שלום לך יקרה,
איזו שאלה מתוקה וטבעית . הרצון שלנו בבן זוג בחברות ניטע בנו מעצם קיומנו "לא טוב היות האדם לבדו" ויותר מזה "ואהבת לרעך כמוך". הרצון טבעי ומובן ובכ"ז גם את מרגישה שהוא לא כ"כ במקום…תכף נברר את הענין. רק עוד הערה- השאלה הזאת היא לא הלכתית. אין כאן מותר חבר או אסור …יש כאן שאלת כדאיות…ולכן כמובן אין כאן פסיקה…
אז לפני ה"למה לא" …חשוב לי להגיד שלעיתים חבר בגיל צעיר תורם להתפתחות של כל אחד מבני הזוג, הם מצליחים לא לעבור על איסורי ההלכה (נגיעה, ייחוד וכו) והחברות נותנת תחושה אמיתית של התקדמות וצמיחה משותפת.
אבל זה לא שכיח…
חברות בגיל צעיר מביאה איתה מנעד רגשות רחב ועומס נפשי שלא תמיד בגיל צעיר יש לך את הכלים להתמודד איתם ולנהוג באיזון, גם ההתמודדות עם הנסיון שבאיסור נגיעה, שזו התמודדות כבדה בכל גיל, יכולה לעמוד בינכם ולשבש את שיקול הדעת וההקשבה הפנימית (רעש רקע…) .
אבל לדעתי הסיבה העיקרית היא, שזה עלול להפריע לך בתפקיד המרכזי שלך בגיל ההתבגרות- וזה לפתח זהות עצמית, התפתחות אישית…
אהבה לבן זוג היא לא הקומה הראשונה. בתחילה אנחנו אמורות לפתח אישיות, להכיר את עצמנו לגבש עמדות חברתיות ולאומיות ולהגיע למצב שבו אני אוהבת את עצמי, את החברות את העם וכו…רק אח"כ מחפשים את הבחור שאיתו נבנה את הקומה הבאה של חיים מלאים וממומשים וביחד ניצור את המסגרת והתוכן של פעילות בתחומים אלו בכל החיים- ונקים משפחה! חברות בגיל צעיר מפריעה לעיתים להתפתחות האישית הנ"ל שכן אנחנו לא לגמרי חופשיות אלא מושפעות עמוקות מהרצון לחיבור ולקשר עד כדי ויתור על מי שאני..והרבה בילבול.
השלב הזה בהתפתחות האישית הוא קריטי כמו שבהתפתחות של ילד יש שלבים משמעותיים (כמו ילד שלא זחל אלא ישר הלך ורץ …) שאי אפשר לדלג עליהם. לא כדאי לדלג על השלב הזה, גם אם הוא לא תמיד זוהר…הוא חשוב!
מאחלת לך לבנות את הקומות בחייך לפי הסדר, לתת לרגשות שלך לבוא לידי ביטוי אבל גם ללמוד לבקר אותן ובודאי לשלוט בהן…ובעיתו ובזמנו תזמיני אותנו לרקוד בחתונה…
בהצלחה, אריאלה
נ.ב- בשולי הדברים אוסיף שלא סתם הרצון והמחשבה בעיניני בן זוג מופיעים לנו בגיל ההתבגרות…זוהי הרגשה טבעית שבאה ביחד עם ההתפתחות המינית הטבעית והמבורכת שלנו. ויחד עם הטבעיות באה גם המחשבה וההבנה…סומכת עליך שתבחרי נכון. בסוף הבחירה בידיים שלך!
