסר לנו מה אנחנו מבקשים לעצמנו באמת, בעומק, תהיי טובה אליך, מאמינה בך, את כל כך יקרה שמבקשת עזרה ומזור לכאב שלך… תתחזקי מהרבה טוב שאת עסוקה בו, באולפנא, בסניף, בהתנדבות עם ילדים מיוחדים ועוד דברים…
ועוד מציעה שתשימי לעצמך גבולות שאת יכולה לעמוד בהם, לאט לאט בצעדים מדודים שאת יכולה לקבל על עצמך ולהצליח. לדוגמא שמשעה מסוימת את לא רואה סרטים, או שיש דברים שאת מחליטה שיותר את לא רוצה לראות אבל לא הכל אלא משהו מוגדר ומסוים, ביחס לעינוג עצמי גם להגביל במקום או בזמן או בהקשר נגיד אני עושה את זה לא אחרי או תוך כדי צפיה בסרט וכו' תתאימי מיגבלה אחת בשבוע הראשון, בשבוע השני תוסיפי לך עוד גדר וכך לאט לאט תצברי לך חויות קטנות של הצלחה שעם הזמן יגדלו ויהיו יותר מהחויות המחלישות והמצערות אותך.
לגבי עינוג עצמי רוצה להציע לך גם שתנסי לחשוב רחוק יותר, זה לוותר על רגעים של הנאה כרגע בשביל רגעים מרובים של שמחה והנאה בתווך הרחוק, עצם המחשבה הזו יכולה לחזק אותך ולתת לך כוחות להיות כפי שאת כל כך רוצה.
הנקודה האחרונה היא פשוט לשאת עיניים לבורא עולם ולהתפלל עליך שימצאו לך הכוחות ותמצא גבורת הנפש להיות נאמנה לעצמך ולהיות שמחה במי ובמה שאת.
מצטרפת לתפילה שלך גם????
מחזקת אותך מאוד שזה מסע אפשרי שיש בו עליות ומורדות אך בעיקרו הוא יוסיף לך חיבור לעצמך וכח.
הוא יביא אותך בהנהגתך אל המקום שאת כל כך מבקשת ומייחלת אליו, וכמובן שדלתי תשובה תמיד תמיד פתוחות לרוצים באמת, וודאי שתמיד אפשר לתקן ולהתקדם, ובע"ה עד שתגיע לשלב בניית ביתך יימצא אותו מיוחד שיהיה ראוי לך ומדויק לך ואיתו תוכלי לממש בצורה בריאה ונכונה את הקסם הנשי והמיני שיש בך.
בכל לב איתך, יקרה.
אפרת
