היי
אני רווקה בת 24,
למרות הרבה שטויות שעשיתי בגיל ההתבגרות ותקופות של התערערות בקיום מצוות, תמיד היה לי מאד חשוב לשמור על טהרת המיניות שלי.
כל חיי אני שומרת נגיעה, עבדתי על עצמי קשה לצרוך רק תוכן נקי, משתדלת מאד ללכת רק לחופים נפרדים וכו'.
עם זאת,
אני מרגישה שזה כבר בלתי נסבל ברמת הסגפנות.
אני סטודנטית, גרה בכפר סטודנטים (מעורב), ועובדת במקום מעורב וחילוני (משמרות- גם לילות וסופשים) וכמובן מחפשת את האחד בסצנת הדייטים- כך שסובבים אותי הרבה בנים.
מצד אחד, מה שמחזיק אותי זה הגרעין של הרצון לשמור על הפן של המיניות נקי בחיים שלי- כי יש לי ידיעה פנימית שזה פשוט שווה את זה בטירוף. (ועוד הצלחתי עד עכשיו, אז למה להרוס)
מצד שני, אני כבר לא בחברה נפרדת כפי שהייתי (שמחה על זה, הרבה יותר תואם לחיי) וגם לא ילדה בת 16.
אני באמת רוצה בית ואיש ומשפחה להתמסר אליה.
בקיצור,
אני מוצאת את עצמי בשלה, רוצה, יפה ומינית מאי פעם (בקטע טוב:), ואין לי מה לעשות עם זה.
לוקח זמן למצוא חתן מסתבר.
ובינתיים, ביום-יום נוצרו לי כמה קשרים חבריים טובים עם בנים שסביבי (שאני לא מעוניינת בקשר זוגי ומי שכן, זה לא הלך).
ולפעמים אני יושבת עם מישהו בערב ופשוט בא לי לתת לו חיבוק (או יותר), ממש ממש. ו-וואלה לפעמים מקנאה באופציה של סטוצ'ים. אני כל כך מבינה למה זה קיים.
אני מוצאת את עצמי נמשכת אפילו לגברים נשואים או שגדולים ממני בהרבה.
אני לא כותבת את זה בקטע של ייסורי מצפון, אני בסדר עם עצמי ויודעת שזה גם המחיר לחברה שבחרתי לחיות בה,
אלא שעדיין זו פשוט סיטואציה לא סבירה בעליל.
שגורמת לי לכעס על הקב"ה.
כי אני לא רוצה באמת את כל הבלאגן הזה מתערבב בתוכי. ואם היה לי גבר בבית, לא הייתי נשארת לסחנ"ש עד 12 בלילה וכו'
אבל בינתיים, זה מן נחמה מעפנה כזאת. שמספקת מתח וריגוש מסוים. ואני בטוחה שגם לצד השני אני מספקת את זה.
(ואני כבר עושה ספורט, ורוקדת וכל הדברים האלה- שזה כיף גדול ומשחרר- אבל בואו, זה לא זה).
נ.ב. קוראת את השאלות פה של בנות וזה אתר מהמם שלגמרי היה לי חסר לפני כמה שנים.
שלום יקרה,
קודם כל איזה מהממת את עם הכנות, היושר הפנימי והדרישה הגדולה שלך!
את מציינת שאת בת 24, וכל שנות התיכון שמרת על טהרת המיניות כפי שהגדרת אותה – ניתבת לשם הרבה כוחות נפש ויש בך צד שרוצה לשמר את העמל ויחד עם זה את מתחילה להרגיש שאת קרועה מול העבר השני.
זה באמת קושי אמיתי ולא פשוט.
את מרגישה שיש בתוכך בשלות שאין לה אפשרות להתממש במציאות והפער הזה באמת כואב ולא קל,
ואני איתך במקום הזה!
לגבי עצם השאלה אתייחס בשתי נקודות:
א. שמת את דגש השאלה סביב הקושי להמשיך לחיות עם אותם גבולות אישיים שלך במציאות המשתנה שלך, ובעצם הבעת את הקושי בפער הזה
ברשותך אני מציעה להסב את המוקד למקום משיק אך שונה.
תראי, אין לי ספק שיש בך את הכוחות והיכולות להתמודד – עשית זאת עד עכשו לאורך השנים.
אך בשלב הזה אני פשוט מציעה לשים את הפוקוס על הדבר האמיתי שאת רוצה- מציאת בן הזוג.
ציינת שזה לוקח זמן- כלומר יצאת מנקודת מוצא שזה הסטטוס שלך ומה שנותר הוא להתמודד עם הגבולות מול המין השני… אך למעשה, כמאמנת לזוגיות אני רואה איך יש לכל בחורה ובחור יכולת מדהימה להשפיע, לקצר ולמקד את הדרך שלהם לחופה בתהליך ממוקד, פרקטי ויעיל.
שימי את המיקוד שלך בשאלה איך אני יכולה להביא את עצמי לזוגיות שאני רוצה, במטרה לקצר ולהגיע בע"ה במהרה לאיש שלך ולבית שלכם.
ב. בחיים הרבה בחירות הם לא בהכרח החלטות שלמות של 100%. כלומר,לפעמים אני מקבלת החלטה אבל יודעת שאני משלמת מחיר כחלק מההחלטה הזו.
במקרים שיש הרגשה של קושי גדול אפשר לחזור לנקודת הבחירה ולחשוב שוב האם הבחירה הזו אכן מיטיבה איתי ונכונה לי לזמן הזה.
אמנם נשמע ממה שכתבת שאת מודעת למחירים ובכל זאת את מרגישה שזה נכון לך וייתכן שכך באמת, אני רק כותבת כדי לזכור שתמיד יש לנו בחירה ואנו רוצים לבחור בחירות שישרתו את מסלול חיינו ואת הרצונות שלנו.
מתפללת ביחד איתך שהקב"ה ילווה אותך בקלות ובבהירות לאיש איתו תקימי בקרוב ממש את ביתכם.
בהצלחה רבה יקרה!
צביה בן ארצי
