היי יקרה,

קודם כל לגבי השאלות הקודמות ששלחת, מתנצלת בשם האתר, לעיתים יש עומס מאוד גדול ולעיתים יש שאלות דומות שנשלחות וכדאי לחפש ולראות אולי תמצאי שאלה דומה ותוכלי לקבל מענה מספק, ואם לא אז אל תתייאשי ותשאלי שוב🙏🏼❤️. 

ועכשיו לגבי מה שאת אומרת בעניין הקושי בהבעת רגשות, קודם כל, זה שאת מעלה את הנושא מעיד שאת מבינה עד כמה חשוב להביע רגשות על מנת לנהל חיי חברה ומשפחה תקינים. בע"ה כשתקימי בית עם בעלך, יהיה לו חשוב לשמוע מה את מרגישה ולהבין כמה את אוהבת אותו🤍.

בד"כ כאשר יש קושי להביע רגשות, זה מעיד על איזשהו מנגנון הגנה פנימי שאנחנו מפתחים כדי לא להפגע. ושוב – זה לא במודע!

יש מן אמירה פנימית כזו שאם אביע רגשות אולי הצד השני לא יחזיר לי באותו מטבע, אני עלולה להפגע.

את מספרת שהבית אוהב ותקין בסה"כ וזה טוב ב"ה. זה לא סותר את זה שאולי גם מצידם יש קושי בהבעת רגשות. האם אומרים לך כמה הם אוהבים אותך? כמה אוהבים את מה שאת עושה?

בשביל להביע אהבה צריך להרגיש אהובים.

מעניין מה יש שם בינך לבין החברה שגורם לך להיות יותר משוחררת, אולי זו ההרגשה שלך שהיא מקבלת ואוהבת אותך ללא תנאי?

את מספרת שאת בכורה, זה באמת פרט חשוב וטוב שציינת, כי פעמים רבות בכורות (ובכורים) נושאים אחריות גדולה על כתפיהם, אולי את נושאת תחושה שמשהו לא יחזיק אם את תתפרקי? להביע רגשות זה להראות שאת זקוקה למשהו, זה להראות פגיעות…

אני מציעה להתחיל בקטנה

(ואז בזכותך גם הבית יתחיל לדבר בשפת הרגשות…) 

בכל מקרה, את מתאמנת על הבית שתבני בע"ה.

תתחילי במשפטים שיש בהם רגש: "איך אני אוהבת את האוכל הזה", "איך זה משמח כשאת קונה לי…" "מבאס אותי ש…"

מאמינה שזה יביא לחייך משהו חדש ומרענן❤️

שלום יקרה,

אני כל כך מעריכה שפנית לשאול את שאלתך. זה דבר חשוב וטוב לא להשאר עם שאלות וגם את לא עושה לעצמך הנחות. את מרגישה שמשהו לא לגמרי בסדר ואת מנסה לדייק את עצמך ולקבל מענה מסודר. כל הכבוד!

שלום לך יקרה, ותודה על השאלה החשובה ששאלת, שהיא שאלה שאני שומעת מהרבה נערות. 

לרבים מאיתנו יש אמונה פנימית שאם יהיה לנו בטחון עצמי גבוה יותר, נוכל לעשות דברים שאנו לא עושים כיום. כלומר אנחנו תולים את ההצלחה שלנו והאומץ שלנו לעשות דברים בכך שיהיה לנו בטחון עצמי גבוה יותר.

ככה חשבו עד לא מזמן גם בתחום הנפש, ובמשך עשרות שנים הפסיכולוגיה והחינוך שמו להן למטרה להעלות את הדימוי העצמי של ילדים, נוער ובוגרים. כולם הסכימו עם ההנחה שהבטחון העצמי הגבוה יותר יוביל להצלחה רבה יותר במגוון של תחומים: חברתי, לימודי, מימוש עצמי וכו'.

אבל מסתבר שזו הייתה טעות! עשרות שנים של מחקרים הפריכו את המיתוס הזה לחלוטין: בטחון עצמי גבוה יותר הוא לא מתכון לחיים נעימים או מוצלחים יותר. זו בעיקר אשליה שהחברה המערבית ההישגית מוכרת לנו. אין שום סיבה לטפח בטחון עצמי גבוה, אך יש בהחלט סיבה לטפח את העצמיות האמיתי שלך -כלומר להתחבר למי שאת באמת רוצה להיות, לחזק את הצדדים שאת אוהבת בעצמך ולשפר את מה שאת פחות אוהבת.

לכן, המוקד הוא בניית העצמיות, ולא העלאת ההערכה העצמית כשאת עם חברות או מול הסביבה.

אני רוצה לשאול אותך שאלה: אם היית קמה מחר בבוקר ומגלה שהערכה העצמית שלך גבוהה, וכל הקשיים שכתבת לי נעלמו לחלוטין, איך החיים שלך היו נראים? נסי לכתוב לעצמך את התשובה. התבונני במה שכתבת, ובדקי עם עצמך מה באמת מעכב אותך מלהתחיל לחתור לכל אותם דברים שאת רוצה להיות או להשיג. אל תתני לעצמך רשות לומר : מה שמעכב אותי הוא חוסר בטחון.  כך את ממלכדת את עצמך במלכודת חסרת מוצא. במקום זה תבחרי צעד אחד שאת מתחילה לעשות היום, כמו שאת, גם בלי בטחון. גם כשהחברות שלך יכולות לערער אותך, וגם כשהדימוי העצמי שלך לא משהו. החלטת שאת עושה את זה. 

הבטחון המאוזן יתחיל להתפתח דרך מעשים שתעשי, דרך אומץ לעשות דברים שאת דוחה כרגע. זו הדרך להתקרב לעצמיות האמיתית שלך, שהיא הדבר החשוב. לגלות את הבן אדם היקר והמיוחד הזה שנקרא את. וכשיש לך חיבור לעצמיות האמיתית שלך, למה שחשוב לך בחיים, ואת עושה פעולות כדי לקדם את הדברים האלה, אז "על הדרך" גם יבנה בך יותר בטחון.

בהצלחה!

נערה יקרה,

תודה לך על השאלה החשובה. אני בטוחה שהיא מעסיקה בנות רבות בנות גילך.

מצד אחד, את רוצה לשמור על ההלכה ועל רוח ההלכה, ומצד שני, את נפגשת עם בנים בתנועת הנוער- כחניכה ועוד מעט כמדריכה

וחשוב לך לדעת מה הם "גבולות הגיזרה".

לענ"ד, הנוסחה הנכונה מורכבת משני חלקים:

1. קשר שהשיח בו ענייני בלבד! קשר שמקדם מטרה חברתית- כללית.

2. קשר שהשיח בו אינו אישי-אינטימי ו/או סודי.

בכל פעם שיש לך איזשהוא שיח עם בן, כדאי לך לבדוק ולוודא ששני התנאים הללו מתקיימים, וממילא תפעלי נכון ללא תקלות.

ואגב, בגיל שלך חשוב לחזק קשרים עם בנות גילך. ללמוד מהי חֲבֵרוּת טובה, כזו הכוללת- הקשבה, אמפתיה ונתינה.

בברכה ובהצלחה, רונית.

שלום אנונימית יקרה! 

תודה על השיתוף בתחושותיך. 

נשמע שאת מרגישה שהגוף לא יודע שובע.

ראשית, אשלח אותך לבדוק האם את באמת אוכלת ״כל היום״ או שזו תחושה שעולה בעקבות אכילה לא מסודרת? לפעמים אנחנו מרגישות שאכלנו ״המון״, בפועל כאשר כותבים על הדף רואים שזה לא כל-כך הרבה ולמעשה, שווה ערך לכמות היומית המתאימה לגיל ולגובה. 

אז אני שולחת אותך לכתוב על דף את כל מה שאת אוכלת ולבדוק אם זה באמת הרבה או סתם תחושה בעקבות אכילה לא מסודרת. 

בהמשך:

בדרך כלל יוצא שאנחנו ניגשות למטבח הרבה כפי שאת מתארת, קודם כל בגלל עניינים פיזיולוגיים. משמע, את לא שבעה. הארוחות המרכזיות ביום שלנו צריכות להיות מלאות, משביעות, מספקות וכוללות את כל אבות המזון, כוללות מנת ירק ושתיית מים לאורך היום. כאשר זה לא קורה – הרבה פעמים מוצאים את עצמנו רעבים ומחפשים מזון… 

כך שלרב כאשר מסדרים את העניינים הפיזיולוגיים (כמויות, טווחי שעות, רכיבים) – זה נפתר. 

והדבר האחרון, לפעמים האכילה באמת נובעת מרגשות מסוימים או משעמום. אם את מזהה שזה המצב ולא רעב אמיתי, לפני כל אכילה תשאלי את עצמך – מה הצורך שלי עכשיו? האם אני רעבה או משועממת?… בד״כ אנחנו יודעות לענות על זה ואם את מרגישה מנותקת מצרכי הגוף – ממליצה לך לפנות לדיאטנית קלינית לטובת תהליך מסודר, של חיבור לאיתותי הגוף.

בהצלחה!!

רייצ׳ל ארביב, דיאטנית קלינית – הפרעות אכילה ודמוי גוף

הי נשמה.

איזה יופי של שאלה. 

את צודקת שבסרטים ובקליפים שמים דגש כל כך גדול על הנראות החיצונית וזה מחלחל ומשפיע. לכן כדאי לצמצם צפיה של תכנים חיצוניים.

אפשר להסתכל סביב ולראות שהאנשים המאושרים שסביבנו הם לאו דווקא האנשים היפים.. יש אנשים עם זוגיות טובה שנראים  רגילים לגמרי. הם לא זוהרים בכלל (ובעצם, החיים עצמם לא זוהרים. הם אוסף של רגעים קטנים ורגילים שיכולים להיות קשים לפעמים ועדיין טובים ומשמעותיים). אז מה באמת הופך אותם למאושרים? הקשר בינהם.. האהבה. ההערכה. 

ולעומתם, שחקנים בהוליווד שלא מצליחים לשמור על קשר זוגי נורמלי ולבנות משפחה. הם מתגרשים, בוגדים וכו..ובעיקר, אנשים בודדים. 

כי בסופו של דבר האיש שלך, שלו את מחכה יאהב אותך בגלל האישיות שלך ולא בגלל היופי החיצוני שלך. 

יופי זה דבר זמני ומשתנה. אפשר לראות בתעשית היופי, שדוגמניות מתחלפות כל הזמן. בגיל 25 הן נחשבות כבר מבוגרות..

יופי פנימי לעומת זאת, הולך ומשתבח עם השנים.. זה מקרין גם החוצה ומאיר לעולם.

התפקיד שלך כאשה הוא לא להיות מושכת. התפקיד שלך הוא להיות את בעולם. להביא את האור המיוחד שאת לסביבתך. אין שום סיבה שתשקיעי מחשבה וכוחות נפש בלנסות למצוא חן, תתמקדי בלהקשיב ללב ולגלות מי את בעולם בלי קשר למה חושבים עליך ולאיך שאת נראית. 

אני בטוחה שאת רוצה קשר פנימי עם האיש שלך. שהוא יראה אותך מבפנים. את הנשמה שלך. שיעריך את האופי שלך. שיצליח לתקשר איתך ברבדים עמוקים. כדי שזה יקרה, כדאי שתתקשרי עם האנשים שסביבך ממקום עמוק, פנימי ופשוט.  

בהצלחה

שלום יקרה

תודה לך על האומץ לכתוב לא מובן מאליו. מרגיש לי שאת באמת בחורה איכותית שאיכפת לה וצומחת מתהליכים פנימים שהיא עוברת .

 באמת כפי שאת מבינה ויודעת שסרטים חשופים שמתמקדים באינטימיות בוטה  לא בריא לצרוך ולא כדאי.מקסים שסיגלת עבור עצמך תחביבים שונים שממלאים אותך וזה נהדר כתחליף. ראשית כל, אני מציעה לך לסלוח לעצמך. הסליחה היא מרככת את האשמה. תסלחי לעצמך באמת מכל הלב . את נורמלית, הכל חשוף כל כך היום ואין פלא שנחשפת לסרטים כאלו. ותחמיאי לעצמך שיש  בך כוח רצון אדיר שהצלחת לצאת מזה זה ממש תהליך גמילה וזה לא מובן מאליו בכלל!

מאחר וכבר נחשפת הם מעסיקים אותך וכמו מסתובבים לך במחשבה ובדמיון והאמת שזה ממש הגיוני. זה יוצר מעין התניה של גירוי חזק במוח . יש מקום לתשוקה ומיניות אבל ממקום של אהבה בריאה בין בני זוג ואמיתית שלא מבוססת על סרטים.

אני מאמינה שיש תקווה וממש שאפשר לשנות התניות. אפשר גם ללכת לטיפולי cbt וטיפולים שמבוססים  על מיינדפולנס או טיפולים יותר קונקרטים שעוזרים בכל מיני דרכים  . בכל מקרה אתן לך רעיון שמאוד עובד-

כל פעם שעולה מחשבה בראש, תתבונני במחשבה אל תנסי לשנות אותה להתערבב איתה להאבק בה או להתעצבן עליה . רק תנשמי עמוק ותאמרי לעצמך בקול רך ומטיב:"זו רק מחשבה.. זו רק מחשבה.." אל תנסי להכנס אליה ולתת לה יותר מידי מקום וחשיבות. מחשבות מתגברות ומתעצמות מתוקף כך שאנחנו מתערבבים איתם רגשית . המחשבה נחלשת כאשר אנחנו רק מתבוננים בה ולא מתנהלים ממנה. כך לאט לאט אין לה חשיבות וקיום והיא מתפוגגת . הכי חשוב לא לעשות ממנה עניין .כל פעם שהיא מופיעה פשוט אל תייחסי לה חשיבות תראי שהיא מופיעה ,תשימי לב לזה אבל אל תעשי ממנה יותר מידי . ושוב מדגישה תוך כדי מחילה וסליחה עצמית!

לגבי המגע , זה לאוו דווקא קשור שאת לא אוהבת מגע בהקשר לזה. יכולות להיות לזה המון המון סיבות.. מוזמנת להאריך על זה איתי בהתכתבות במייל או בשיחה. אני צריכה לשמוע על כך יותר כדי להבין.

הרצון לקשר לחבר כדי שיקשיב ויכיל הוא מובן מאוד וטבעי. הרצון להיות נאהבת הוא נעים ומכיל כל כך . בייחוד כאשר יש חסך בכך וצורך לפרוק ואולי אין מי שיספק אותך בנושא הזה. יחד עם זאת ,אני מאמינה ממש שחבר ממקום כזה של צורך במילוי חסך כזה הוא פחות בריא. חבר לא צריך לבוא רק ממקום שאת חסרה וצריכה מילוי של אוזן קשבת וצורך באהבה , אלא ממקום שגם את מלאה בצורך הזה והוא רק יתמוך בך. האם יש דמות בוגרת כלשהי שתוכלי לדבר איתה ולשתף אותה במה שאת צריכה לעיתים קרובות? אולי ללכת למטפלת רגשית? זה נשמע לי מאוד טוב וחשוב שתמצאי את המקום שתפתחי בו את ליבך . החבר יגיע בעת הנכונה ממקום שאת יותר אוהבת את עצמך ושלמה עם מי שאת. 

עוד משהו קטן לגבי המגע-/זה ממש בסדר שאת לא אוהבת מגע , אני מקווה שאת מקפידה לומר לאנשים שלא יגעו בך בדרך שלא נעימה לך.וגם אם הזמן תבדקי אם עצמך אותי כן יש דרכים שנעימות לך. יש המון המון סוגי מגע…

מקווה שקצת עזרתי.

תהילה

יש עוד הרבה הרבה מה לכתוב ומה לדבר בנושא,מוזמנת לפנות אלי בפרטי אם תרצי.

במבה נוגט יקרה

(אהבתי את השם שנתת לעצמך)

זה כל כך מוערך בעיני שאת פונה ושואלת, זה מניח כבר מהתחלה שיש דרך לעזור לעצמך, את לא שואלת אם אפשר להשתחרר  מהרגשה לא טובה או חויה לא טובה אלא איך? וזה מעיד על התפיסה שלך הפנימית שודאי יש דרך להרגיש טוב יותר ושזה באמת עבודה שאת יכולה ללמוד ולעשות אותה, זה עצמו כבר מחזק אותך מאוד. זה אומר שההרגשות שלך לא תלויות באף אדם ובאף בחור שנפגשת איתו , הן תלויות בך וזה מחזק ומעודד מאוד, כי אם זה תלוי בך את תלמדי ותשני אל הטוב. 

ועכשו ללב השאלה, שאלת האיך?

ראשית אני הייתי מבינה אותך מאוד, ונותנת מקום לכאב הזה של לצאת לפגישה להתכונן אליה לצפות ולהתאכזב מהסירוב.

זה באמת לא נעים ולא כיף בכלל בלשון המעטה ולכן אנחנו רוצות לעשות לזה מקום בתוכנו, לכאב, לאכזבה, ואפילו לתחושת האי נעימות מהסירוב.

בשלב שני לאחר נתינת המקום כדאי להתבונן מה עוד יש בסיפור הזה או בחויה הזו, יש כאן השתדלות ונתינת הזדמנות אמיתית מצידך, יש כאן ביטוי לרצון שלך לבנות קשר, ולהשקיע בו וודאי שלך יש עוד טוב שיכולה לראות בעצמך בהקשר של הסיפור הזה וגם אותו כדאי להאיר ולתת לו מקום בתוכך, אנחנו עסוקות בהשתדלות ולא בתוצאות, החלק של מה קורה בסוף הוא באמת לא בידים שלנו… החלק שלך עכשו זה לזהות את כל הטוב שנמצא בתוך ההסכמה שלך להיפגש, באמון בחברה, ההשתדלות בפגישה ליצור משהו טוב ועוד. 

והנקודה השלישית היא באמת איך לא להיפגע או להתערבב  רגשית עם דברים שנאמרים עליך על ידי אנשים אחרים, איך להיות יותר מוגנת במצבים האלו, איך לבנות לך מקום פנימי מוגן ושמור בו את מחליטה מה נכנס פנימה ומה לא, זה שהוא אמר שאת משעממת זה בכלל לא קשור אליך, זה לא אומר עליך כלום,  כל אדם מדבר את עצמו ולא את האחר לכן הייתי מציעה לך להתחזק מההפרדה הזו בין מה שהוא אמר – אליך, באמת שאין קשר, וזה נכון תמיד! 

את כן רוצה ללמוד מהסיפור הזה משהו לדוגמא: * איך מבררים על בחור?

                                                                          * מה אני מחפשת בי ובאדם שרוצה לקשור את חיי בו?   

                                                                          * איך להיות רגישה אם אני מציעה לחברה? איך לעשות את זה נכון?

                                                                          * מה אומרים ומה לא אומרים אחרי שנפגשים?

ובטח יש עוד דברים שכדאי לך לחשוב מה למדת מההזדמנות הזו? כך אנחנו משתדלים להתייחס למה שקורה לנו, מה זה בא ללמד אותי או להצמיח בתוכי, לאיזה מקום טוב זה יכול להוביל אותי וכו'

במבה נוגט יקרה
מקווה שיש בדברים האלו מעט לרפא את כאבך, ולעזור לך להתרומם ולהמשיך בשמחה הלאה מתוך ביטחון בך וביטחון בה' הטוב שמוליך אותך בדרך ישרה ונכונה אל עבר הטוב שאת כל כך ראויה לו.

איתך בתפילה לטוב גדול שיבוא…

בהצלחה רבה

פה בשבילך

אפרת

שלום מלכת היופי!

בסרטי פורנו יש התמקדות ביחסי מין ובעירום, בעיקר במראה ולא רק בדיבור. זה מה שעומד במרכז הסצנה, על זה בנויה העלילה.

אהובה יקרה. כמה טוב שאת שואלת!

יקרה,

כיף לקרוא את הבטחון שלך בדרך את הרצון לחיים של נתינה ומשמעות.

אני קוראת את החשש שלך, והפחד מחוסר ההתאהבות שלך לבנים  וחוסר הרצון והמשיכה לקשר בשלב זה של החיים.

אני מבינה את החשש אך חושבת שהדרך שבחרת לחיות היא בריאה ונכונה, באמת בתקופה זו בחיים שהקשר לבנים לא יכול להתממש עדיין, וקשר זה אין בו תועלת והוא הרבה פעמים מסבך ומביא להחלטות פזיזות ובוסריות. תשמחי שכרגע את לא שם.

בעז"ה שתגיעי לגיל שתרצי להקים בית תכירי בעז'ה את בחיר לבך ותתפתח אליו אהבה ורצון לקשר.

מאוד טבעי והגיוני להרגיש כך בשלב זה של החיים ובעז"ה המשיכה והרצון לקשר יגיעו שאת תהיי פנויה ותרצי בקשר.

מקווה שעניתי על שאלתך בהערכה רבה

הדס בירנבאום.

שלום לך,

שלום לך,

כל פעם שבחורה צעירה מספרת שהיא שומרת נגיעה ושזה חשוב לה זה ממש משמח אותי, אפילו מרגש. פעם כשהיו משתדכים ע"י ההורים ונפגשים פגישה או שתיים לפני החתונה, זו בכלל לא היתה התמודדות ואילו בדורנו, בחיינו בחברה מעורבת הענין הופך להיות מורכב וקשה. על אחת כמה וכמה כשיש לך ממש חבר, אהוב, אז זה ממש קורץ וככל שמתקרבים יותר אז הרצון מתחזק והאתגר גדל- אבל גם השכר! אבל זה קשה!!!- נכון!, אבל אולי המגע היה משחרר את המתח בפגישות…אולי…אבל זה היה מכניס מתחים חדשים שאת לא מכירה ותחושה של עצבות על הנפילה…

אז מה כן? בכותרת כתבתי- חברות עם משמעות. כמו כמעט כל דבר כשיש לו משמעות- הוא הופך לנסבל ואף אהוב. שמירת הנגיעה יכולה להיות האתגר המשותף שלכם כי יש במגע משמעות גדולה שמחכה למימוש בתנאי ההלכה…ובכל מקרה לא "משתמשים" במתנה הנפלאה שקוראים לה מגע בשביל "לשבור את הקרח"…אני מציעה לכם לעשות דברים ביחד, לטייל, להתנדב, ללמוד או סתם לצאת  ולהסתובב ולדבר לדבר לדבר. בלי מגע יש מקום גדול יותר לתקשורת המילולית בינכם (גם אחרי החתונה, בתקופות בהם האישה אסורה לבעלה, למרות החוסר במגע יש חיבור וקשר בין בני הזוג…יש דיבור וחיבור מילולי ולא פיסי) העומק בקשר נוצר מהרבה מילים שמספרות על ערכים משותפים, מטרות ומאוויים משותפים והמגע- יבוא בזמן הנכון ובעיקר במסגרת הנכונה.

בהצלחה, אריאלה

שלום לך שמש הטוב, משאלתך אני מבינה שאת דמות חינוכית כלשהי? בלתי פורמלי? כי ראשית, אם מדובר במסגרת חינוכית בלתי פורמלית, הייתי מייעצת להביא אשת מקצוע מהתחום שתשוחח עם הבנות במידה ועולה צורך, כמובן בשיתוף ההורים, אולי מטעמם של ההורים, ולא שאת תקחי את זה על עצמך, כיוון שלעיתים יכולים לצוץ כל מיני תגובות שדורשות התייחסות מקצועית, או חלילה חשש לפגיעות וכו..

ולשאלתך, שיח על מחזור רצוי להתחיל סביב כיתה ה'. יש מקומות שמתחילים לשוחח כבר לפני כיוון שגיל קבלת הוסת יורד..

לגבי שיח על איך באים ילדים, גם מקובל היום להתחיל לשוחח כבר סביב כיתה ה' כחלק מהשיח על קבלת הוסת.. השיח המוקדם מגיע בהתאמה לשימוש במדיה ולחשש שילדים נחשפים תכנים שאינם מציגים את  המקום הבריא וחשוב לנו כאנשי חינוך/ הורים, להיות שם בשביל הילדים, לפני שנחשפים למידע כוזב או מעוות.

ככלל, כשילד/ה פונה אליך בשאלה הגישה הרווחת, לענות בפשטות וטבעיות, ברב המקרים הילד יחפש תשובה בהתאם לגילו וליכולת שלו להכיל. מקרים בהם נחוש שהילד מחפש ושואל שאלות שאינן תואמות את גילו, נחשוש לחשיפה לתכנים לא מותאמים..

מקןוה שהצלחתי לענות . מוזמנת להמשיך להתייעץ בשמחה.

ברכה והצלחה!

שלום יקרה

גם אני מאמינה שרצון ה שתעזרי לעצמך אז כל כך שמחה שכתבת. וזה לוקח אותי לעיקר התשובה אליך. בעייני הקבה ברא לך גוף ועבד כל כך קשה כדי לייצר בו אזורי עונג ואזורי הנאה. וכל כך חשוב לי שתוכלי לאפשר לעצמך מחדש לראות את הגוף שלך עם כל היופי והטוב שבו על אף שכרגע יש בך בעיקר רגשות קשים שמופעלים ממנו וכלפיו.

שלום יקרה

אני ממש מבינה ומזדהה עם הבלבול שלך. חושבת שזו אפילו סוגיה מטלטלת.

שלום יקרה 🙂

ישנם ארבעה דברים קריטיים מהותיים בחיי אישות :

א) עם אשתו בלבד.

ב) כשהאישה טהורה.

ג) ברצון שניהם ושמחתם. מה שטוב לשניהם ומוסכם על שניהם.

ד) ד' אמות של צניעות- לא בגינות ובפרדסים. מקיימים יחסים במקומות סגורים שאף אחד לא יכול לראות.

בהצלחה בבניין הבית שלך בע"ה!!

היי יקרה

קודם כל את בהחלט אלופה שבחרת לשאול ולא להשאר לבד עם המבוכה!!

פורנו בעצם הכוונה לסרטונים שמופיעים ברשת בהם מוצגים בעירום מלא אקטים מיניים בוטים ומוחצנים. 

הפורנו הוא ערוך בפוטושופ ,הוא לא מבטא בשום צורה ואופן מיניות אמיתית, אהבת אמת או זוגיות בריאה. אלא מבוסס על החפצה של הגוף באופן לא הולם ולא ראוי.

בני נוער רבים ואפילו ילדים נחשפים לפורנו, הרבה פעמים בלי כוונה, משום שהמדיה היום מאוד מונגשת פרוצה וחשופה.

אל תרגישי רע עם עצמך. ואל תאשימי את עצמך. גם אם פגשת בפורנו. כן זה קיים , זה לא אומר שיש לצרוך את זה אבל לעיתים יש מעידות וזה עלול לקרות. תמשיכי את חייך…ותכווני למה את תרצי כשתגיע העת , לזוגיות בריאה קדושה ואוהבת . לא חשופה ופרוצה לעניי כל- תזכרי שהפורנו הוא שקר אחד גדול לא כך נראת אהבת אמת. לא כך נראת מיניות בריאה ואוהבת ומכבדת. ויש להמנע מצפיה בתכנים מהסוג הזה.

אם נחשפת לכך אז נחשפת.. אל תלקי את עצמך על כך זה קורה להמון בני נוער. חשוב שתזכרי בראש מה טוב ונכון ומה שקרי ולא אמיתי, תסלחי לעצמך.

תהילה 

היי אנונימית

קראתי בצער את השאלה שלך. הצלחתי להרגיש איך את בודדה ומבולבלת, ונמצאת בתחושה שאת במצב שהוא תסבוכת שלא ניתן לצאת ממנה. 

את מחפשת אופני התמודדות עם אבדן של חברה אהובה, במקום השימוש בפורנו שהשתמשת בו על מנת למצוא מענה לבדידות. מצאת לך מענה שבסופו של דבר מזיק לך וגם לא פותר את הבעיה.

בנוסף, מרוב שאת זקוקה לחברה ולתחושת שייכות וקרבה, אולי בנות מרגישות שאת תלויה בהן וזה מבהיל והן מתרחקות. וכך את נמצאת במעין מעגל שבו כל דרך שאת מוצאת כדי להתמודד עם הבדידות- רק מעמיקה אותה. 

אם הבנתי נכון, את נמצאת כרגע בטיפול. האם את משתפת את המטפלת בכל התחושות הקשות שהעלית כאן? 

אם לא- אני מעודדת אותך לעשות זאת. טיפול הוא בדיוק המקום לחשוף את התחושות הללו, בלי חשש שישפטו אותך עליהן או שיעבירו אותן הלאה. שיתוף כזה יכול לתת לך הרגשה שאת קצת פחות בודדה.

אחרי שתפרקי בטיפול את התחושות הללו, תביני אותן וגם את הגורמים לבדידות שלך, תוכלו לחפש יחד, את והמטפלת, פתרונות יעילים ומועילים כדי שתגיעי למצב בו תרגישי פחות בודדה.  

זה תהליך לא קצר ובטח גם לא קל, אבל אני בטוחה שאחריו תהיי במצב אחר לגמרי: תוכלי למצוא אנשים שתרגישי קרובה אליהם, ותמצאי את הכוחות להתמודד עם הנושאים המורכבים שמעסיקים אותך. 

חשוב שתדעי שאת לא לבד- גם אני כאן לשאלות נוספות. 

בהצלחה 

יפעת.  

יקרה,

קודם כל רוצה לחבק אותך ולהגיד לך שהרגישות שלך מדהימה, וכמה טוב שאת חברה טובה שדואגת.

באמת זה מדאיג ולא מותאם בכלל לגיל.

אני לא יודעת מאיפה את ומה הרקע של החברה אך ברור לי שיש כאן משהו פוגעני שחייב להיפסק.

אז איך עושים את זה?

צריך לחפש דרך עקיפה.אני לא יודעת אם רק את יודעת מה טיב הקשר בינהם או שעוד חברות.אם עוד חברות אז זה קצת יותר קל .

אולי לפנות ליועצת של בית ספר, לא חייבת לספר לה מי הבת אבל לספר על המקרה ואולי היועצת תיכנס לכיתה לשיחה בעניין בלי שהיא יודעת במי מדובר,ולאחר השיחה תוכלי לשוחח עם החברה על הסכנות לאור מה שהיועצת דיברה.

חשוב להבהיר לחברה בשיח רגוע שגם אם היא לא רוצה להקשיב לך עכשו שתדע שאם היא מרגישה במצוקה היא תמיד יכולה לפנות אלייך,ואת תהיי שם בשבילה,ויחד עם זה לנסות בצורה עדינה להסביר כמה היא בעצם פוגעת בעצמה והחבר שלה כנראה אוהב את עצמו יותר ממה שהוא אוהב את החברה כי אחרת לא היה מעז לעשות את מה שרוצה.

את חייבת בעיניי לפנות לגורם מבוגר ולא לקחת על הכתפיים שלך את העניין. יועצת\מחנכת יש להן את הכלים המדוייקים איך להגיע אל הבת בלי לחשוף אותך, הן יכולות להתייעץ עם גורמים מקצועיים.

ובנתיים חשוב שתעודדי את החברה לא לעשות מה שהיא לא רוצה לעשות אלא רק החבר רוצה. לחזק אותה במקום הזה ולתת לה כח.

בתפילה שה' יאיר את עיניה ואת עיניו של החבר במהרה. ואת תהיי שליחה נאמנה לעזור לה.

בהצלחה ,מוריה

הי יקרה,

איזו שאלה מתוקה שאלת. שאלה שמעידה על תום לב וסקרנות פשוטה.

יקרה וטובה שלום לך

פניקס יקרה,

פעם טפלתי בקבוצת נערות בנות 15, אחת הנערות, החליטה לשתף במשהו אישי ואמרה דברים דומים למה שכתבת. התפתחה שיחה ואמרתי לה בין השאר שאני בטוחה שכולן מרגישות כמוה רק שלך היה האומץ לשתף… כולן הנהנו בהסכמה!

דבר ראשון, תודה רבה שאת משתפת, ושהיה לך את האומץ לכתוב את מה שכולן מרגישות אבל לא מעזות לומר. 

דבר שני, זה יכול להראות לך שאת נורמאלית לגמרי והכל בסדר איתך. זה אומר שאת אנושית!

קנאה זה רגש טבעי ונפוץ.

מוטל עלינו להתאמץ, להפחית כמה שניתן את הקנאה בחיינו,

אפשר וכדאי לעבוד על המידה הזו, אבל זו עבודת חיים. 

אני מסכימה איתך שזה לא קל לחיות כך, להיות עסוקה כל הזמן בהשוואה ובתחרות.

זה בעצם לחיות כל הזמן "מחוץ לעצמי", לא להיות מחוברת למי שאת באמת אלא כל הזמן לעסוק במה יש לשניה ואין לי.

הדרך הכי טובה לעזור לעצמך היא להתחיל להביט פנימה יותר ויותר ולהפחית מבט החוצה.

*להתמקד בטוב שלך, באוצרות שלך, בכל המתנות שה' נתן לך:

למשל לעשות לעצמך מנהג שאת כותבת כל יום תודה על חמש דברים בחייך. 

*לחזק את עצמך בכך שמה שנשלח אליך מהקב"ה, הכי מדוייק לך, אפילו דברים לא נעימים בחייך ולכן גם מה שנשלח לאחרות מדוייק להן וההצלחות שלהן מדוייקות להן ובהכרח לא היו טובים לך!

*הרצון "לנצח" נובע ממשהו שחסר לך בפנים, משהו באהבה שלך לעצמך, 

תחזקי את עצמך בכך שאת ממש טובה ומוצלחת איך שאת עכשיו! כל בוקר תשנני את המשפט "פניקס (?) אני אוהבת אותך כמו שאת" 

אם תקפידי על כך את תראי שזה מחלחל ומשפיע.

בהצלחה יקרה❤️

ציפור דרור יקרה ואהובה!

אני קוראת את השאלה שלך ומרגישה את הכאב הגדול, וקודם כל רוצה לשלוח לך חיבוק ענק! להגיד לך כמה את יקרה ואהובה, וכמה את טובה וטהורה.

כמה כל הרע הזה הוא כמו קליפה שחיצונית לך, אבל בפנים יש בך נשמה ענקית שכולה טוב גמור!

את ניצבת מול התמודדות ענקית וקשה, שמשותפת לכל כך הרבה נערות ונערים, צעירות וצעירים בדור שלנו. וזה לא סתם, יש תעשיות ענק שמשקיעות הון עתק כדי לגרום לנו לצפות ולצרוך עוד ועוד…

אבל אל מול זה ניצבת הנשמה הטהורה שלך שזועקת ורוצה לצאת משם. תראי כמה כח יש לך לרצות כל פעם מחדש, במשך שנים! 

אני רוצה לתת לך 2 נקודות מעשיות למחשבה, למרות שאולי בהתחלה הן ישמעו לך קשות ליישום, תני להן להיות בראש שלך.

1. מעבר לטלפון פשוט. כמה שזה הזוי בדור שלנו, נכון? אבל מצד שני, כל אחת שעושה דיאטה מבינה שאם כל הארונות בבית יהיו מלאים בשוקולד ואם כל ערב כשהיא רעבה היא תשב על ספסל מול הפיצרייה זה לא יגמר בטוב.

וזה בדיוק מה שקורה לנו בנפש, שמחפשת משמעות, שייכות ומימוש עצמי. כל כך הרבה דברים גדולים שלהן היא נועדה, אבל התרגלה לקבל תחליף זול ומהיר שנותן מענה זול לרגע, כמו לשתות קפה ולטחון שוקולד כשבאמת הגוף צריך שינה או ארוחה טובה.

כשהפיתוי נמצא כל הזמן בכיס בלחיצת כפתור העמידה מולו יכולה להיות כמעט בלתי אפשרית.

יש אפשרות לקנות פלאפון פשוט עם וואטסאפ, או פלאפון חכם עם חסימה שלא מאפשרת להתקין אפליקציות מלבד מה שהוגדר בהתחלה ועוד..

את יכולה להתייעץ עם מוקד אור של ארגון לוקחים אחריות, יש להם את כל הידע הטכנולוגי בעניין.

כמובן שמעבר לצעד הזה יש עוד תהליך של מילוי הצרכים בנפש בצורה אמיתית, אבל זה תהליך שיוכל להגיע לאחר מכן.

2. שיתוף. עוד טיפ הזוי ולא הגיוני… 😉 יש בנו מקום שרוצה להיות מושלם ולהראות ככה בעיני אחרים. אבל כל אחד מאיתנו מתמודד עם קשיים. לפעמים כשאנחנו בתוך בור עמוק, הדרך לצאת משם היא להושיט יד ומישהו שנמצא בחוץ יכול למשוך אותנו למעלה.

זה דורש המון אומץ לפני, אבל אם תמצאי אדם קרוב שאת סומכת עליו, יכול להיות שתופתעי לגלות שבפועל זה היה קל יותר ממה שחשבת. וכמה זה יכול להקל מעלינו את המשא, וכמה כח ועזרה אנחנו יכולים לתת אחד לשני…

יש לי עוד כל כך הרבה מה לכתוב לך… אבל כבר הארכתי מאוד. אני מקווה ומתפללת שהתשובה תתן לך כיוון במסע שלך. ואת מוזמנת באהבה להמשיך ולשאול, ולפנות שוב אם את מרגישה עדיין צורך.

באהבה ובאמונה גדולה בכוחות העצומים שבך ובדרך שעוד נכונה לך, אחרי הכל, את באמת ציפור דרור!! 

תמר

חד קרן יקרה,

קודם כל, את מדהימה! הרצון שלך לקחת את החיים שלך בידיים ולא לעשות רק מה ש"בא לך" מטורף וזה מנוע מדהים לצמיחה. זה ממש לא מובן מאליו!

בנוסף, תודה על השאלה! אני בטוחה שקוראות רבות קוראות את השאלה שלך ואומרות לעצמן: "וואוו גם אני בדיוק ככה!"

ולמה אני בטוחה בזה? כי הנושא של דחיית סיפוקים זה נושא שקשה לכולנו. גם לי.

קורה לי לא מעט פעמים שהשכל שלי אומר לי משהו אחד, אבל "בא לי" מאוד משהו אחר ובסוף אני נכנעת למה שמתחשק לי. וזה מתסכל מאוד.

אז למה זה ככה? למה הכל לא יכול להיות פשוט יותר?

לפני שנבין את המנגנון הפנימי שלנו, חשוב לי להתייחס למשפט הראשון שלך: "אני לא יודעת לדחות סיפוקים", לשים לו סימן שאלה בסוף, ולשאול אותך, בכנות, האם זה נכון ש"אני לא יודעת לדחות סיפוקים"?

בלי שאני מכירה אותך, אני יודעת שהתשובה היא שלילית. אין לי ספק שאת מצליחה לא לאכול חלב מייד אחרי בשר גם כשמאוד מתחשק לך ושאת מצליחה לא לקחת ממתק מהחנות גם כשיש לך חשק גדול למשהו מתוק אבל אין לך כסף לשלם עבורו.

אז זה לא שאין לך את היכולת לדחות סיפוקים אלא זה מאוד מאוד קשה לך ופעמים רבות את לא מצליחה לעשות את מה שאת רוצה באמת. ובעניין הזה, כמו שכתבתי, "כולנו באותה סירה", מי יותר ומי פחות.

אז למה זה קורה לנו? למה אי אפשר לבחור בטוב וזהו?

הקב"ה ברא את האדם באופן מיוחד מכל הבריאה. האדם הוא יצור חי ויש בנו, בני האדם, תכונות כמו לכל בעלי החיים. יש לנו גוף ואנחנו אוכלים, שותים, ישנים, מתרבים וכו'.

יחד עם זאת, בשונה מכל בעלי החיים, הקב"ה נתן לנו תכונות מיוחדות של דיבור, מחשבה וכן ברא בנו נשמה, "חלק אלוק ממעל". הנשמה היא טהורה וזכה ורוצה רק טוב.

התכונות שמשותפות לנו ולבעלי החיים מושכות אותנו "למטה", מפתות אותנו לתת להן מענה; לאכול טוב, לישון הרבה, להיות בפלאפון ועוד..

והנשמה שבנו מנסה למשוך אותנו "למעלה" ולגרום לנו לבחור בטוב כי באמת אנחנו רוצים להיות טובים!

ומה שקורה הוא שיש בתוכנו כל הזמן מלחמה בין "הנפש האלוקית" ל"נפש הבהמית" (כלשונו של אדמו"ר הזקן), והתפקיד שלנו הוא לנצח כל פעם מחדש וזה באמת מאוד קשה..

כתבתי את זה כדי שתדעי שהמלחמה הפנימית הזאת, היא מנגנון שהקב"ה ברא בנו כדי שנוכל לגלות את הייחודיות שלנו ולהתעלות על ידי הבחירות הטובות שלנו. אם הכל היה פשוט וקל אז מה היתה המשמעות של הבחירות שלנו?

אז מה עושים? איך מנצחים כל פעם מחדש?

קודם כל, אין ייאוש בעולם כלל! גם אם לא הצלחת ללכת לישון מתי שרצית והיית בפלאפון עד מאוחר, מחר הוא יום חדש. אל תכנעי לתסכול. הרצון הוא העיקר והרצון שלך מדהים! אל תוותרי עליו גם אם את לא מצליחה לממש אותו.

דבר שני, תבחרי לעצמך משהו קטן אחד, מתחום אחד, שבו את מתמקדת כרגע.

הרעיון הוא להצליח להתמיד במשהו לאורך זמן.

יש לזה שני יתרונות.

האחד, חווית הצלחה (והצלחה מעודדת הצלחה!)

והשני הוא התחלת יצירה של תהליך שינוי.

כדי שיהיה יותר ברור, אקח כדוגמא את זה שכתבת שאת צוברת פער בלימודים בגלל שאת הרבה בפלאפון (חשוב שתתאימי את העקרונות לחיים האישיים שלך. בהחלט יכול להיות שמה שאכתוב לא יתאים לך בדיוק).

נניח שכשאת חוזרת הביתה מהלימודים, את אומרת לעצמך: "אתן לעצמי קצת זמן בפלאפון, ואז אתיישב ללמוד למבחן" ומה שקורה בפועל הוא שאת מוצאת את עצמך מחוברת לפלאפון עד הלילה…

היעד הראשון שאת יכולה לבחור לעצמך הוא להחליט שכשאת חוזרת הביתה, דבר ראשון שאת עושה זה ללמוד 5 דקות ברצף. ורק אחכ את יכולה לפתוח את הפלאפון.

אם תתמידי בכך שבוע, שבועיים זה כבר יהפך לך להרגל. ואז תוכלי להוסיף עוד חמש דקות ובהמשך עוד עד שתגיעי לזמן שאת מעוניינת להקדיש ללימודים.

את העיקרון הזה אפשר ליישם בכל תחום אבל שימי לב שאת בוחרת רק משהו אחד.

לסיכום:

המלחמה הפנימית קיימת בכולנו והקב"ה יצר אותה עבורנו כדי שנתעלה ונצמח. קשה לנצח בה אבל זה בהחלט אפשרי!

הסוד הוא ללכת בקטן, לא להתפתות להחלטות גדולות, ולהתמיד.

כשנופלים (וזה יקרה), מתנערים וקמים. לא נשארים על הרצפה..

זכרי: ההתחלה קשה, אבל ההמשך קל יותר

וזה מחזיר אותנו להתחלה ש: "אין ייאוש בעולם כלל"!!

בהצלחה רבה! איתך ממש!

ואשמח לשמוע ממך איך הולך ובכלל אם יש עוד שאלות🥰

אורית

שלום לך יקרה!

נערות רבות נמצאות במצב כמו שלך ומרגישות אשמה וקושי לשתף.

שלום מתגברת יקרה 🙂

את כותבת שאת רוצה שמישהו יחבק אותך וכו' ותחכי לראות אותו.

הרצון שלך מובן וכל המתבגרים בימינו מחפשים אהבה.

בגיל שלך האהבה מגיעה מהמשפחה כי קשר עם בן המין השני לצורך חברות לא רצוי בגיל כ"כ מוקדם.

הסיבות שונות:

א) הגיל רחוק מגיל חתונה.

ב)לא יודעים לשים גבולות . כי חיבוק ונשיקה בשניה מחליקים לקיום יחסים מלא.

מה אני מציעה לך:

א) למצוא מישהי בוגרת שאת סומכת עליה ותדברי איתה על הנושא.

ב) לאהוב את עצמך ולפנק את עצמך בדברים שמשמחים אותך כשאת לא מקבלת את זה . כל אישה ואפילו נשואה באושר צריכה ללמוד לעשות את זה .

ג) לבלות יותר עם חברות שכיף לך איתם והם מתעסקות בנתינה. כי נתינה נותנת לנותן המון סיפוק ואושר בחיים.

ד) אחרון אבל הכי חשוב להתפלל לה' שיכוון אותך לקבל את מה שאת צריכה כעת בלי להרגיש אשמה. בעיתו ובזמנו יהיה לך גם חבר שיתן לך גם מענה רגשי נוסף.

בהצלחה גדולה!

שלום יקרה,

אני מצרפת לך קישור לשאלה דומה שנענתה באתר לא מזמן,

ימר יקרה מאוד
שאלותיך יקרות ומשמעותיות מאוד…אני חשה את המצוקה שהן מייצרות בתוכך, ואין חכם מלשתף ולדבר את זה.
מאוד מעריכה את גילוי הלב שלך ואת השאיפות המתגלות מבין מילות השאלה שלך.

קודם כל רוצה לחזק אותך על הלא מובן מאליו הזה שבהפסקת הפעולות של צפיה בתכנים לא ראויים והפסקת העינוג העצמי. זה תמיד השלב הראשון ואת ב"ה מאחוריו.  מחזקת אותך להתמיד בזה… אני רוצה להציע לך לחשוב יותר ברכות על כל הענין הזה ולראות את ההתקדמויות שישנן ופחות את מה שעדין לא מושלם, ראשית כי אין מושלם הכל הוא תמיד יחסי וחלקי, כל תנועה קדימה היא יקרה ומשמחת. אז נראה לי להשתדל להיות בטוב שקורה, בזה שישנם דברים שעברת אותם, בשאיפות הגדולות שלך, ברצונות הטובים שלך…זה מבורך כל כך. אז לגבי הענין שכתבת להתנקות לגמרי אני חושבת שאין לגמרי…יש עוד קצת ועוד קצת, וככל שתהיי עסוקה בבניית הקשר החדש והטוב ישתחררו הדברים המעיקים שראית וחווית ולאט לאט תתמלא המחשבה וההרגשה ביותר ויותר טוב.

שלום לך אנונימית,

הדבר הראשון שאני רוצה לתת לך זה חיבוק, חיבוק ענק ארוך, חיבוק אוהב, זה בכלל לא משנה לי שאנחנו לא מכירות, רק רוצה לחבק אותך ולהגיד לך תודה תודה ושוב תודה שבחרת לכתוב.

שלום יקרה,

שאלת שאלה גדולה וחשובה שמעסיקה הרבה נערות.

יקרה ואהובה!

תודה על השאלה הכנה והחשובה שלך, שמבקשת תשובה, טהרה ואמת.

היי מותק..לא כתבת שם אז ככה אקרא לך לבינתיים

אם היית יושבת מולי, הייתי אומרת לך שאני גאה בך, גאה שפתחת את זה מולי ושנתת בי מספיק אמון להיות לצידך ואולי אפילו לעזור לך.

סול יקרה, שלום לך

את כל כך ברורה בשאלה שלך, כל הכבוד! ביקשת להדגיש שאת לא מבקשת עזרה בהתמודדות עם הפחד, אלא ביכול לשתף אחרים במה שעובר עליך. אך לפני שאנסה להשיב על מה ששאלת, חשוב לי בכל זאת לכתוב לך שכדאי מאוד שתקבלי עזרה מקצועית בעניין התקפי החרדה. יש שיטות יעילות מאוד לטיפול בחרדה, אז חבל שתסבלי. כל עזרה מקצועית שתקבלי תוכל להפחית באופן משמעותי את התקפי החרדה ובמקרים מסוימים אפילו להעלים אותם. ממליצה לפנות ליועצת ביה"ס או להורים, כדי להגיע לטיפול פסיכולוגי (עם עדיפות לטיפול CBT).

ועכשיו לשאלה- איך מתגברים על הפחד לספר על זה לאחרים?

קודם כל שאלי את עצמך שאלה: האם את חוששת מלספר על החרדה מפחד שידביקו לך סטיגמה? או מחשש שהערך שלך בעיני אחרים ירד? תדעי לך שגם אנשים חזקים סובלים מחרדות. גם אנשים מוכשרים, יצירתיים ובעצם אין בכלל מאפיינים מסוימים של אנשים שיש להם התקפי חרדה לעומת אחרים שאין להם. זה יכול לקרות לכל אחד, בכל מצב, בכל גיל או מעמד חברתי.

חרדות הן תופעה שכיחה מאוד. אחד מכל 6 בוגרים יסבול בנקודה כלשהיא בחייו מהפרעת חרדה, והתקפי חרדה אפילו נפוצים יותר. כלומר אולי חלק מהבושה לשתף ולספר יכולה לרדת גם מעצם זה שתדעי שהחרדה לא זרה לסביבה שלך: סביר שלחברות שלך, למורה שלך ולמדריכה שלך יש היכרות עם התופעה- אולי מהניסיון שלהן עם עצמן או עם אנשים אחרים בסביבתן. אז את בחברה טובה! לא מוזרה ולא חריגה. יש סיכוי גדול שכאשר תשתפתי תגלי פתאום אחים ואחיות לצרה.

דבר שני, תדעי שמנסיון רב של אנשים שהיו באותו מצב, פעמים רבות דווקא השיתוף של הסביבה בכך שיש התקפי חרדה, מוריד את התדירות של ההתקפים. כלומר עצם זה שאת משחררת את עצמך מהעול של לשמור לעצמך את הסוד המעיק הזה, כבר נותן לנפש שלך יותר בטחון ורגיעה, ומוריד את עוצמת או תדירות ההתקפים. לשמור סוד מצריך אנרגיה וחבל, את יכולה לשחרר את האנרגיה הזו לכיוון אחר.

דבר שלישי, מהרגע שאת כבר חושפת ומשתפת, את גם יכולה להגיד בצורה בהירה לסביבה מה את צריכה כאשר יש לך התקף. למשל – שיעזבו אותך בשקט ולא יתערבו ויתנו לך לצאת ולהירגע. או הפוך – שיתקרבו, שיחבקו, שידברו וירגיעו, שיעזרו לך לעשות נשימות או הרפיה. בכל מקרה, לא משנה מה את צריכה, ברגע שהסביבה יודעת שיש אפשרות שזה יקרה לך ואת ברורה במה שאת צריכה- זה יכול ממש להקל עליך ברגע האמת ולהפוך את החוויה ליותר קצרה ונסבלת.

ודבר אחרון -תדעי שמעצם זה שאת מספרת על מה שקורה לך, את עוזרת גם לאחרים. בין אם לאחרים שכמוך גם סובלים מהתקפי חרדה וחוששים לשתף, ובין אם לאחרים שסובלים ממשהו אחר ואינם  משתפים. ברגע שאת פותחת ושמה על השולחן קושי שלך – את נותנת השראה וכוח לאחרים לשים על השולחן את הקושי שלהם. בכך את בעצם הופכת את הקושי שלך ליתרון, מעצם היכולת שלך להשפיע בזכותו טוב על הסביבה שלך!

בהצלחה רבה

מרים

שלום לך יקרה חנוכה שמח!

התרגשתי מאוד לקבל את שאלתך. כן. ממש כך!

רעות יקרה,

אני ממש מבינה את התסכול והעלבון שלך, אין דבר מעליב מזה שלא מאמינים לך! 😔

הדברים שלך מעלים לי כמה שאלות. חסר לי מידע.

א. האם יש לכם סינון על המכשירים בבית?

ב. מה העמדה הכללית של ההורים שלך בנוגע לצפייה? אני שואלת כי בד"כ עמדת ההורים משפיעה על התנהלותם מול הילדים. על אף שזה לא מסביר את היחס השונה כלפייך.

ג. האם ניסית לדבר איתם על הנושא? לשאול אותם מדוע הם לא סומכים עליך?

אני מנסה להכנס לראש של ההורים שלך…🤔

לנסות להבין אותם, כי ברור לי שההורים שלך אוהבים אותך ומנסים להגן עליך מנזקים.

ואולי היחס השונה בינך לבין האחים נובע מכך שאת יותר חכמה ונבונה מהאחים שלך? (ואולי הם חוששים שתצליחי לפרוץ את הסינון?)

ואולי בגלל שאת בת הם חוששים לך יותר?

ואולי הם ראו פעם משהו מחשיד וחשבו שזה את?

אני מציעה לך ליזום איתם שיחה ולפתוח את הדברים בצורה גלויה, בלי לתקוף, באמת לנסות להסביר את עצמך ולהבין אותם. חשוב שהם יבינו כמה זה מתסכל אותך ופוגע בך, עצם חוסר השיויון, כי חשוב שיהיה סינון, אבל בשווה לכל הילדים. לבנים ולבנות.

כי באמת אין שום הבדל בנזק שחשיפה במדיה יכולה לעשות, לבנים ולבנות באותה מידה, ובכל גיל.

בהצלחה נשמה💜

שלום יקרה

איזו אמיצה את על שאת לא מוותרת למצוא תשובה ורפואה לכאב שבתוכך

שלום לך יקרה,

ראשית, הקדמה קצרה וחשובה מאד!-

בת מלך יקרה
נראה לי שכבר התכתבנו בעבר, זה משמח לחזור אליך, לקוות שאת בטוב ולראות שאת ממשיכה לברר ולהעמיק את הבנותיך לגבי נושאים שונים בבנית אישיותך.

ביחס לשאלה היקרה שלך,

שאנשים אוהבים ומרגישים קירבה ומבטאים אותה גם באופן פיזי, זה דבר טבעי, זה אנושי ואפילו בריא. כך זה בין בני משפחה קרובים כמו הורים וילדים ובין אחים בוודאי כשהם קטנים.

כמובן על פי דרכה של תורה אנו מבינים שבין נשים וגברים יש לזה הגבלות ודרכים ברורות לאופן המותאם ולזמן הנכון, כלומר לבני זוג שנישאו כדת משה וישראל, בקדושה וטהרה. במסגרת הזו זה דבר מקסים, נעים וטוב שבני זוג מתנשקים.

הסקרנות שלך לראות תמונות וסרטים שיש בהם נשיקות היא מובנת, זה באמת מסקרן, זו חויה ומציאות שכרגע אינה חלק מחייך ובגיל שלך היא מושכת ומענינת. אז חשוב ממש שתדעי שאת נורמלית לגמרי…

יחד עם זה יש בהחלט מקום לרצון שלך לשמור על עיניך ומחשבותיך טהורות ותמימות ולכן ודאי את צודקת שיהיה נכון להמנע מהחשיפה למראות אלו, הם באמת מעסיקים ומפריעים לך להמשיך לגדול בנחת בקצב הצמיחה שלך עד שבעזרת השם יגיע השלב שלא תצטרכי לראות כי זה יהיה חלק מחייך אם איש יקר ואהוב.

אז מה עושים?

🔸אוהבים אותך, מבינים אותך, מקבלים את המקום שלך כרגע

🔸מחזקים מאוד את הרצון הפנימי שלך לשמור עליך

🔸מזכירים לעצמך שוב ושוב מה את באמת רוצה

🔸חוסמים את האפשרות להיכנס לכל מיני אתרים וכו במחשב ובפלאפון

🔸חושבים יצירתי אלו עוד דברים טובים יכולים לענין ולהעסיק אותך כמו: יצירה, סניף, חברות, קריאה, חוגים, ספורט ,בישול ,אפיה וכו'

🔸ומתפללים על זה… מבקשים מה' הטוב כח וגבורה להיות ברצונות הטובים שלך, בחפץ הלב שלך להתעסק במתאים והנכון לעכשו, להיות מנהיגה את עצמך במציאות גם כשהיא לעיתים מאתגרת.

🔸לחשוב רחוק, על כך שרוצה להגיע ולעסוק בלימוד הקשר הגופני בין איש לאשתו במסגרת הבית שלך, עם האיש שלך בעיתו ובזמנו.

מאחלת לך שתראי ברכה במאמץ ובהשתדלות

שתגלי שיש לך כוחות גדולים ומיוחדים להיות טובה אליך ונאמנה לעצמך

ה' הטוב איתך!

כל האור והטוב

אפרת

שלום וברכה,

את שואלת שאלה מעולה,

אני לא מבינה עד הסוף באיזו מסגרת מדובר, האם הן חניכות באולפנה, בתנועת נוער, כיתה ז' זה לגמרי השלב שבו מדברים עם הבנות על איך באים ילדים לעולם, הייתי מציעה לך להפנות את העניין לממונים עליך, אם זה למחנכת, יועצת, להורים ולהסב את תשומת לבן, שזהו נושא ועניין שעולה בקרב הבנות ויהיה נכון לקיים שיח בעניין אם על ידי ההורים בעצמם, כל הורה ובתו, או ע"י שיעור, סדנה, ידע על ידי מנחים או מחנכים שיש להם את הידע וההכשרה המיועדת לכך. מאד חשוב שאת שם בשביל לשמוע ולתווך את הנושא בין הבנות לגורמים הרלוונטיים.

בהצלחה רבה!!

שלום הילה יקרה!

לפני שאני אגש לתת לך טיפים איך אפשר לדייק את המקום שלנו כאשר יש לנו חזה גדול..

אני רוצה להגיד לך שגם אם אני לא מכירה אותך אישית אני כבר מרגישה שעומדת מולי נשמה גדולה!

עצם היכולת לשאול שאלה בנוגע לעצמך מראה על הכוחות שיש בך, ושאת מפזרת אותם בעולם.

הרבה פעמים כשאנחנו מסתכלות במראה העיינים שלנו הולכות אוטומטית למקום שאנחנו פחות מסתדרות איתו פחות שלמות איתו,

ואני תמיד מקווה ומייחלת שנדע להסתכל על עצמנו כמכלול זה המתנה הכי גדולה שתעניקי לעצמך,

אם נצליח להתבונן על עצמנו במראה כמשהו שלם ולאוו דווקא לפי חלקים.

אני נותנת לך תרגיל על הדרך להסתכל על עצמך במראה 40 יום ולהגיד לעצמך מילים טובות ככה כל בוקר.

את אלופה בהתחלה זה קשה אח"כ זה זורם מיום ליום יותר ויותר.

ולעניין הטכני:

כשיש לנו חזה גדול אנחנו הרבה פעמים רוצות לטשטש או להסתיר, ואני רוצה ללמד אותך איך לדייק זאת ולא להמשיך במקום של טשטוש והסתרה.

1. כדאי לא לשים חולצות גולף, או חולצות שסגורות ממש, אלא יותר לאפשר פתח וי עדין שמעדן את הנראות, כשאני מעמיסה על האיזור עם גולף זה נראה חנוק ויתר מבליט את האיזור.

2. באותו עניין להשתדל יותר לשים גזרות וצבעים דווקא בחלק התחתון של הגוף מהחצאית ומטה, כלומר שהדגש יהיה לאיזור התחתון ובחלק העליון לשים יותר צבעים נייטרלים כמו חום , אפור,שחור, בז, כחול ואז חצאית בצבעים והדפסים משמחים. הדגש צריך להיות בחלק התחתון

3. גקט גינס יכול לתת מענה מעולה (לא לסגור אותו) אלא פשוט להניח אותו פתוח.

הילה יקרה!

מאחלת לך שתאהבי את עצמך תמיד!

ותמשיכי ללמוד ולהבין איך לדייק את עצמך

את אלופה!

הי יקרה, לפני הכל חשוב לי להגיד לך שאת תחושות החוסר נוחות וחוסר טבעיות בשיח עם גברים שאותה את חווה, מרגישים צעירים וצעירות רבים. בשיח עם בצד השני יש מתח שבד"כ לא קיים באינטראקציות עם נשים.

נקודה נוספת שחשוב להוסיף היא שלפעמים אנחנו מרגישות שאנחנו יוצאות "לא טוב" בשיחה עם מישהו, אבל זו החוויה שלנו ולא בהכרח החווייה שלו. לעיתים עצם הידיעה הזו יכולה לייצר יותר נוחות.

ובאופן מעשי, אם הנושא הזה מטריד אותך הייתי מחפשת פתרונות מעשיים שישפרו את התחושות שלך ואת הנוחות שאת רוצה להרגיש בשיחות מהצד הזה.

כדי לעשות את זה את יכולה ליצור סיטואציות חברתיות שבהן "תתאמני" על שיח עם אנשים אחרים, לדוגמא: מפגשים חברתיים, חוגים/הרצאות שבהם תפגשי אנשים וכו'. אם תבחרי לעשות את זה, מפעם לפעם את תרגישי נוח יותר והביטחון שלך ילך ויעלה.

אפשרות נוספת היא לפנות למישהו שאת סומכת עליו (חברה או משהו דומה) ולשאול אותו מה לדעתו את יכולה לשנות בשיח שלך שיתן לך תחושה טובה יותר. חשוב שזה יהיה מישהו רגיש, שרוצה בטובתך ויוכל לענות ממקום של רגישות והיכרות איתך.

בעיניי הדבר החשוב ביותר שתדעי הוא שתחושה זו ניתנת לשינוי, ושלך יש את הכוח לבחור לעשות מעשה שישפר את הביטחון שלך. את רק צריכה לבחור.

בהצלחה רבה!

שלום יקרה וטובה

אתחיל בכמה את מדהימה. עצם זה שאת עוצרת לרגע, מתבוננת במה שקורה. ומבינה שיש כאן משהו שהוא לא מה שאת רוצה- זה כבר דבר גדול מאד.

אני יקרה!

קודם כל את פשוט מהממת, כמה את מכבדת את אמא שלך ודואגת מתגובתה.

שלום יקרה,

איזה כינוי מהמם, אני מרגישה מהשאלה שלך שהלב שלך בוער לשינוי שיוסיף לך טוב בחיים.
זה מדהים בעיניי שאת לוקחת אחריות על המעשים שלך בצורה עצמאית ולא ממתינה שההורים יבואו לעשות זאת במקומך, נראה שלא סתם הם סומכים עלייך!

לגבי שאלת הסינון,
באמת היום פלאפון מכיל בתוכו גם פונקציות של פנאי ובידור וגם פונקציות של כלי עבודה וארגון.
היות ואת צריכה את כלי העבודה והארגון לשימוש שוטף ויעיל בחייך, אני ממליצה שבתור התחלה תעשי הפרדה ביניהם לבין פונקציות הפנאי.

בתור התחלה, שימי בפלאפון תוכנת סינון של נטספארק או רימון ברמת הגנה גבוהה, ותני את הסיסמה לחברה או קרובת משפחה. הגנה זו תשמור עלייך מפני חשיפה לתכנים לא הולמים.
מדובר בתוכנת סינון חכמה שיודעת לסנן גם בתוך אתרים ובחלק מהאפליקציות, לדוגמא יוטיוב לא יהיה זמין דרך האפליקציה אלא רק דרך הדפדפן.
טיקטוק, אינסטגרם פייסבוק וכו יהיו חסומים לחלוטין.

בצורה הזאת, מה שיישאר לך זמין לשימוש בפלאפון זה רק אתרים ואפליקציות שימושיים ולא תהיה לך גישה לתכנים לא רצויים.

עלות הסינון לפלאפון הינה 199 שקלים בשנה ו35 שקלים לחודש למחשב.

אם יש לך שאלות נוספות, את מוזמנת להמשיך ולשאול,
בנוסף יש לנו מוקד שירות חינמי שמתאים לכל לקוח את ההגנה/מכשיר הכי טוב עבור הצרכים שלו.

זה המספר לקבלת מענה בוואטסאפ: 073-3212727.
או בלינק הבא-https://moked.org.il/

בהצלחה!

שלום יקרה

מתרגשת לקרוא שהעדפת לעזור אומץ ולשאול כאן את השאלה שלך ולא לחפש בגוגל

שלום לך רעות,

אם את נהנית מהמשחקים האלה, והם עושים לך טוב, אני לא רואה סיבה להרגיש לא בנח עם זה, גם אם יהיה לאנשים מה להגיד בנושא, יחד עם זאת יתכן שאם העלית את השאלה, יכול להיות שזה עורר בך איזשהי שאלה פנימית עם עצמך, האם אני בסדר, וזה נורמלי.. אולי בכל זאת , האמירות של הסביבה ערערו אותך מבפנים.

בכל אחד ואחת מאיתנו יש מגוון תכונות , חלקן נחשבות תכונות "זכריות" וחלקן "נקביות" כולם קיימים בנו, וזה חלק ממי שאנחנו.. אצל כל אחד החלקים השונים באים לידי  ביטוי בעוצמות ובמקומות שונים.

משחקי הכדור שהזכרת לכאורה שייכים לתכונות ה"זכריות" אך אצלך באים לידי ביטוי בעוצמה גדולה יותר. זה לא מעיד עליך כלום בעניין המגדרי, פרט לעובדה שאת אוהבת משחקי כדור שנחשבים "זכריים" . הרבה בנות בתקופה הנוכחית אוהבות ונהנות ממשחקים אלה.

תהני , ותשמחי ממי שאת!!❤❤

שלום רב,

מעריכה כל כך את הרצון שלך לחיים של אמת ומשמעות.

הי יקרה, שאלה מצוינת.
ונהדר שאת רוצה לקבל מידע אמין על הנושא הזה.

את לגמרי צודקת, גם לבנים יש מנגנון פיזיולוגי מקביל לבנות אך שונה מאוד.
המחזור אצל בנות הוא תהליך שמתרחש על מנת לאפשר קליטה של ביצית שהופרתה על ידי תא זרע.
ביצית מופרית מתפתחת לעובר שיתפתח ויגדל עד שיהיה מוכן לצאת לעולם 🙂
הוסת, היא למעשה התרוקנות של הרחם מרירית הרחם- לאחר שלא נקלט עובר.

אצל בנים- החל מגיל ההתבגרות נוצרים באשכים תאי זרע כל הזמן.
גם תהליך זה מכוון לאפשרות של יצירת עובר, שהרי מפגש בין תא זרע ותא ביצית- יכול להתפתח לעובר.
תאי הזרע יוצאים דרך איבר המין הגברי, אך הם לא יוצאים בתזמון מסוים או במחזוריות כמו הוסת אצל בנות, אלא בתהליך שונה שלפעמים נשלט ולפעמים לא.

אז לשאלתך- זה מה שיש לבנים שמקביל למחזור אצל בנות.

אל תפסיקי לשאול וללמוד 🙂
מאחלת לך שתמצאי גם סביבך כתובת אמינה וטובה שתוכלי להרגיש בנח לשאול אותה שאלות מעולות !
אולי כדאי לנסות לשאול את ההורים / מחנכת / יועצת בי"ס למרות המבוכה,
אגב, גם מבוגרים נבוכים לפעמים וזה בסדר גמור ולגמרי טבעי  🙂

תהילה סרי-גרינצויג
מנחה למיניות בריאה ודימוי גוף חיובי

הי יקרה. איזה שם יפה בחרת לעצמך. רוצה להשתנות. ובאמת זה הדבר הכי חשוב. איפה מונח הרצון שלך. כח רצון זה דבר אדיר.

אני רואה שאת מזהה את המחיר הכבד של הסמארטפון.  גם פגיעה במצב הרוחני, גם בזבוז זמן וחוסר יכולת למלא את הזמן שלך בדברים משמעותיים שחשובים לך. זה מייצר תסכול, ואפילו אכזבה מעצמך. הרי חשבת שתוכלי לשלוט במכשיר ולא שהוא ישלוט בך..

אז דבר ראשון אני יכולה לנחם אותך בנחמת רבים. כולנו יחד בתוך המבוך הזה. המכשיר הזה שואב לכולנו זמן יקר ומסיח את דעתנו למקומות שלא טובים לנו במידה כזו או אחרת. לא סתם כל כך הרבה מדברים איתנו על הסכנות של הנייד..

זה מדהים בעיני שהחלטת לכתוב לנו ושאת רוצה לעשות שינוי.

מכיוון שזה באמת קשה מאוד, להגביל את עצמנו מבחינת התוכן והזמן, אני ממליצה לך לבחור מישהי שאת סומכת עליה. זה יכולה להיות אחות, חברה, דודה.. ולתת לה את הקוד של רימון. תוכלי לבקש ממנה להגדיר בדיוק כמה זמן גלישה יתאפשר (למשל גג שעתיים ביום) וגם שתשים את רמת ההגנה של רימון על הגנה גבוהה יותר. (ברמה הבסיסית באמת אפשר לגלוש לכל מיני סדרות לא מתאימות עם תכנים לא ראויים) . שימי לב שאפשר להגביל את הגלישה באינטרנט בלי להגביל את הווטצאפ או אפליקציות אחרות שחשובות לך..

זה יכול להיות אולי מביך לרגע, אבל אם זו מישהי שאת סומכת עליה, היא רק תעריך אותך על זה. אני יכולה לשתף אותך שאצלנו במשפחה לי יש את הקוד של רימון, ורק אני יכולה לשנות את רמת ההגנה, גם בנייד של האיש שלי, יובל. הוא שמח בזה ובוחר בזה כמוני.

חוץ מזה אני ממליצה לך לחשוב על אישה בוגרת שמבינה את העולם הזה שפותח בפנינו הסמאטרפון ולשתף אותה בקושי שלך. אני בטוחה שהיא תחזק אותך ותעודד אותך מתוך הבנה והזדהות. זה חשוב במיוחד מכיוון שבבית לא כל כך מבינים מה את עוברת.

אני מאחלת לך שתצליחי להרחיב את תחומי העניין שלך, לכתוב, לצייר, ליצור, לייצר קשר עם חברות חדשות, ללמוד משהו, לטייל ועוד ועוד..

בהצלחה רבה יקרה.🙏

היי!

טוב ששאלת!

כדי להשתמש בטמפון צריך להכיר את מבנה איבר המין שלנו – הפות.

פתח השופכה הוא הפתח שממנו יוצא השתן, ויותר למטה (או מאחורה) נמצא פי הטבעת, הפתח שממנו יוצאת צואה. את שני הפתחים האלה את מכירה.

ביניהם, יותר קרוב לפתח השופכה, נמצא פתח הנרתיק.

פתח הנרתיק מוסתר מאחורי קפלים של עור הנקראים שפתיים, ולכן יש נערות שלא הבחינו בקיומו עד הרגע שבו הן משתמשות בטמפון לראשונה 🙂

הנרתיק הוא כמו צינור קטן בתוך הגוף שלנו, באורך כ 8 ס"מ. דרך הנרתיק יוצא דם הווסת. ולתוך הנרתיק אנחנו מכניסות את הטמפון כדי שיספוג שם את הדימום.

הנרתיק הוא גמיש. כשהטמפון נכנס לתוכו הוא מתרחב בקלות לפי הגודל של הטמפון.

הנרתיק מייצר כל הזמן רטיבות, הפרשות (שכדאי לדעת שיש בהן רק חיידקים טובים והן לא לכלוך). ההפרשות עוזרות לסכך את הנרתיק כך שהטמפון יכול להחליק בקלות פנימה.

בתוך הנרתיק אין לנו עצבים ולכן כשאנחנו מכניסות אליו טמפון אנחנו לא מרגישות אותו.

אז איך להכניס את הטמפון?

כדאי לבחור בזמן שבו את לא ממהרת או לחוצה, ויש לך פרטיות מלאה.

כדאי להיעזר במראה קטנה כדי שתוכלי לראות את פתח הנרתיק.

(יכול להיות שזה מרגיש לך מביך או מוזר, להסתכל על הפות במראה, וזה נורמלי להרגיש כך בפעם הראשונה. את מוזמנת לחשוב על כך כדבר הכי טבעי שיש, להכיר את גופך כשאת מתבוננת בו, למה לא בעצם?)

את יכולה לעמוד עם ברכיים כפופות או להרים רגל אחת על אסלה/ שרפרף כדי ליצור פיסוק ברגליים שיהיה לך נוח.

חשוב לרחוץ ידיים עם סבון לפני המגע בטמפון/ בנרתיק, כדי לא להכניס אל תוך הגוף חיידקים.

אם את משתמשת בטמפון ללא מוליך:

הסירי את עטיפת הטמפון והתירי את החוט שמחובר אליו,

הניחי את הטמפון בפתח הנרתיק, ודחפי אותו פנימה עם האצבע. הכיוון של הטמפון לא צריך להיות ב 90 מעלות אלא בזווית חדה יותר, לכיוון הבטן.

אם את מרגישה שהטמפון "נתקע", "לא רוצה להיכנס", תשני מעט את הכיוון ושוב תדחפי בעדינות.

בניגוד לפנים הנרתיק, בפתח הנרתיק כן יש לנו תחושה, ולכן יכול להיות שבפעמים הראשונות תחושי רגישות קלה באזור הזה, אם את לא רגילה למגע שם.

בכל מקרה זה לא אמור לכאוב.

את הטמפון את צריכה להכניס עד שהוא מגיע לקצה הנרתיק. תדעי זאת כשחצי מהאצבע שלך תהיה בפנים והטמפון לא יוכל להיכנס עוד.

(אין חשש שהטמפון ייכנס יותר מידי פנימה, כי בקצה העליון של הנרתיק נמצא צוואר הרחם והמעבר של טמפון דרכו הינו בלתי אפשרי. לכן גם אם נדמה שהטמפון "נעלם" תדעי שתמיד הוא נמצא עדיין בנרתיק ואולי רק מתחבא בין הקפלים שיש בו.)

כשתוציאי את האצבע הטמפון יישאר בפנים. אין חשש שהוא יצא מעצמו החוצה כי השריר של הנרתיק מחבק אותו היטב.

אם הטמפון ממשיך להיות מורגש בנרתיק, כנראה שהוא לא מספיק בפנים. את יכולה לדחוף אותו עוד קצת, או להוציא ולהכניס מחדש.

יש גם טמפונים עם מוליך: גליל מפלסטיק/ קרטון שבתוכו נמצא הטמפון, ומקל קטן בקצה שכשלוחצים עליו הטמפון נדחף מתוך העטיפה. אחרי שאת מכניסה את הטמפון יחד עם המוליך לתוך הנרתיק, את לוחצת על המקל והטמפון יוצא מהפלסטיק אל תוך הנרתיק.

את הפלסטיק את מוציאה ומשליכה לפח. הטמפון יישאר בפנים.

כשהטמפון בתוך הגוף, החוט שלו נשאר בחוץ. ככשיגיע הזמן להוציא את הטמפון תמשכי אותו החוצה בעזרת החוט.

החוט חזק מאוד ואין חשש שייקרע.

כשהטמפון יצא הוא יהיה ספוג בדם הווסת, ולכן גם יותר גדול. אבל כאמור הנרתיק הוא גמיש והטמפון אמור לצאת החוצה ללא בעיה. 

השימוש בטמפון דורש ממך אחריות, לזכור שהוא בפנים ולהחליף אותו בזמן – כל כמה שעות. מכיוון שאנחנו לא רואות את הדימום שיוצא החוצה, שלא כמו עם תחבושת, והטמפון לא מורגש בתוך הגוף, אנחנו עלולות לשכוח שהוא שם, לכן חשוב שתשימי לב.

הערה: לפעמים מרוב לחץ, השרירים של הנרתיק מתכווצים באופן לא רצוני ואז יכולה להיות הרגשה של חוסר נוחות או אפילו כאב (או קושי בכלל להכניס את הטמפון). אם את מרגישה ככה את יכולה להוציא את הטמפון ולנסות שוב בפעם אחרת כשתהיי רגועה ונינוחה יותר.

והערה קטנה לסיום:

להרבה נשים מאוד נוח להשתמש בטמפון, אבל חשוב לדעת שמבחינה בריאותית יש לו חסרונות. הטמפון עשוי מחומרים סינטטיים שלא מתאימים לנרתיק, לכן יש נשים שבשימוש בטמפון לטווח ארוך מרגישות חוסר נוחות, גרד או עקצוצים בנרתיק או בפות. בנוסף, הטמפון יכול לגרום ליובש בנרתיק בימים שבהם אין הרבה דימום, שאז הוא סופג גם את הנוזלים שבנרתיק, שנצרכים כאמור כדי לשמור על מרקם החיידקים הטבעי בנרתיק. את מוזמנת להיות ערה לתחושות הגוף שלך ותדעי שבכל רגע את יכולה לבחור מחדש באמצעי הספיגה שהכי מתאים לך.

בהצלחה רבה!

ומקווה שאת כבר לא מבולבלת 😘 

שלום יקרה,
יש לשאלה שלך כמה היבטים ואנסה להתייחס לכולם.

לפני הכל אדגיש- להשתמש בנטייה/ תכונה/ מראה/ עדה של אדם לצורך קללה זה דבר לא ראוי ולא מתאים לעשות אותו אף פעם.

אני קוראת את השאלה שלך ולפני הכל אני רוצה להגיד לך שאני מעריצה אותך. את מנהלת מלחמה פנימית אמיתית, קשה וכואבת. אבל את נלחמת. כמו לביאה. נשמע שאת לא מוותרת.  וזה מדהים ומרגש! תגיעי רחוק עם כוחות כאלה. 

ובמלחמה כמו במלחמה- יש רגעים טובים ויש רגעים קשים. ועד שנגיע לקו הניצחון עוד יהיו עליות וירידות. נבראנו בני אדם. והיתרון שלנו על פני בעלי החיים הוא כח הבחירה. וכשיש כח בחירה אנחנו באמת  יכולים לבחור והמשמעות של בחירה היא לקבל גם את היכולת לבחור אחרת. ולתקן. טבעי במצב כזה שנבחר בחירות שנצטער עליהם וגם נצמח מהם.

שמש הטוב יקרה, 

כמה טוב  ששואלת…

היי יקרה,

קודם כל אני חייבת לומר שאת גיבורה!💪🏼🏆

אוהבת יםםם אהובה שלום וברכה. 

תודה רבה שבחרת לשתף אותנו בשאלתיך ובתחושותייך. 

שלום לך,

ראשית, אקדים ואומר- נישואין וחיי זוגיות הם דבר נפלא, משמח, מרגש וקסום. זוגיות היא הזדמנות לאהוב ולהיאהב באופן פשוט, מוחלט וכמעט ללא תנאי.

הי יקרה, 
את שואלת פה שני דברים, אענה עליהם אחד אחד: 

את מתארת שלפעמים את מרגישה שמחה ובטוחה בעצמך ובגוף שלך ולפעמים את מרגישה בדיוק להיפך. האמת היא שאת מה שאת מתארת, כנראה עוברות עוד הרבה נערות ונשים, אם לא כולן… 
אפשר לייחס את זה למחזוריות שלנו ולהורמונים שמשתנים בגופנו במהלך החודש,
אם תרצי לעקוב אחרי התחושות, ייתכן שתגלי שלקראת הופעת הווסת התחושות השליליות גם מגיעות, ולקראת זמן הביוץ- התחושות החיוביות מופיעות. 

שלום לך,

אני חייבת להגיד שאני מבינה את הזעזוע שלך, אם את חושבת שמה שהחברה שלך אמרה הוא אמת אז זה באמת מזעזע…אני רק לא מבינה מאיפה צצות כל ההלכות המוקרצות האלו …

פניקס יקרה!

תודה על השאלה הכנה שלך, שאלה שאני מאמינה שכמעט כל אחת וכל אחד יכולים להזדהות איתה… 

שמש הטוב יקרה!

רוצה להקדים ולאמר שלמרות כל התיכנונים מראש וסידורי הוסת קורה שכלה במחזור ביום חופתה. אבל הדבר החשוב לאמר שהשמים לא נופלים בעקבות כך. יכולה לתת לך עדויות מכלות שעברו את זה. 

הי יקרה. זה נשמע באמת לא פשוט, במיוחד שמצאת סדרה נחמדה שמעניינת אותך. 

קודם כל, זה מדהים שאת קשובה לתחושות שלך ועירנית לחוסר נוחות שמתעוררת לך תוך כדי צפיה. 

הי יקרה, 

אני ממש מבינה את החשש הגדול שלך (במיוחד שזו פעם ראשונה).

פניקס יקרה,

מעצם השאלה שלך עולה שאת חולמת. את חולמת לחלום!! זה דבר גדול! את מבינה את החשיבות שיש בחלום, בשאיפה, ברצון

נמרה יקרה שלום וברכה.

סליחה שלקח לנו זמן לענות לשאלתך, כתבת באומץ רב. תודה על כך!

שלום יקרה,וואו אני ממש נפעמת מהשאלה ומהעומק שלה בכזה שלב בחייך,מדהים בעיניי.

זה באמת דבר שיש לו מקום וכדאי לתת עליו את הדעת והמחשבה.כי באמת הכי חשוב שמה שאני לובשת ישקף את הפנים שלי את מה שאני רוצה להביא לעולם.

הי מתוקה,

כואב לי הלב לקרוא את השאלה שלך.

קודם כל זה מצויין שאת שואלת כאן. בדיוק המקום לברר בו סוגיות בצורה נכונה. 

עם הזמן תפגשי ותלמדי עוד מושגים שקשורים למיניות. זה בסדר שאת עוד לא יודעת את כל המושגים.  היום יש הרבה שיעורים ומפגשים על כך במהלך שנות החטיבה והתיכון. אם יש מושג מסויים המסקרן אותך את יכולה לשאול פה בשמחה ואפשר להסביר. חשוב לדעת, חשוב ללמוד את הדברים בצורה הנכונה. התמימות שלך היא נפלאה ואת יכולה להמשיך ללמוד לאט לאט על מיניות בלי לפגוע בתום. תקפידי ללמוד ממקורות שאת יודעת שהם מתאימים לעולם שלך. 

היי יקרה

כואב לשמוע שאת לא מקבלת מענה לבקשת העזרה שלך. בטח נורא קשה להישאר לבד עם קושי כזה- עם חוסר יכולת לאכול מול אנשים ועם דימוי עצמי נמוך. 

אור יקרה,

אני קוראת את שאלתך במוצאי יום כיפור ומתרגשת.

שלום יקרה

תודה שאת משתפת ולא נשארת לבד עם ההרגשה.

שלום חברה יקרה.

לשאלה הזו יש כמה בחינות. 

לולי יקרה,

זה מאוד קשה לשאת מידע כזה לבד. 

שלום יקרה.
קודם כל ליבי איתך. באמת נחשפת מקרוב לתופעה שהיא מורכבת ומטלטלת.
התחום של זהות מגדרית וטרנסג'נדרים הוא תחום יחסית חדש, ולכן הידע עליו חסר, וחלק מהידע הקיים הוא מאוד מוטה 
בגלל האג'נדה הפרוגרסיבית החזקה שיש סביבנו.
זה אומר שיש בסוגיה הזו ערפל, והיא לא עד הסוף מובנת לנו.
לכן אני כותבת  כמה עקרונות מנחים, שלא נותנים תשובה מלאה אבל אולי יעשו סדר:

א. כשמישהי חווה את עצמה כגבר זו חוויה שבדרך כלל מסבה הרבה סבל וכאב. חשוב תמיד להיות באמפתיה לכאב של אחרים ובלב פתוח ורחב.

שלום יקרה

אוננות מוגדרת כעינוג עצמי דרך מגע בגוף. כלומר במידה ולא נגעת בעצמך אז לא נחשב שאוננת.

חלוק נחל יקרה מאוד,
קיבלתי את שתי השאלות שלך, ולבי מבקש לתת לך תשובה שתניח את הדעת ותתן מרגוע לנפשך.

שתי השאלות שלך עוסקות בעצם בשאלה על היצר, יצר המין. על הכח שלו, האופן בו הוא מופיע בחייך, מה זה אומר עלייך ואיך ממשיכים.

לולי יקרה,

ישנם דברים שהם לא בשליטתנו ולמרות שלא תמיד נוח לנו איתם ואולי הייינו רוצות שהמציאות תהיה אחרת הרי שיש בזה גם משהו מרגיע.

מעלפתת מתוקה!!

אני מאמינה שכל נערה מתחילה להוריד שיער לפי הרצון שלה,  מהרגע שהנוכחות שלו מפריעה לה, או לפי מה שמקובל בחברה שבה היא נמצאת… 

שלום יקרה,

טוב ששאלת 🙂

היי יקרה.

ככל הנראה זה עדיין לא וסת. אבל בהחלט מראה שאת מתקרבת למועד שבו תקבלי. סימנים חומים על התחתונים מראה על התכוננות של המערכת ההורמונלית לקראת קבלת הוסת. נסיון של הנעה לקראת זה. כמו שלפעמים מתחילים להניע רכב, יש רגעים ראשונים שהוא מתחיל להתחמם עד שמתחילים לנסוע . ממש ככה אלו הכתמים החומים אז עוד מעט בעזרת ה בשעה טובה. אין לדעת מתי זה יקרה אבל בהחלט זה אומר שהמועד מתקרב! 

הי יקרה, מבינה אותך מאוד. 
לכל אחת יש קצב שונה להתפתחות, וזה לפעמים מעורר כל מיני תחושות, במיוחד כאשר יש השוואות. 
אני רוצה לנסות להציע לך זווית הסתכלות אחרת: 
הרבה פעמים כשאנחנו משוות את עצמנו לאחרות שסביבנו- אנחנו משוות את עצמנו  מול מי שבמחשבה שלנו היא במצב יותר טוב, וזה לא משנה מאיזה סיבה. 
ההשוואה הזאת לא גורמת לנו לשמוח יותר במה שיש לנו, אלא בדיוק להיפך.
ולכן אני רוצה להציע לך,
להיות מודעת להשוואות האלו, ולנסות לחשוב טיפה אחרת.
כלומר, לנסות לשמוח במה שיש לנו, במה שקיבלנו וכבר קיים, מה שאחרות כנראה עוד מחכות אליו. 
לא מתוך התנשאות או זלזול או הקטנה של האחרת, 
אלא מתוך בחירה לשמוח במה שיש, 
מתוך בחירה להרגיש טוב 
ולחשוב חיובי על המציאות. 

לכתוב את זה – זה קל מאוד,
ליישם זה מאתגר יותר,
אבל אני בטוחה ששינוי מחשבתי לכאורה קטן, יכול לסייע לך בהתמודדות הזאת. ❤️