שלום לך,
כל הכבוד שכתבת!
קודם כל אני רוצה להגיד לך שאני מעריכה אותך על עצם זה שאת מזהה שיש בעיה במערכת היחסים בבית, מבינה שמגיע לך יחס מכבד יותר, ואת רוצה לחיות בסביבה נעימה ולא להיות דרוכה כל הזמן ולספוג התפרצויות. זה לא מובן מאליו! ובעצם שאילת השאלה את מתחילה את הדרך לפתרון.
ממה שכתבת על אחותך נשמע שהיא מתמודדת עם לא מעט קשיים בעצמה, ולמרבה הצער מוציאה את זה עלייך.
יכול להיות שאם תדברי איתה ברגע של פתיחת הלב והקשבה אמיתית, היא תוכל לראות אותך ולהבין שהיא פוגעת בך.
אבל ממה שאת מתארת, נשמע שעצם הסיטואציה של שתיכן ביחד בבית טעונה רגשית עבורכן, ולכן היחסים ביניכן עומדים יום יום בניסיון. גם בין אחיות עם יחסים מאוד טובים, מגורים משותפים יכולים לייצר חיכוכים לא נעימים.
לכן אני חושבת שהפרדה במגורים ביניכן היא פתרון טוב מלכתחילה, ולא רק מחוסר ברירה. שתיכן בגיל שבו אתן יכולות להרוויח הרבה אם יהיה לכן יותר מרחב-מחיה.
בהנחה שאחותך נשארת לגור בבית, אני ממליצה לך לעבור.
אמנם כתבת שאת עדיין רווקה, אבל אין סיבה שלא יהיה לך מקום פרטי משלך בעולם.
אולי את חוששת מהמעבר למגורים עצמאיים, מבחינה כלכלית והתמיכה הרגשית שאת מקבלת מאמא, ובכלל מעצם השינוי. החששות האלו מובנים, אבל זה לגמרי אפשרי, כחלק חשוב מההתבגרות שלך. אני מאמינה שהצעד הזה יכול להביא לך ברכה מעוד בחינות, מעבר ליחסים עם אחותך שיכולים בע"ה להשתפר בעקבות המרחק.
ובינתיים כל עוד את בבית ביחד עם אחותך, אני מציעה לצמצם את היחסים ביניכן ולהתמקד בעצמך ובמה שעושה לך טוב. יכול להיות שכך המקום השלילי מצד אחותך יהיה פחות דומיננטי בחוויה שלך.
אני מאחלת לך שתמיד תהיי קשובה ונאמנה לעצמך, ומתוך הצמיחה הפנימית שלך תצליחי להאיר ולהיטיב לאחרים בסביבתך.
🤍 הדס רבלין
