הי יקרה, רק על זה שאזרת אומץ ושאלת את זה, את מדהימה! כתבת על עצמך שאת ביישנית, וגם כתבת שבכללי את מדברת עם אמא שלך על הכל. זאת אומרת, שיש פעמים שבהם את לא ביישנית. מעולה! אז קודם כל אני מציעה לך לא להגדיר את עצמך כ"ביישנית". התווית הזו יכולה לקבע אותך להתנהגות הזו. אלא להגיד לעצמך: "יש פעמים/נושאים שבהם יותר קשה לי להיפתח". ותזכירי לעצמך בעיקר את הזמנים שבהם את לא מתביישת לדבר ולשתף, זה יכול לחזק אותך. הנושא של המחזור הוא נושא שהרבה נערות מתביישות לדבר עליו. זה מאוד הגיוני שיהיה לך קשה לדבר על זה. ובכל זאת, גם את מבינה שמאוד חשוב ויעזור לך לשתף את אמא. הרבה פעמים כשאנשים מתביישים לדבר, הם מריצים בראש שלהם "תסריטי אימה" של מה יקרה אם הם ידברו: הם ימעדו בלשונם, יעשו מעצמם צחוק, יתעלמו מהם, יקטלו אותם… נשמע שהקושי שלך לא קשור לחשש מהתגובה של אמא, כי את יודעת שהיא תשמח. ובכל זאת אני מזמינה אותך רגע לבדוק: מה עובר לך בראש? מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לך אם תספרי לאמא שלך? בדרך כלל התשובה לשאלה האחרונה היא – שום דבר… החששות הן רק בראש שלנו. אז אני מחזקת אותך את מה שאת יודעת – ששום דבר רע לא יקרה לך, אלא להיפך. יקרו דברים טובים! את מוזמנת להחליף את הסרטים הרעים במחשבות טובות על ההקלה שלך ועל השמחה של שתיכן אחרי שתשתפי. עוד משהו שעושה את זה קשה – בגלל שכבר עבר הרבה זמן, זה נהיה יותר ויותר קשה לספר… אז אני מציעה לא להמשיך להשתבלל במחשבות אינסופיות על זה, אלא לעצור. לבחור זמן קרוב שנראה לך מתאים, ולהחליט שבזמן הזה תדברי איתה. מה עוד יכול לעזור לך לקיים את ההחלטה – אולי תכתבי לאמא הודעה? לפעמים קל יותר לכתוב מאשר לגשת ולדבר. תעצמי עיניים ותלחצי על כפתור ה"שלח"… אם חשוב לך שזה יהיה פנים אל פנים את יכולה גם רק לכתוב: "אני רוצה לדבר איתך על משהו חשוב כשניפגש". היתרון הוא שכשתיפגשו היא תשאל אותך, ויהיה לך יותר קל לענות. את יכולה באותה הזדמנות שאת משתפת, לספר כמה היה לך קשה לדבר איתה, וכמה את שמחה שסוף סוף דיברת איתה… מאחלת לך המון בהצלחה, אני מאמינה בך! הדס