היי חסידה יקרה,

קודם כל חיבוק גדול.. זה לא קל ולא נעים להרגיש חוסר שליטה על מחשבות.

עצם זה שאת בצער על זה, זה כבר דבר גדול מאוד. צער זה לא ייאוש. צער הוא מתוק כי הוא מזכיר לך מה את רוצה וכמה את משהו הרבה יותר נקי מהמחשבות שהן ממש לא מרצונך.

עוד דבר, יש חוק שעובד מאוד חזק בעולם. במיוחד במחשבות.. וזה הולך ככה:

'כשבורחים ממשהו הוא רודף אחריך, כשעוצרים הוא בורח לבדו'

ובעצם, מה שקורה זה שכל פעם שעולה לך מחשבה כזו או או תמונה בראש, את מיד מנסה לברוח ממנה, מהמבוכה, מהפיד שזה ידבק בך.. אבל… אולי להיפך, הבהלה מייצרת את הקיבעון ואת האפקט הכפול שזה רק ממשיך לרדוף אותך.

אז אני באה להציע לך לנסות משהו חדש.. שנקרא 'שהות ברגש'. מה זה אומר שהות ברגש? הרבה פעמים כשאנחנו מפחדים ממשהו קשה שעומד לקרות אנחנו בורחים ממנו, אנחנו פשוט מתרחקים מהרגש הזה, ומה הרגש עושה בתגובה? הוא רודף אחרינו, ואז יוצא מצב שבו למשל אני מפחדת לפחד, אני מפחדת להיות עצובה, אני מפחדת לדאוג, אני מפחדת לכעוס, ומה אני עושה עם הרגשות האלה, שהם רגשות קשים, רגשות שאנחנו לא אוהבים להרגיש, אני בורחת.

והרגש רודף אחרי אז אני בורחת עוד והוא רודף אחרי עוד יותר

ואנחנו במין מנוסה כזאת אני והרגש, רודפים אחד אחרי השניה. המרוץ הזה לא יגמר אלא אם כן אני אעצור ואני אגיד לרגש, תפוס אותי. כן, אני מסכימה שתתפוס אותי! כי עד שלא תתפוס אותי אני אמשיך לברוח ואתה תמשיך לרדוף אחרי ואני כל הזמן אהיה בלופ הזה.

ואז, לאט לאט, תצליחי לזהות מה את מרגישה, מה קורה לך, תהיי בעמדה שמסכימה להרגיש, להרגיש לא אומר לחטוא. זה חלק מהזיהוי של המצב כדי לדעת איך לפעול. אבל רגע לפני הפעולה, לשהות, להיות בקשב.

ואת לא תקועה עם המחשבות האלה לכל החיים.. זה יעבור, וזה לא את, אלה רק מחשבות שלא מרצונך נחשפת אליהן. ועצם הרצון להיות במקום אחר במחשבה ובחיים, זה מי שאת. ואת בטוב.

אז קחי לך נשימה.. ותשהי ברגש, וההרפיה תביא איתה רק טוב..

חיבוק וחג חירות שמח

יעל