שלום לך 1234 יקרה.

תודה רבה על שאלתך, לעניות דעתי את שואלת שאלה שהרבה נערות ונשים עסוקות בה לאורך כל החיים.

ואולי בעצם זו שאלה שאנחנו נהיה עסוקות בה לאורך כל החיים מעכשיו.

 אתחיל בכך שהוריך זכו בך, כמה מרגש זה לשמוע מנערה שרוצה קשר עם ההורים ורק רוצה הכוונה, כמה את מדהימה שאת עסוקה בקשר איתם.

ההורים שלך הם טובים, אוהבים, חושבים עליך ורוצים את  הכי טוב בשבילך,(בזה אני בטוחה) ועם זאת בגיל ההתבגרות אנחנו מתחילות לשאול שאלות על זהות עצמית, מי אנחנו? מה אנחנו רוצות בעולם? במה אנחנו מאמינות? מאיזה בית בנו? איך אנחנו רוצות לחיות את חיינו הבוגרים ועוד ועוד… שאלות חשובות, שב"ה בזכותם נבנה את החיים הבוגרים שלנו והכי נורמלי וטבעי לעסוק בהן, שאלות אלו הרבה פעמים גורמות לתחושת מרחק מההורים, קשה לנו לשתף בהם כי לא בטוח שהם יבינו אותנו, כי יכול להיות שהדעה שלהם תהיה שונה משלנו על הנושא וכו'. ומצד שני אנחנו רוצות קשר רוצות לשתף רוצות תמיכה.

איך נוכל לייצר קשר? א- חשוב לי שתדעי שקשר תלוי גם בהם וגם בך. לא הכל בשליטתך, ולא בטוח שמה שאת מייחלת לא מאה אחוז אפשרי, אם זאת אולי אפשר יותר.

איך?  קודם כל לנסות לשים דגש על דברים בקשר שכן הצליחו או מצליחים כמו שיחה קטנה טובה, זמן קטן של ביחד, שיחה קצרה בה כן הצלחת לשתף. החיים הם הרבה טיפות קטנות שיוצרות גשם, חשוב לזכור את ההצלחות הקטנות. 

הרעיון של המכתב נראה לי רעיון מקסים, זה אולי לא פתרון מושלם אבל כן מאפשר תקשורת מייטיבה. מה דעתך על לנסות להציע לאחד מהם זמן כיף יחד, משהו ששניכם אוהבים כמו ללכת למסעדה טובה? לעשות פקל קפה? ללכת למעין, דרך הכיף המשותף אפשר לייצר זמן לשיחה.

ואולי לעשות בעצמך משהו שאת אוהבת  כמו לצייר, לבשל, לרקוד, כל דבר אחר ודרכו לשתף- לדוג' להכין עוגיות ודרכם לשתף שבסניף הייתה ארוחה השכנו עוגיות והיה בה…. מקווה שזה מובן.

מקווה שעזרתי, אם תרצי  את יכולה לענות לי ושנמשיך להתכתב.

אשרי הורייך שזכו בך.

מחזיקה לך אצבעות.

בהצלחה רבה יקרה.

קרן הבר מנחת מיניות בריאה ומוגנות