יקרה ואהובה כל כך,

תודה על הפניה שלך,

תודה על הכנות ועל פתיחת הלב. אני מתפללת שהמילים שלי יצליחו לגעת ולעזור.

אני רוצה לספר לך סיפור שקרה לפני הרבה שנים.

למעלה ליד כיסא הכבוד היתה נשמה גדולה, בצל כנפי השכינה, עטופה מחובקת ואהובה ולא חסר לה דבר.

ואז היא נשאלה על ידי ריבון העולם, אדון כל הנשמות, האם היא מסכימה לרדת לכאן, לעולם הזה שיש בו כ"כ הרבה נמוך שאפשר להגיע אליו, והראו לה את כל הייסורים והנפילות שתעבור….

ולמרות הכל היא בחרה לרדת לעשות שליחותה בעולם.

היא בחרה להיות פה, בעולם שיש בו גם העלם, הסתר פנים.  ולקום כל פעם מחדש… לתקן.

זה הסיפור שלך, שלי, ושל כולנו.

כשאת מאוכזבת מעצמך,

זכרי שיש מי שלא מתייאש ממך לעולם! שמאמין בך ובמסע שלך פה.

וכל מה שעברת, גם דברים שאת מרגישה שהיו תלויים בך, אחרי שכבר קרו, היו ממנו, היו באהבה, ובהשגחה מופלאה.

ומשם תוכלי לקבל את עצמך. מכח החיבור לרבש"ע שמאמין בך, מכח ההבנה שכל מה שעברת לא קרה במקרה או בטעות, אלא מדוייק לשליחותך בעולם.

דרך המסע שלך את מקבלת בדרך כל כך הרבה אוצרות נפלאים, כמו חיזוק הרצון, יכולת לקום ולהתחיל מחדש, אמונה, הרפיה ועוד…

כל הנכסים הללו הם שלך ובתוכך, ויוצרים את האישיות המופלאה שאת.

כן, אנחנו נבנים גם ובעיקר דרך ההתמודדויות והקשיים.

וגם בעלך היקר עובר את המסע שלו בעולם… כי כולנו בני אדם שעוברים אתגרים וקשיים,

וגם הוא אוסף אוצרות בדרך, איתם הוא יגיע אליך,

ובע"ה תאהבו זה את זו לא כי אתם מושלמים, אלא כי אתם מי שאתם, בזכות כל מה שעברתם.

כן, אנחנו לא מושלמים, אנחנו בעולם של תיקון.

והיכולת לקבל את זה,

לקבל את עצמי עם כל מה שעברתי… יכולה להוריד כ"כ הרבה מהמשא הכבד שעליך…

הרבה מהכאב שאנחנו מרגישים, נובע מההתנגדות שלנו למציאות, מחוסר קבלה שלנו את מה שקורה, את מי שאנחנו, את סיפור חיינו כפי שהוא.

מברכת אותך מעומק ליבי בכל הטוב. הרבה כוח, אמונה ושמחה במסע שלך.

את אהובה ורצויה ואין לך תחליף בעולם!

באהבה