שלום לך קוקו יקרה,

קודם כל, נהניתי לקרוא את שאלתך, היא מעידה שיש בך אכפתיות ורגישות נפלאה לזולת.ו כמו גם על יכולת לחשבון נפש. אכפתיות זה מנוע וגם מצפן, אז בואי נעזר בה.

נתחיל בהתייחסות פרקטית לשאלתך, לאחר מכן נעבור פנימה יותר.

בגישה פרקטית, את שואלת שאלה של מינון. מחד, את רוצה להקדיש זמן מיוחד ומובדל לחבורתך הגרעינית. מאידך, לא להיות מצומצמת רק אליהן.

אפשר להחליט מראש או לאורך החופשה על מספר מפגשים שבהם יוצאים ונהנים עם כולן.

להעלות את הנושא עם החבורה, וליצור מפגשים שדווקא קבוצה גדולה יותר יכולה לשדרג את הפעילות. שאר המפגשים בחופשה יוקדשו לחבורה הגרעינית. אתן יכולות לבחור תמהיל מתאים, לדג' 60% מפגשי חבורה גרעינית, 40% כולן יחד.

כעת בואי נתייחס לשאלה בצורה מהותית.

בשונה מקשר עם הורים שאהבה היא ללא תנאים, ואותם לא בוחרים (במודע לפחות), יצירת קשרים חברותיים מושתת על הדדיות. כלומר, אני בוחרת את חברותי מסיבות רבות ושונות חלקן מודעות, חלקן אינן, וחלקן מצריכות אומץ ויושרה פנימית רבה כדי להודות בסיבתן. ישנן חברות שילוו אותי כל חיי, ישנן שיתאימו לתקופות מסויימות ואח"כ ניפרד לשלום, ואחרות יהיו מכרות בלבד. וכל אחת מהחברויות הנ"ל חשובה ונצרכת בחיים. את בונה את זהותך העצמית, וחלק רב מבנייה זו נעשית בעזרת החברות אותן את בוחרת. במידה רבה, מי שאת היא נגזרת של האנשים הקרובים לך ביותר. ובגילך, בייחוד חברותייך. לכן שאלתך במקום.

את צודקת שברצונך לשמור על המיוחדות של קבוצתך כפי שהיא ולא לאפשר לכל אחת או בכל זמן להכנס אליה. אתן רוצות להתבטא, להרגיש, לפעול וליצור חוויות בסביבה שמשקפות את האמונות הפנימיות שלכן כפי שאתן. יש סיבות רבות למה כל אחת מכן דווקא חברה (במלרע) לכדי קבוצה זו. ויש מקום לחשיבות שימור הקבוצה כפי שהיא.

יחד עם זאת, את גם צודקת שיש מקום לשיקולים נוספים. סגירה הרמטית בהחלט יכולה ליצור מצב שמפספסים הכרות עם יחודיות שבהכרח יש לבנות שלכתחילה פחות אבחר להתחבר אליהן. כאלו שבמבט ראשון, שני ואפילו שלישי עדיין לא הבנתי מה הן 'מביאות לשולחן'. היכולת לפתוח את הקבוצה מדי פעם לאחרות – מתוך רצון כנה לאפשר לקולות אחרים להתבטא, ואולי לפעמים גם להכניס חברה חדשה, ולהנות מהצבעים והגוונים המיוחדים שהן יביאו לשולחן- מעידה בהכרח על ביטחון ובשלות בזהות העצמית של כל אחת בקבוצה ושל כולכן יחד כקבוצה. בטחון במקום שלכן, בקשרים האישיים של כל חברה עם כל אחת בנפרד וביחד. האם את מרגישה בשלות ובטחון כאלו כעת? אם לאו, אתן קרוב לוודאי עדיין בשלב הגיבוש.

כתבת שאת רוצה לצרף בנות נוספות כדי שלא יחשיבו אתכן לסנוביות. שאלי את עצמך:

1-   יש מקום לקבל שיקוף מהסביבה וללמוד מכך, אבל באיזו מידה אני מוכנה לתת לדעה חיצונית להשפיע על ההתנהלות שלי?

2- האם באמת, ואם כן עד כמה, ההסתגרות בתוך הקבוצה אכן נובעת מסנוביזים/תחושת עליונות/ רצון להשאיר את הכוח בידיים של מעט ולא לחלוק עם השאר?

לעומת זאת

3- עד כמה קיים חשש אמיתי מפגיעה בדינמיקה הקבוצתית שתוביל לחוסר הנאה מצירוף בנות אחרות?

4- האם ישנם דברים שאת וחבורתך יכולות *להתרם* מפתיחת הקבוצה לבנות ולקבוצות אחרות? אם כן מה הן?

5- האם ישנם דברים שאת וחבורתך יכולות *לתרום* מפתיחת הקבוצה לבנות ולקבוצות אחרות? אם כן מה הן?

לסיום, אם באמת תשבי עם עצמך/חברה ותבררי תשובותייך לשאלות הנ"ל, הן תוכלנה לשמש אותך לאורך כל השנה בקבלת החלטות להתנהלות חברתית בריאה. מחד לסמוך על האינסטינקים, הרצון להתחבר לבנות מסויימות, לעצב את אישיותך כפי רצונך ואף לשמור על חבורה כפי שאתן רואות אותה. מאידך לאפשר לעצמך להפתח להכרויות וללמידה חדשה שמחוץ לאזור הנוחות שלך, תופתעי לגלות שתלמדי דברים חדשים ויפים לא רק עליהן אלא במקביל גם על עצמך.

במידה ותרצי ללמוד עוד על הנושא, תוכלי לגגל 'קבוצת השווים', עשוי לעזור לך להבין את עצמך אף יותר.

באיחולים לקיץ בריא

ובהנאה מהדרך

רבקה.